"מדינת הלכה" או מדינה יהודית?

סיסמא ידועה אומרת "מדינת הלכה, הלכה המדינה"... אם מדינת ישראל תתנהל לפי התורה, כך מאיימים, זה יהיה מפלצתי, סוף העולם. יסקלו כל מי שיחלל שבת, יהרגו כל מי שיחטא בצנעה, יהיה אסור לאכול לא-כשר. בקיצור, תהיה כאן "אינקויזיציה יהודית". זה באמת מפחיד, ולא רק יהודים שאינם מגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות. הרי גם יהודים שמשתדלים ללכת בדרך התורה, "דתיים" למהדרין, חוטאים לפעמים (ולעיתים אפילו במזיד, לצערנו), ובהחלט מרתיע לדמיין מערכת שתפקידה למצוא חוטאים ולהעניש אותם בחומרה.

הציור הזה הוא תולדה של בלבול בין הכלל לבין הפרט. במשך אלפי שנות גלות, התורה והחיים היהודיים הצטמצמו לתחום האישי והקהילתי, וההתנהלות הציבורית של עם ישראל פשוט לא הייתה קיימת. כאשר חזר עם ישראל לארצו, והקים בה מדינה, עדיין לא קרה השינוי המהותי המיוחל: המדינה ככלל מתנהלת עדיין בצורה 'חילונית' ובמנותק מהתורה, אבל מאפשרת חיים יהודיים במישור האישי והקהילתי (דבר שאפשרי כיום ברוב מדינות העולם באותה מידה). יתרה מזו: יהודים רבים – שומרי תורה ומצוות ושאינם כאלה – תופסים בפשטות שמקומה של היהדות הוא רק בחייו האישיים של היהודי, ולא חשים כלל בחסר בהנהגה תורנית בעניינים הציבוריים והלאומיים.

אם כך, אם עניינה העיקרי של היהדות הוא אורח החיים האישי של היהודי, טועים לחשוב שאם היהדות תשלוט בכיפה עיקר עיסוקה יהיה כפיית כל יהודי לשמירת מצוות דקדקנית בחייו האישיים, והנה מדינת ההלכה המפחידה כל-כך...

אך זו טעות. עיקר עניינה של מדינה יהודית אמיתית הוא להנהיג את הציבור, את הממסד וההנהגה הלאומית לפי הוראות התורה: יחסי החוץ, כוחות הביטחון, מדיניות הפנים, צורת הכלכלה, מערכת הבריאות, וכל שאר המערכות הציבורית – את כולן צריכה תורתנו הקדושה להורות וללמד, לכוון ולהנחות.

| איך כופים בדרכי נעם?

ומה ביחס לחיי תורה ומצוות ברמה האישית? ראשית, חשוב להדגיש שהתורה מכירה ומתחשבת במצב בו עם ישראל רחוק משמירת תורה ומצוות, ובמצב כזה סנהדרין לא מפעילה את סמכותה להוציא להורג (והסנהדרין גלתה ממקומה הקבוע במכוון לשם כך – למנוע ביצוע של עונשי מוות). לא בכדי קובעים חז"ל שסנהדרין ההורגת פעם בשבעים שנה נקראת קטלנית – עיקר תפקידו של בית הדין אינו להוציא להורג, אלא לדון ולהרבות תורה ושלום בעולם. על התורה נאמר "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום", ומקור סמכותה הוא אמתיותה ועומקה, ולא אלימות וכח.

על דברי הרמב"ם אודות המשיח שהוא "יכוף כל ישראל לילך בה (-בדרך התורה)" הוסיף הרבי מליובאוויטש: בדרכי נעם. אבל איך כופים בדרכי נעם? התשובה נעוצה בהשפעה הגדולה של השיח הציבורי על האוירה הכללית ומתוך כך על אורח החיים האישי של האזרחים.

כיום הממסד והשיח הציבורי הוא חילוני, אבל יהודים יכולים לקיים תורה ומצוות באופן אישי או קהילתי. היחס ל"אזרח מן השורה", "סתם אחד מהרחוב", הוא כאילו איננו שומר תורה ומצוות. גם אם בפועל רוב היהודים שומרים על חלק מהמצוות או כולן, האוירה הכללית ברחוב, במוסדות הממשלתיים ובמדינה בכלל היא אוירה חילונית לחלוטין. שומרי תורה ומצוות "שוחים נגד הזרם" והם חריגים מהנורמה והאוירה הכללית (המתבטאת ומשודרת בעיקר מכלי התקשורת הממלכתיים).

במדינה היהודית שאנו מציירים המצב הוא הפוך: גם בלי להתערב בחייו האישיים של אף אחד, אפשר לשנות את השיח והאוירה הכללית. מתפקידה של מדינה יהודית לייצר אוירה של אמונה ושמירת מסורת, ולהתייחס לשמירת תורה ומצוות כנורמה הפשוטה והמקובלת, גם אם לא כולם כאלה (עדיין...). כשהאוירה הכללית היא יהודית ומאמינה (ולא חילונית אוניברסלית), ממילא נמשכים האזרחים לאורח חיים יהודי ותורני, גם בלי כפיה וענישה ובלי שלילת הבחירה החופשית של כל אזרח.

החזון המוצע כאן הוא לא פשוט, ודורש הרבה בירור וליבון וגם ירידה לפרטים. במאמרים הבאים נתחיל בע"ה לשרטט את דמותה של מדינה יהודית עכשוית דרך תיאור משרדיה – מה התיקון העיקרי הנדרש בכל משרד, ואיך הוא צריך לפעול על במדינה יהודית מתוקנת.

המאמר פורסם לראשונה בעלון גל עיני