"אין עומדים לאדם בשעת דוחקו"

מכתבו של הרב מלמד שפורסם בשבת האחרונה גרר דיונים סוערים.

אחת הטענות שהופנתה כלפינו היא "מה אתם רוצים? הוא יצא רק כנגד חלק מנוער הגבעות ולא כולם".

בלי להיכנס לכך שהטענה הזאת לדעתי לא נכונה, היא העלתה אצלי מחשבה שיושבת כבר הרבה זמן במיוחד לאור "פרשת העינויים" האחרונה.

אחד הדברים הטובים והמדהימים בעיניי שקרו כאן בתוך כל הזוועה והשחור, זה ההתגייסות ההמונית בתוכנו למענם.

בשנים האחרונות התפצלנו לקבוצות ואידאולוגיות שונות והיה קצת נתק לפחות ברמת הפעילות. אך בשעת מבחן כשבאמת היה צריך את כולם, כאשר הממסד מתעמר בנו ומנצל את העובדה שאף אחד לא מציב לו גבולות במלחמתו בנוער הגבעות - כולם התאחדו בכדי להיאבק בעניין.

כאשר תוקפים, גם אם רק חלק, ומעלילים עליהם עלילות כולם - נזעקים להגן עליהם.

הרב מלמד יצא בחריפות מוגזמת נגדנו. המאמר פורסם ככותרת ראשית בערוץ 7 וכהרגלםחסמו את האפשרות להגיב ולפחות עד עכשיו, לא ראיתי שפרסמו שם תגובות מנומקות ומכובדות שנכתבו לו, ואיני מאמין שזה יקרה.

בשעה זו שבה פרטים סובלים מדורסנות השלטון ניתן לראות מי רוכב על גביהם ומי נצמד לאמת ונשאר עם אהבת ישראל ולא בורח למחוזות הפופליזם.

חכמינו אומרים במסכת אבות "הוו זהירין ברשות - שאין מקרבין לו לאדם, אלא לצורך עצמן: נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו". לאור האירועים ראינו מי האשים מבוגרים ורבנים כאלה ואחרים שהם לימדו את "אותם נערים" לשנוא את השב"כ ולכן עכשיו אנשים עונו ונדפקו.

אנחנו יודעים כמה זה לא נכון. אני מכיר את החברים שלי ואת המעגלים הרחבים יותר של "נוער הגבעות" (שחלק ממזמן כבר לא נוער או לא בגבעות או גם וגם..). אלו אנשים מדהימים שלא מפקירים פצועים בשטח. "ישיבת עוד יוסף חי" לא נוהגת כמו שמדינת ישראל נהגה עם מדחת יוסוף בקבר יוסף...

לכן כולנו נזדעקים נגד השמעת שקרים נגדנו או נגד חברינו.

אשריי שזכיתי להימנות עם חבורה נפלאה זו.