דם יהודי נשפך כמים ברחובות ירושלים

קול דמי אחינו הנרצחים זועק אלינו מן האדמה. גדול מכאובנו מנשוא. דם יהודי נשפך כמים ברחובות ירושלים. הלב מתפלץ לשמוע את סיפורה של האלמנה אדל בניטה שבעלה נרצח לנגד עיניה באכזריות נוראה, וכשניסתה להזעיק עזרה רצה מלאת דם עם הסכין תקועה בגבה לאורך רחוב הגיא ובמשך עשרות מטרים נתקלה בגילויי רשעות אדישות ואטימות, קריאות בוז ובעיטות מצד בעלי החנויות הפלשתינאצים ששתו קולה וגיחכו בפניה ולא נחלצו לעזרה. כשהרגישה על סף התמוטטות איחלו לה ברשעות שתמות.

אין ספק שיש להפיק לקחים. הגיע הזמן שנבין עם מי יש לנו עסק.

התורה הקדושה מספרת לנו שלפני יציאת מצרים ה' היכה את כל בכורות מצרים "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור". לא רק אותם בכורות שהתעללו בעם ישראל נענשו אלא גם האסירים המצריים שהיו בבית הכלא ולא עשו דבר רע ליהודים. מסביר רש"י ע"פ המדרש שנענשו אותם בכורות משום "שהיו שמחים לאידם של ישראל". וזה לנו מסר לדורות.

לצערנו יש מאתנו שטומנים את הראש בחול ומסרבים להכיר בכך שיש לנו מלחמה עם אויב. לחרפתנו הכניסו את האויב לכהן בכנסת (שאמורה להיות כנסת ישראל). יש לקרוא לילד בשמו. טיבי וזועבי וזאחלקה וחבורת הפושעים הללו הם אויבינו. אין בליבם שום צער על הדם היהודי שנשפך, להפך, גם הם שמחים לאידם של ישראל.

מה גדול האבסורד שדווקא בימים אלו, כשעוד לא יבש דם אחינו הנרצחים, ברחובות הישוב היהודי בחברון משפצים האויבים הפלשתינאצים בגיבוי גורמים אירופאים עוינים חנויות שנסגרו בעקבות ריבוי מקרי רצח (זוכרים את גדי ודינה לוי הי"ד ? את הרב שלמה שפירא הי"ד?) ואירועי טרור הכולל דקירות, מטעני חבלה, זריקות בקבוקי תבערה, זריקות אבנים וסלעים על חיילינו היקרים ועל אזרחים.

העוול שבפתיחת החנויות לאויב הערבי זועק לשמיים. כל מי שלב יהודי מפעם בו נקרא לקיים את ציווי התורה- "לא תעמוד על דם רעך". להעלות את הנושא לסדר היום, לדרוש מכל מי שביכולתו להשפיע להפסיק לאלתר את החרפה שבהתרפסות לאויב כדי שלא יחזרו מראות הזוועה של אותם בעלי חנויות שנותנים מחסה לטרור, ששמחים בצרתם של ישראל. גורמים אירופאים וארגון הפושעים "שוברים שתיקה" ממריצים את שיפוץ ופתיחת חנויות האויב בחברון כדי לחנוק את היישוב היהודי, וחובה לעצור זאת מידית פן יהיה מאוחר. מי מנבחרי הציבור שלא יעשה זאת - לא יוכל להגיד אחר כך "ידינו לא שפכו את הדם הזה".