בית יעקב לכו ונלכה באור ה'

כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת.

כבר חודשיים שעם ישראל חי בפחד. חושים מחודדים, עצבים מתוחים, דרוכים.

עוד הלוויה, עוד פצועים. עוד יריות, עוד דריסות, סכינים, בטונדות, מאבטחים.

הנסיעה בצירים מסוכנת, רחובות ערים מתרוקנים, קורסים להגנה עצמית ועזרה ראשונה בכל מקום. מדינה שלימה חיה בצל טרור.

השלטון לא עושה כלום. אה, חוץ מלפרוש עוד מצלמות, ולשים מאבטחים בכל רחוב וחיילים בכל טרמפיאדה (מאחורי בטונדות, שלא ידרסו אותם) שהיה בה פיגוע פעם.

אתמול, בדרך חזרה הביתה, חדשות השעה 6. אין כבר כוח לשמוע על המצב.

והנה, מה הקריין אומר? "צה"ל הגיש לדרג המדיני שורת המלצות...". האוזן נזקפת. וואללה, סוף סוף, יש מי שחושב איך לשמור על עם ישראל! המומחים לביטחון בצה"ל ישבו, חשבו, ומצאו פתרון איך למגר את הטרור:

"אספקת נשק ותחמושת ל'רשות הפלסטינית', פתיחת צירים נוספים, הגדלת מספר הפועלים הערבים מיו"ש, היתרי בניה נוספים לערבים..."

מה??...

דם אחינו ואחיותינו עדיין רותח ומבעבע ברחובות, הפחד עודנו קיים בלב, ופועלים ממשיכים לרצוח באזורי העבודה שלהם, וזה מה שיש לכם להציע? רק מטומטם לא מבין שמהלכים כאלה רק שופכים עוד ועוד דם, שדברים כאלה רק מתירים עוד יותר את דמנו!

אתה משתגע. את מדינת ישראל מנהלים אנשים מופקרים, אנשים שדם יהודי נהיה זול בעיניהם.

תאמרו, טוב, אבל לא עוזר סתם להתעצבן. ובכלל, יש לך משהו אחר להציע?

צודקים, סתם להתעצבן בלי תכלית באמת לא מועיל, אבל מצד שני, אם אתה לא קופץ ומתעצבן, אתה מראה שזה לא נוגע לך, שלא באמת אכפת לך מהמצב.

באמת אחרי העצבים, ואולי גם תוך כדי, חובה לחשוב מה עושים, ואיך אפשר לפעול לתיקון המצב.

אז חשבתי, והגעתי למסקנה שכמו כל מחלה, צריך לבדוק בשורש שלה.

מדינת ישראל חולה, אנושות. מה השורש?

שורש הבעיה נמצא בהגדרות היסוד של המדינה. 'ללא הבדל דת, לאום, גזע ומין', זוכרים? כללי המדינה כובלים אותנו מלדאוג לעם היהודי קודם, מלהגדיר מי זה העם היהודי. ה' לא נמצא בסיפור פה, בהגדרה (יש פה ציבור יהודי דתי גדול אז נותנים לו את 'שירותי הדת' שלו, אבל באותה נשימה נותנים גם לנוצרים, לדרוזים ולמוסלמים).

מכאן מגיעים לתפיסה שאין פה מלחמה של עם בעם, אלא 'מפגע בודד', 'חוליית מחבלים' ו'תאי טרור', והשלטון צריך לדאוג לכלל ה'ישראלים' (וגם לכלל ה'פלסטינים', כי הם לא אשמים שיצאו מהם כמה 'מפגעים') ולשמור על ה'חוק והסדר'.

כמובן שהתפיסה הזו לא הצליחה להוכיח את עצמה, כי אם את היהודים הצליחו להרדים, הערבים לא נותנים לזה לקרות. הם מבינים שהמלחמה האמתית היא מלחמת עמים, שהיהדות שוללת את האסלאם והאסלאם את היהדות, והם הולכים על זה בכל הכוח.

ישבו המומחים בשלטון והמציאו שיטה. שיטת 'הם יעשו לי את העבודה'.

כך זה עובד, בקצרה – מכיוון שמדינת ישראל החליטה לא להילחם בטרור היא צריכה שמישהו יעשה את זה בשבילה, לכן יש לה אינטרס גדול להעצים סכסוכים ומלחמות בין פלגים שונים אצל הערבים. כך למשל מדינת ישראל הקימה את החמאס כדי להתמודד עם אש"ף, וכך גם מדינת ישראל מעוניינת מאוד בהעצמת הסכסוך בין המורדים בסוריה לבין אסד, כדי שלא ילחמו בנו. וכך גם עכשיו, היא רוצה לחזק את 'מנגנוני הביטחון הפלסטינים' כדי שישמרו לה על הסדר.

הכל, רק שאנחנו חלילה לא נצטרך לעשות את העבודה. וזה שווה גם מחיר של נרצחים יהודים.

אז כדי לתקן, צריך גם לתקן בשורש.

התיקון צריך להיות ביצירת מסגרת שדואגת ליהודים. שברור לה מי הוא העם היהודי. שלא מפחדת לומר בקול איך ה' מדריך אותנו לנהל פה את העסק. שיודעת מי אוהב ומי אויב, ושמוכנה להילחם באויב בלי להסס ולמצמץ.

יש דבר כזה? עוד לא. אבל בינתיים יש תנועה כזו, קטנה יחסית, קוראים לה 'דרך חיים'.

אולי קצת יומרנית, אבל עדיין, רק היא אומרת את כל הדברים הללו בבהירות פשוטה, ורק היא, מטרתה 'לאגד את כל היהודים' בכלים מעשיים. אז הצטרפתי.

תאמרו אתם קטנים, לא ריאליים, ומי אמר בכלל שילך לכם ותצליחו?

זו שאלה. אבל לי נראה שיותר לא ריאלי ויותר לא מציאותי להמשיך בתפיסה הזו שעל פיה חיה מדינת ישראל. כי כישלון התפיסה הזו מוכח כבר. כי זה חוסר אחריות משווע להמשיך בעיניים עצומות אחרי מובילי התפיסה הזו. כי התפיסה הזו גובה ממנו עוד ועוד קורבנות.

מוזמנים.

שנזכה למה שכתוב בהפטרת הפרשה:

וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו כִּי הוי' דִּבֵּר ...וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַהוי' הַמְּלוּכָה.