המחלקה היהודית - חוסר זהות יהודית

בשבועיים האחרונים נחשפנו לדיווחים אודות עינויים חסרי תקדים כדי להוציא בכל מחיר הודאות מבחורים בנוגע לשרפת הבית בכפר דומא. הלב היהודי מזדעזע והמחאה הציבורית חוצה מגזרים וצוברת תאוצה. לצד הכאב והזעקה צריכים להרחיב את התמונה ולהעמיק בחיפוש תיקון שרשי. רוח ההתעוררות שבלב צריכה לקבל גם כיוון נכון מהמח. רק כך היא תהפוך, בעזרת ה', לכח שמניע שינוי ממשי במציאות.

| עד מתי?!

התגובה הראשונה בנפש למציאות כה קשה, לצד הכעס המתעורר, היא רחמים רבים על עם ישראל וצער על המצב – צער המתרחב ככל שמסתכלים על התמונה המלאה:

צער על הבחורים המעונים, צער על רשעות המענים, צער על מלחמת אויבי ישראל כנגדנו ועל אזלת היד של כחות הבטחון שדוחפת יחידים אכפתיים לפעולות בלתי-מבוקרות, צער על כחות הבטחון ומוסדות השלטון והשיפוט שרוקדים לפי חליל התקשורת, צער על התקשורת שמשמיעה קול של ערכים זרים ומנוכרים במקום ערכי אהבת ישראל ונאמנות לה' ולתורתו, צער על יהודים רבים-רבים ששבויים מנטאלית בתוך המציאות הזו ובסופו של דבר צער על כל האנושות, הסובלת מכך שעדיין אין שלום אמת ועם ישראל לא מבשר את בשורתו לעולם כולו.

בסגנון של פנימיות התורה, כל הצער הזה הוא השתתפות בצער השכינה, שטרם זכתה לקום מעפרה ולשכון בארץ ישראל במלוא הדרה. הצער והרחמים פועלים בנפש הכנעה, הכרה עד כמה מצבנו חסר וכמה עוד נדרש כדי להגיע לתיקון אמתי, ומתוך כך נובעת צעקה-תפלה "עד מתי?!" ועמה דחף חזק לחולל שינוי ממשי במציאות.

| להבדיל בין אויב לאוהב

כפי שכבר נכתב, טירוף המערכות נובע מחוסר הבדלה בין אוהב לאויב: שיבוש הדעת גורם להשוואה המופרכת בין מחבלים שונאי ישראל הצמאים לדמנו לבחורים שלבם כואב ובוכה על כל פגיעה ביהודים ובוער באהבת עם ישראל ארץ ישראל ותורת ישראל (גם אם סוברים שמעשיהם בפועל מוּטעים), ולטשטוש בין הטרור הערבי, השואף לסלק אותנו מכאן, למעשי תגובה לטרור זה (שמקורם תסכול מכך שמי שאמור להילחם מלחמת חורמה באויבי ישראל נמנע מלעשות זאת מתוך מגבלות משפטיות, פחד מאומות העולם ודמיונות של 'פתרון מדיני').

השימוש כלפי יהודים בכלים שצריכים להיות שמורים ביחס לאויבי ישראל בלבד הוא מקרה הקצה של שיבוש הדעות הזה, הנובע מהנסיון להפוך את 'מדינת היהודים' ל'מדינת כל אזרחיה'. אך עוד קודם, הוא מתבטא בעצם קיומה של המחלקה היהודית בשב"כ. גוף בטחוני שנועד למלחמה באויבי עם ישראל ולהגנה מפני טרור אינו אמור לעסוק בפשיעת-פנים. לשם שמירת החוק והסדר האזרחי בתוך המדינה קיימת המשטרה, שגם היא צריכה להציב בראש סדר העדיפויות את המאבק בפשיעה המאורגנת, בתאונות הדרכים, בשחיתות הציבורית ובאלימות ברחוב – הרווחים יותר והמסוכנים יותר. כשארגון האמון על מלחמה באויב פונה כנגד בני עמו זו מעין מחלה אוטו-אימונית בה המערכת החיסונית תוקפת את הגוף עצמו (אז גם נוצרת תסמונת הביצה והתרנגולת – המחלקה היהודית צריכה להצדיק את קיומה, לשם כך הבעת דעות או עבירות רכוש הופכות ל'טרור יהודי' ו'איום קיומי' ואחרי ניפוח האיום חייבים להביא תוצאות בכל מחיר וחוזר חלילה).

| לחזור ליעוד היהודי

שיבוש הדעות וטשטוש המושגים נובעים מהתעלמות (ואף בריחה) מיעודו של עם ישראל. ההבדל בין אוהבי העם לאויביו, שברור גם לבני אומות העולם, נתפס בעיני יהודים מסוימים כ'סתם גזענות'. אמנם בלב ובבטן חש כל יהודי את הערבות ההדדית ושותפות הגורל, דבר המתבטא גם בדאגה ליהדות העולם, אך קשה לו להסביר באופן מושכל את הרגש הבסיסי הזה. כשלא מצליחים להסביר רגשות מבטאים אותם בצורה לא נכונה, במקרה הטוב. במקרה הרע גם משתדלים להדחיק, להכחיש ואף להלחם ברגש הטבעי. לכן מי שלא מצליח לבטא את היעוד היהודי שלו הופך את נושא הזהות היהודית לתחום שראוי לעסוק בו רק במקרים של 'הגנה עצמית' (הקמת 'מקלט בטוח' ליהודים, מניעת התבוללות בחו"ל וכיו"ב) ואף נלחם ביחוד היהודי בטענות של פגיעה בשויון, גזענות וכו'.

אליבא דאמת, יהודי חי עם תחושת יעוד, שליחות ואף אחריות לסביבתו הקרובה והרחוקה – עד כדי מסירות נפש. מימוש היעוד תלוי בתורת ישראל, המתווה דרך חיים שתביא טוב וברכה לעם ישראל ולעולם כולו, הן בחיי הפרט והן בחיי הכלל. ככל שנתאמץ ונתמסר להסברת וקידום החזון הטוב של התורה נבין בצורה מתוקנת את היחוד והיעוד היהודי, נחזיר לתפקוד נכון את המערכת החיסונית שלנו ובסופו של דבר גם נחסוך מאבקים ומלחמות עם הסובבים אותנו.

[לשם כך אפשר לצייר, חצי ברצינות, גוף מודיעין-פנים יהודי מסוג אחר לגמרי: אדמו"ר הזקן, בעל התניא, כתב שבדעתו לשלוח "מרגלים בסתר לידע ולהודיע" מי מחסידיו אינו מתפלל באריכות אף שהוא מסוגל לעשות זאת (באיום שירחיקנו משמיעת דברי חסידות מפיו). מנהיג צדיק, לו אנו מייחלים, מאמין בטוב הגנוז בעמו והמודיעין שלו נועד לוודא שכל אחד מתמסר בכל לבו למלא את יעודו. הוא מבקר כל נושא תפקיד שלא יסתפק ביציאה ידי חובה טכנית ובזהירות משחיתות אלא יתאמץ להטמיע את היעוד והיחוד היהודיים בהתנהלות הציבורית של עם ישראל. שנזכה.]

פורסם לראשונה בעלון גל עיני