מי בראש?

האם אפשר לבנות מערכת ללא ראש? בתורה נכתב "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", אדם אחד העומד בראש המדינה-ממלכה. אך לא רק בשלטון מלוכני, אלא בכל צורות הממשל – כמעט תמיד, בסופו של דבר, אדם אחד הוא העומד בראש. תיאורטית, אפשר לחשוב על ממשלה ללא ראש-ממשלה, שכל ההכרעות בה מתקבלות ברוב דעות – אבל נראה שבפועל זה פשוט לא הולך, כאילו הקיום האנושי מושך אותנו למערכת שבראשה קדקוד אחד בלבד. מדוע?

| פירמידה בארבע קומות

תחילה נזכיר – כפי שראינו במאמרים הקודמים – שמקור הסמכות של השלטון נובע מהעם, מהצורך להסדרת החיים המשותפים במעגלים השונים – מיחסי שכנות ועד המדינה כולה. גם סמכות המלך נובעת בעיקרה מהעם, העם הוא הריבון, אלא שהעם מפקיד בידי המלך סמכויות נרחבות (ולכן נכון לומר שגם המלך הוא הריבון). זו הקומה הראשונה של הפירמידה – אתה ואני והוא, כל אחד והאישיות הפרטית שלו, בני האדם עצמם.

בקומה השניה, נמצאות מערכות השלטון השונות, הממסד. זהו "הסל המשותף", המקום שבו מתנקזים כל צרכי האנשים, זכויותיהם וחובותיהם, ובו הופכים כל האנשים השונים למכלול של ציבור הפועל במשותף.

מעל שתי הקומות הללו, נמצאת קומה שלישית, ובה אנו פוגשים שוב את האדם היחיד שעומד בראש, דמות מסוימת בעלת אישיות - ולא משנה כעת אם זהו מלך, נשיא או ראש-ממשלה.

אכן, מעל הכל נמצאת קומה רביעית – "מלך מלכי המלכים" הקב"ה. מלך בשר-ודם שאינו מודע למלכות ה' מעליו, נופל בחטא הגאוה ועושה עצמו אלו-ה, ואילו המלך בישראל מצווה במיוחד "לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו".

| השלטון כגוף חי

ללא איש שיעמוד בראש, הממסד הוא מערכת קרה ומנוכרת. אבל ברגע שיש מישהו בראש (ולא "משהו"), אזי כל מערכת השלטון הופכת למשהו חי.

זהו כלל גדול בבריאה: ככל שרמת הקיום מפותחת יותר, כך יש בה הבחנה ברורה בין אברים שונים, בין עיקר וטפל, בין ראש לרגל. בסלע דומם אין ראש ולב, בעולם הצומח יש כבר גוף אורגאני אחד, יותר מזה אצל בעלי-החיים שאצלם יש מרכז-פיקוד אחד, ויותר מזה אצל בני האדם. ללא מרכז פיקוד אחד, ללא ראש, אין מה לדבר על מושגים של הנהגה וקבלת החלטות (ואף הבהמה מקבלת החלטות במובן מסוים).

לכן גם המבנה הנכון של שלטון הוא כזה שיש בו מוקד אחד של פיקוד והנהגה. ראש הממשלה יכול וצריך להתייעץ בשרים, וגם המלך נמלך בשריו ויועציו – אבל אחרי כל השיקולים והשקלולים, מישהו צריך להחליט, לשים דגש, להוביל ולהנהיג, וזהו המלך-המנהיג, כאשר "אין שני מלכים משמשים בכתר אחד". במלים אחרות, במערכת השולטת בבני אדם חייב להיות גורם אנושי העומד בראש, איש ולא מערכת (כמו שלא נפקיד את הנהגת המדינה בידי מחשב משוכלל). ושוב, האיש הזה העומד בראש הוא גם שליח ה', כמו שכל אדם שנברא "בצלם אלהים" מזכיר את הקב"ה (הנראה לנביאים "כמראה אדם").

| המלך והדוד

ידועים ראשי התבות לחודש אלול "אני לדודי ודודי לי" – פסוק משיר-השירים המבטא אהבה בין הרעיה והדוד. מאידך, ימי אלול הם הקדמה לימים הנוראים בהם אנו פוגשים את הקב"ה כמלך, "המלך הקדוש", בראש-השנה המלך בארמון מלכותו ואילו באלול "המלך בשדה" ואנו יכולים לקבל את פניו. ובכן, הקב"ה הוא דוד או מלך?

אלא שדמות המלך, עד כמה שהיא מרוממת ומרוחקת מהעם, הרי היא מאפשרת יחס אנושי של קירבה. אם היחס שלנו אל הקב"ה הוא כמו "משהו", כמו מנוע אדיר המפעיל את העולם, אז באמת אין כל יחס בינינו, אין אהבה ואין תקשורת. אבל כאשר הקב"ה הוא מלך – מופיע אלינו כדמות מסוימת ("כמראה אדם") – אזי מתחיל להבנות קשר עשיר בין העם ובין המלך, קשר חם וחי שבו העם יכול להפוך לרעיה והמלך יהיה גם דוד אוהב.

בדומה לזה גם במלכות האנושית – "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא": העמדת המלך בראש מערכת השלטון, מאפשרת קשר אמיתי של בני העם עם המלך, המלך עצמו הוא "אחד העם" וכל בני הממלכה רואים בו את בן-דמותם.

עם חידוש הקשר לקב"ה, כמלך וכדוד גם יחד, נוכל להתקדם צעד נוסף בדרך למלכות ישראל המיועדת, שבראשה עומד מלך בשר-ודם, מלך אהוב ואוהב.

לקריאת המאמרים הקודמים

1|2|3|4|5|6|7

המאמר הופיע לראשונה בעלון 'גל עיני'