שתיקה בחקירה – פרטית וציבורית

בחורים יקרים שוב עוברים התעללות על ידי אנשי המחלקה היהודית בשב"כ. חברים טובים ויקרים נמצאים שם, מנותקים מן העולם החיצוני ונתונים ללחצים קשים ביותר על ידי יהודים רעי לב שמתנכלים ומציקים.

בחקירה צריך לשתוק, זה ברור. זה ידוע, וזה גם מאד הגיוני. כאשר נמצאים ליד אנשים שרוצים להרע לי, שמטרתם היא לשבור אותי ואת חברי ולגדוע את הרוח הטובה והקדושה בה אנו חיים – צריך לנתק מהם מגע. אסור לדבר איתם!

אז למה זה כל כך קשה? בדרך כלל זה קשה כיון שהחוקרים מומחים ביצירת אוירה קשה ומלחיצה. באוירה בה אני נמצא לבדי, מוקף בפראי האדם הללו (כאשר זה בא בוריאציות שונות, חוקרים (ה"טוב" וה"רע"), שותפים לתא, או מדובבים שונים) – הנטיה הטבעית היא להגיע לאחד משני הקצוות: או להתמלא כעס, להחליט שככה אי אפשר להמשיך, לצעוק עליהם, להתווכח איתם, להטיח בהם את האמת; או להתייאש, להבין שאין סיכוי, שהמצב שחור משחור. בכל אחת משתי האפשרויות הללו טמון זרע הפורענות. בין אם אתה כועס ומלא מתח ובין אם אתה מיואש – אתה מתחיל את הנפילה לידי החוקרים, שינצלו את ההזדמנות כדי לפתוח את סגור פיך ולנצל את דבריך כדי להפיל אותך בידם.

הדרך היחידה לצאת מהם בשלום היא להיסגר בתוך עולמי שלי, ולהתנתק מהמציאות הנוכחית. לחץ נפשי, מכות וכאב פיזי, תיאורים קשים על מה שעובר על המשפחה או כל מציאות קשה אחרת – מוכרחים להיתפס כלא חשובים. כעת אני שקוע בעולם שלי וזהו זה. לא כועס ומריר, ולא מיואש וחלש. מה יהיה? לא יודע. מה היה? אין לי מושג. מה עכשיו? עכשיו אני עם עצמי ועם בוראי. כואב? ה' מכאיב (בדומה ליסורי מחלה, שיכולים להיות קשים). רק ה' ואני קיימים.

בעצם – הדברים אינם נכונים דוקא על חקירה של מישהו מסוים. האמור עד כאן באשר לחקירה – נכון על הציבור שלנו כולו. הציבור החי, היהודים החמים, אלה שמרשים לעצמם לומר בקול שיש יחוד לעם ישראל ושתורתו הקדושה רלוונטית לכל פרט ממציאות חיינו – הפרטיים והציבוריים – הציבור הזה נמצא היום – במובנים מסויימים – ב"חקירה". הוא מבודד, מעונה ומוכה. כעת הוא צריך להיזהר שלא להישבר בחקירה, לאף אחד משני הכיוונים הנ"ל: לא להתמלא כעס ומרירות וממילא ליפול למגרש של החוקרים, של היריבים, שרק רוצים להכניס אותנו למתח מולם מה שיגרום לנו להתפרק ולעזור להם למצוא את נקודות התורפה שלנו; ובודאי שלא להתמלא יאוש ודכדוך, שהרי בעולם הפנימי שלנו יש כל כך הרבה עושר ושמחה וכל כך הרבה התקדמות וחידוש עד שאפשר להיות שקועים בו ולהתעלם מהקשיים והצרות כרגע. רק מתוך היחס הזה נצליח לא להישבר בחקירה, לא להישבר מהמציאות הקשה ומאחינו שונאינו מנדינו שקצף הרשעות שלהם מגיע לשיאים מדהימים, וממילא לצאת זכאים בעזרת ה' במשפט האמיתי, בשאלה האם נצליח להרים את המציאות אל מקום טוב וראוי לעם סגולה.

אחרי השתיקה, מתוך ההכנעה הזו ורק אחרי שמומחים בה ומסגלים אותה – אפשר לעבור להבדלה והמתקה, לעיסוק פנימי ופורה בסוגיות פנימיות וציבוריות, ולהפצת יהדות וקדושה ברבדי המציאות השונים.

לסיום אני רוצה להבהיר שלא עברתי חקירה קשה ועינויים, אני מתפלל לה' שלא יביאני לידי נסיון ואולי בזיון, וחלילה לי מלבוא בביקורת על מי מהיהודים הצדיקים שכוחו לא עמד לו אל מול רשעים ומענים. ועם זאת – חשוב לומר שאצל ה' יתברך – וממילא אצל כל יהודי, שהוא חלק אלוק ממעל ממש – הכל אפשרי, ופריצי עמנו לא יצליחו לכבות את האש שבלבבות. ובעזרת ה' ניפגש במהרה עם כל החברים הכלואים כעת מכל הסיבות השונות והמשונות שהממסד הרודף ממציא, מתוך חרות, שמחה וגאולה שלמה!