היינו כאילמים

במציאות ההזויה שבה אנחנו חיים – רבים מרגישים אילמים. רוצים לצעוק, רוצים להסביר – אבל משהו לא מסתדר. רוצים לומר: הלו, זה לא הגיוני מה שהולך כאן – אבל לא מצליחים להסביר מה. הנה, השלטון עושה מאמצים להילחם ב"טרור", ומה אתה יודע על המאמצים שעושים למנוע פיגועים, ומביאים עוד שוטרים, ומה אתה רוצה בכלל, וצריך להתאחד במצבים כאלה ולחזק את ההנהגה... . בפרט מורגש הדבר כשעומדים מול אנשי כוחות הבטחון, שבאמת רוצים להתמסר ולהציל יהודים, אך עובדים לפי תכתיבים והנחות יסוד מוזרות שמביאות לאבסורדים (כמו ההקפדה להגן על מחבלים שזה עתה ניסו לרצוח יהודים מפני יהודים חמים שרוצים להרוג אותם ולהפסיק בזה את הסכנה הנשקפת מהם בעתיד). קשה להסביר להם, לאנשי הבטחון הללו, מדוע המסירות שלהם אינה מכוונת מספיק, ושהיא משועבדת לדאגה ל"סדר" ול"שלטון החוק" במקום לדאגה לעם היהודי.

מרגישים שמשהו כאן הזוי, מפוספס לגמרי. ראש הממשלה עוסק בלדבר על "חפים מפשע משני הצדדים" ועל איסור לקיחת החוק לידיים; סר הבטחון מכין את האזרחים לכך שכל אחד עלול להיפגע, ותוך כדי כך מחלק צוים מנהליים, פוגע בגבעות בהתיישבות, ומאשים את היהודים במצב; המשטרה רודפת עד חרמה בצורה שמזכירה שלטון קומוניסטי כל מי שמעז להביע דעה על כך שהאומה הערבית אשמה במה שקורה (וכמו שאמר מישהו חכם: "כולם יודעים מה הפתרון למצב, אבל הוא עוד לא חוקי") ... . אסור לומר את האמת הפשוטה של התורה, האומרת שאם לא נוריש את יושבי הארץ הם יהיו לשיכים בעינינו ולצנינים בצידינו.

נראה לי שכדי לסדר את הראש צריך לשים לב לכך שיש כאן שלשה מעגלים: דרך קצרה שהיא ארוכה, דרך בינונית, ודרך ארוכה שהיא קצרה.

דרך קצרה שהיא ארוכה, כלומר: כזו שאפשר לראות בה יעדים ותוצאות מיידיות אבל אין היא פתרון מספק, היא הפגיעה באויב הערבי על ידי כל אחד ואחת למשל: פשוט שכל אחד צריך לעשות כל מאמץ שמחבל שמנסה לפגוע ביהודים לא ישאר חי (וכבר אמר מי שאמר: אם תירה לו בראש – הוא לא יירה עליך יותר, הוא לא ידקור, וגם לא ישתחרר בעסקה הבאה); חשוב להרתיע את הערבים ולגרום להם להבין שאלימות היא חרב פיפיות שגם הם יכולים לסבול ממנה; להיות ערוכים להתגוננות אקטיבית מפני מבקשי נפשנו (כמו גם התגוננות מפני "שלטון החוק" שרודף את מי שמגן על עצמו ועל סביבתו); וכמובן – זה הזמן להתחזק בהקפדה על הימנעות מקשרי מסחר עם אויבים, לא לקנות מהם ולא להעסיק אותם ובכך להבהיר שאוכלוסייה שמגדלת את רוצחינו ורודפינו לא תמומן על ידינו (מלבד הערך החשוב בפני עצמו של עבודה עברית). עם זאת – המעשים החשובים הללו אינם נותנים פתרון מלא למצב, שהרי מצב בו כל אחד מאיתנו צריך לדאוג לבטחונו באופן אישי מעמיד אותנו בקושי ובאי יכולת לנהל חיים נורמאליים (וזו גם הסיבה שלאנשים רבים קשה להזדהות עם מעשים של יחידים, ויש להם חשש מאנרכיה ואבדן שליטה).

מסיבה זו צריך לנסות ולהעלות את המעשים הללו גם לרמה קהילתית, לערבות הדדית. כאשר הציבור יתגבש לפעולות של מחאה, הסברה והיערכות אל מול האיומים – יקבלו המעשים חיזוק משמעותי ועליה ברמת ההשפעה. כאשר אנשים רבים מפגינים, טוענים ומייצרים אוירה אחרת בדרכים שונות – גם השלטון נאלץ לשנות ראש וכיוון, ולהתחיל להבין (או לפחות "להכיל") את האינטרס היהודי. ברמה הזו השלטון עדיין לא עם ראש יהודי מוצהר ומובהק, אבל האינטרס היהודי מקבל ביטוי, וממילא הוא תופס מקום חשוב ומשמעותי (וממילא גם אנשי הממסד, השבויים בתפיסת עולם מנוכרת, יכולים יותר להזדהות ולהשתתף איתו, כאשר לבבם – שמזדהה עם האינטרס היהודי – מוצא מקום להביא את ההזדהות הזו לידי ביטוי).

ברמה הגבוהה ביותר – הדרך הארוכה שהיא קצרה – צריכים לעסוק בהקמת ממסד חלופי. כאן אנחנו עוסקים בדרך ארוכה מאד, בקריאה לעוד יהודי ועוד אחד להיות שותף בהקמת התנועה הדואגת בלעדית ליהודים, לעם ישראל, לקראת הקמת מלכות כזו. מקום בו היחוד היהודי הוא מקור לגאוה, והיהדות באה לידי ביטוי בכל תחומי החיים. שלטון שבו ברור שהיהודים צודקים, ומי שגוזל מהם את הארץ אינו לגיטימי ואין שום הבנה או סלחנות להתייחסות מחוצפת שלו כלפי העם היהודי. כמובן שקריאה לשלטון כזה באה גם על רקע המציאות הקשה, אבל הדרך הארוכה הנדרשת אינה נותנת (בשלב זה) מענה מיידי למציאות הקשה, אלא קוראת להקמת תנועה של אמון ונתינת כח זה לזה, ומתוך כך להביא לשלטון מתוקן בארץ ישראל שטובת עם ישראל – בעלי הבית – לנגד עיניו.

ככל שנהיה מלאי אמון וציפיה ליעד הסופי של שלטון יהודי – כך יהפכו כל המעשים שבדרך, של היחידים ושל הסולידריות היהודית האזורית, למעשים שמתאספים לקראת שלטון יהודי מתוקן המקבץ בתוכו את היהודים תוך ביטוי טוב ומתאים של יהדותם, וממילא לא מגיע למצבים שפלים כמו זה של השלטון הנוכחי.

נתפלל שימחה ה' דמעה מעל כל פנים, חרפת עמו יסיר, ויביאנו לציון ברינה במהרה בגאולה שלמה!

הדברים מוקדשים לארבעת החברים היקרים מיצהר, שנעצרו על ידי "שלטונות החוק" כשניסו לתפוס מחבל שפגע בתושבת הישוב בסמוך לישוב.