ימי הקיץ החמים מכים בעוז. תלאות הרכבת הקלה על חפירותיה יעיקו מאד, החום המהביל מאיים לצלות את מה שנשאר מהנשמה ואירועי השבוע החולף מחדדים ומשחיזים את המחלוקות בעם עד אשר אלה כואבות ומייסרות עד למאוד.
במדינת ישראל התשע"ה מתקיים פער בלתי נסבל בין הלך הרוח בעמך ישראל לבין זה המוצא את ביטויו בתקשורת, בקרב ה"מנהיגים", אצל שועי ארץ ומעצבי דעת קהל. לו התקיים סקר עומק אמיתי, כזה הבוחן באמת כליות ולב, סמוך ובטוח אני שתוצאותיו היו מלמדות על התוצאות דלקמן: עם ישראל איננו בעד נטילת החוק והמוסר לידיים ודקירת הומואים ולסביות ברחובה של עיר. עם ישראל איננו חפץ לראות בשריפת תינוק במיטתו. יהודים הם רחמנים בני רחמנים, זו האמת.
מאידך גיסא, אותו סקר היה מן הסתם מגלה שעם ישראל סולד מתופעת ההומוסקסואליות, רוצה בקיום ושגשוג מוסד הנישואין הנורמטיבי שמאפשר קיום מצוות פרו ורבו, שמאפשר קיום חברה ועם. כן היה מגלה אותו הסקר לו נערך, שהעם בישראל איננו שותף לעליהום התקשורתי בעקבות אירועי השבוע שחלף, עליהום שכולו שנאה, הוקעה, הסתה ותיוג ציבור ענק וערכי כ"חשוך", רחמנא לצלן.
האמת היא שונה בתכלית.
אחלק הדיון לשניים. בעניין שריפת הבית בכפר הערבי רב הנסתר על הגלוי. הגם שאין לפסול שיד יהודים במעל כך אין לפסול שיד גויים בדבר. והרי היו דברים מעולם. למי שזכרונו לוקה אזכיר את המקרה הבולט מכולם – אירועי שריפת המסגד בטובה זנגריה לפני מספר שנים. לאחר השריפה היה עליהום חסר תקדים על היהודים. פוליטיקאים, רבנים, מנהיגי ציבור וכמובן כל התקשורת כולה הזדרזו לגנות, לחרוץ דין, לקלס, להשמיץ ולתייג כפורעי חוק אלימים וטרוריסטים את הציבור הלאומי דתי. לא ארחיב אך החומר ניתן לאיתור בקלות... בחלוף זמן התברר שמדובר במעשה ידי בני המקום במסגרת חיסול חשבונות אלים וכוחני בתוככי הכפר רווי הסכסוכים ובו כלי נשק לא חוקיים לרוב ואליו המשטרה חוששת להיכנס. שמעתם את ההתנצלויות של המגנים בעקבות הגילוי? אני לא שמעתי!!
עניין הפגיעה בבני האוכלוסייה ההומו-לסבית אף הוא אינו שנוי במחלוקת אמיתית. איש אינו שותף או אוהד למעשה של יחיד התוקף ברחובה של עיר, פוצע ומסכן חיים. המוסר והחוק דורשים אחרת ורק מי שמתנער משניהם מגיע למעשה כזה, בלא דין ובלא דיין ואף ללא היתר כלשהו לפעולה כזו. היעלה על הדעת למשל, שמחלל שבת בפרהסיה יותקף בשל כך, ייפצע או ייהרג, ובידי יחיד שכך החליט לעשות? בטוח אני שיש תמימות דעים בעניין זה.
בנוסף לקושי שבהתמודדות עם המציאות הלא פשוטה מתקיים לו על אש גבוהה הויכוח הנוקב והערכי סביב שאלת ההומוסקסואליות. זהו ויכוח עתיק יומין, חוצה חברות ודתות. למרבה הצער הויכוח הטעון מהווה עבור חלקים מסוימים בחברה קרדום לחפור בו, להסתה נגד הציבור שדעתו אינה כשלו.
לא אוכל לסיים בלי להביע דעתי ממנה אין לחמוק ואותה אין להסתיר. נהפוך הוא, דווקא בימים אלה של הסתה ופורענות נודעת לדעתי חשיבות יתרה לומר את האמת ובקול גדול. שימו נא לב להגדרה המתונה דלקמן:
תופעת ההומוסקסואליות הינה לכל הפחות סטייה מנורמה חברתית רצויה. דרך הטבע בה מתקיים העולם היא זיווג בין איש ואישה, זכר ונקבה. רק זיווג כזה הוא שלם, הוא אמיתי, הוא קדוש. זיווג כזה מבטיח המשך קיום האנושות, מבטיח המצאות תכונות גבריות ונשיות יחדיו בעולמו של הילד הנולד, איש ואישה יחדיו מבטיחים תא משפחתי מאוזן הרמוני ושלם. ברור וודאי שזהו המצב הרצוי לכתחילה כאשר שלמות וקדושת התא המשפחתי נשמרים ומונחלים לדורות.
המצב האחר בו גבר חי עם גבר, בו אישה חיה עם אשה, בו אלה שנולדו גברים משנים מינם לנשים ולהיפך, בו החברים לגורל זה חוגגים סטייתם מהנורמה הרצויה במה שהם מכנים מצעד "גאווה" אותו הם מקיימים בפרהסיה ברחובה של עיר - כל אלה מעידים על פריצת גדרות וגדרים, על חתירה תחת אושיות חברה מתוקנת על יצירת סיכון קיומי לחברה בת קיימא. כל זה בלי שהתעמקתי במה שבדרך כלל מנחה רבים – טובת הילד. בדרך הטבע זקוק הילד לאב ואם. אב ואב או אם ואם אינם המתכון הנכון, הטבעי והרצוי.
הכתרת כל מי שחושב כדלעיל כחשוך, הסתה כנגדו וקריאה לרסנו ולפעול נגדו - היא היא החושך. התכבדו איפה חברי הקהילה הנ"ל ותומכיה ללא סייג בתקשורת והצטרפו אל הנאורים האמיתיים המחזיקים בדעות שורשיות ובערכי נצח המקיימים את העולם.
