ופרצת – ימה!

מי לא מכיר את הריקוד המתפרץ של חסידי חב"ד בכל מקום – "ופרצת, ופרצת, ופרצת, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"? הרבי מליובאוויטש טבע את המלה "ופרצת!" כסיסמת החסידות בדור שלנו. אין יום יותר מתאים מראש השנה לחסידות, י"ט כסלו תשע"ו (בגימטריא "ופרצת"), להתבונן בסיסמה הזו ובמשמעויות שאפשר לדלות ממנה.

|לפרוץ מהכלא

המשמעות הבסיסית של "ופרצת" היא התפשטות והתחזקות – לא להסתפק בקיים אלא להתפתח ולהגיע למחוזות חדשים. אך פריצה משמעה גם שחרור, התגברות על מחסומים ואפילו שבירת חומות ומסגרות. בהקשר זה, י"ט כסלו מוסיף נופך חדש לתודעת הפצת המעינות שמלווה את החסידות מתחלתה, מאז שמורנו הבעל שם טוב עשה עלית נשמה להיכלו של משיח ושמע מפיו כי יגיע "לכשיפוצו מעינותיך חוצה":

מאסרו של אדמו"ר הזקן נבע מקטרוג על הפצת מעינות החסידות ושחרורו בי"ט כסלו היה סימן לתקופה חדשה של הפצה רחבה בהרבה, באיכות ובכמות. לא רק שהמאסר הפריע, טכנית ורוחנית, להפצת המעינות. המסר העמוק הוא שמי שלא עסוק בהפצה הפורצת למחוזות חדשים בעצם נמצא במאסר – הוא כלוא בזירה הטבעית שלו, עסוק בלשכנע את המשוכנעים, והבשורה שלו לעולם כבולה בתדמיתה המצומצמת והחיצונית, מבלי יכולת להביע את העומק לעולם כולו. הפריצה היא התאמצות הכחות הפנימיים והעמוקים ביותר להביע את עצמם, תוך שחרור מהמחסומים הפנימיים והחיצוניים, עד שמצליחים להתפשט ולהביא את הדברים למחוזות חדשים.

| לשאוף הכי רחוק

יעקב מתברך בפריצה לארבע רוחות העולם – "ימה וקדמה וצפֹנה ונגבה" – אך הכיוון הראשון הוא "ימה"-מערבה (אף שבפועל יעקב נמצא בדרכו צפונה, לחרן, ובכלל התורה אינה רגילה להקדים את צד מערב בפירוט רוחות העולם). מדוע דווקא הים-המערב הוא המפתח ל"ופרצת"?

בדימוי של הפצת המעינות חוצה, הים הוא המטרה הרחוקה ביותר – מהמעין מתפשט נהר רחב, המתפצל אחר כך לנחלים רבים, ורק בסוף התהליך "כל הנחלים הולכים אל הים". הדחף להתפשט ולהתרחב מתחיל דווקא מהפניה אל המטרה הסופית, ה"חוצה" שאין חוצה הימנו, וכשמכוונים לשם אפשר להגיע גם לכל היעדים שבדרך.

גם באופן פשוט, בגבולות הארץ, הים הוא נקודת המעבר אל המדינות הרחוקות שבחו"ל, שחכמינו כללו בשם "מדינת הים". לא בכדי 'מדינת תל אביב', ה"ימה" של ימינו, נושאת את עיניה אל העולם הגדול ומשתדלת להיות בין-לאומית ככל שניתן. כשאין מסר יהודי ברור פונים לאומות בהתבטלות וחיקוי, אך כשמבינים שלתורה, כולל הממד הפנימי שלה, יש מסר לכל אומות העולם פונים "ימה" בשאיפה להגיע אל הנמצאים מעבר לו.

| דרך ארץ קדמה לתורה

בימים אלה, לדאבוננו, כל הארץ היא חזית – ה' ישמרנו וינחמנו, ויתן בנו את העוז והתעצומות למגר את מבקשי נפשנו. ועם זאת, בפשטות, החזיתות העיקריות הן בצפון, בדרום ובמזרח (כולל הבירה ירושלים), בעוד שתל אביב המערבית היא העורף המובהק. הדבר נכון גם בציור המפה של התורה, בה המזרח הוא הקדם, הצד הקדמי אליו נשואות הפנים, הדרום והצפון הם השמאל והימין והמערב הוא העורף.

נצחון במלחמה תלוי בעמידות העורף, לא רק משום שהעורף הוא החוליה החלשה והפגיעה (כי אז היה מתאים לקרוא לו 'הבטן הרכה') אלא משום שהוא מקור החוסן. לכן נקרא עם ישראל "עם קשה עורף" גם לשבח. בנפש, העורף הוא סמל ללא-מודע, למה שנמצא באחורי התודעה. הכח לפרוץ קדימה ולנצח תלוי באיתנות ובתחושת צדקת הדרך של העורף. אם חלילה מכרסמים ספקות בעורף, באופן לא-מודע ואחר כך גם במודע, הלוחמים שבחזית מאבדים את הכח הנפשי לנצח.

ובהכללה רחבה יותר: גם מי שבאופן מודע ניצב בקוטב המנוגד ל'מדינת תל אביב' מושפע ממנה מאד, בהיותה סוג של לא-מודע קולקטיבי. לכן, הפריצה קדימה תלויה קודם כל בהשפעה על העורף וחיזוקו. פרשני לשון הקדש מסבירים שהמערב נקרא על שם התערבות הגוונים הרבים שבו בזמן השקיעה. לעניננו, המערב הוא מקום התערבות הדעות השונות זו בזו – ולכן תרבות תל-אביב מתיימרת לפתיחות וריבוי דעות וגוונים (בלי להכנס לדיון אם זו באמת המציאות). מי שרוצה להיות מעורב באמת בעם ישראל על כל גווניו לא יכול להימלט מהזירה הזו.

בסגנון נוסף, "קדמה וצפֹנה ונגבה" מסמלים את עמודי היהדות – תורה, תפלה וגמילות חסדים: "קדמה" היינו התורה ש"קדמה לעולם"; "צפונה" היא ה"עבודה שבלב זו תפלה", בה שופך את האדם לפני ה' את הצפוּן בלבו (שנמצא בצפון-שמאל הגוף); "נגבה" הוא צד החסד, כאמור באברהם אבינו, איש החסד, שכל חייו קיים "הלוך ונסוע הנגבה". לעומת זאת, "ימה"-מערבה מסמל את ה"דרך ארץ" הבסיסית – את היציאה למלאכה ולמסחר (הפונה ליצוא ויבוא ממדינות הים), את המעורבות הפשוטה בכל אורחות החיים. החסידות שמה דגש עיקרי על קיום "בכל דרכיך דעהו", על מציאת ה' גם במקומות שנראים פשוטים ורחוקים, מתוך הכרה ש"דרך ארץ קדמה לתורה" שהבסיס וגם התכלית של עבודת ה' הם הרגשת נוכחות ה' בכל העולם שברא לכבודו.

מתוך כל התובנות האלה, ברוח של שליחות וגם הערכה כלפי האתגר התל-אביבי, נפגש כולנו בתל אביב בהתוועדות שמחה והתעלות בי"ט כסלו. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו.