מוכי שיגעון המלכות

אמר הקב"ה לירמיה הנביא: "... אל תאמר נער אנכי, כי על כל אשר אשלחך, תלך, ואל כל אשר אצווך תדבר..". ולהבדיל אלפי הבדלות, אני הקטן, באמת מרגיש כי "נער אנכי" ועל כן "לא ידעתי דבר", אך זה כבר זמן רב שהדברים רוגשים וגועשים בליבי, וכותב אני מפני שאני מרגיש כי הדברים חייבים להאמר.

אני רוצה לפתוח בזעקה: אנחנו מבולבלים!

אם אנו סבורים שעוד חומת בטון או עוד "כיפת ברזל" הם שיבטיחו את ביטחוננו - אנו מבולבלים!

אם אנו חושבים שכשנסנו לבית של מישהו בכוח הוא יהיה מוכן להידבר איתנו על אם נישאר בסלון או בחדר השינה- אנחנו מבולבלים!

אם אנחנו מתנהגים ברחמנות כלפי צרינו, ובאכזריות כלפי אחינו - אנחנו בהחלט מבולבלים!

כל הופעות הבלבול הנ"ל הן בסה"כ תסמינים. תסמינים של מחלת נפש שפשתה בנו ואנו דומים לאותו חולה שלא רק שאינו מכיר בחוליו, הוא גם מכה, אוסר, ומענה את רופאיו שרוצים בטובתו.

"ואם בחוקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי- אף אני אעשה זאת לכם ופקדתי עליכם בהלה את השחפת, ואת הקדחת, מכלות עינים ומדיבות נפש.." (פרשת בחוקותי)

למחלתנו יש שם: "היהודי העייף". "עזוב אותך אחי, מה אתה צריך להתעסק בזה?", "ככה אתה חושב, אבל לצד השני יש נרטיב משלו", "אין אמת אחת".

אותו יהודי עייף, כבר מאס בכל מיני מלחמות, כבר התייאש מנצחון, במקרה הטוב, עד שיצא למבצע צבאי, מטרתו תהיה "השבת השקט לתושבי הדרום", ולא לאבד רשעים מן הארץ. לאותו יהודי אין אמת, דומה הוא לרכב פאר אך יש בעיה אחת: אין מנוע. איך הגענו למצב בו ילדות בנות שבע עשרה עם מספריים מכריעות את "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", בעלת הצבא בין החזקים בעולם?

לאויב הערבי יש רעיון. יש חזון. אסור לנו לזלזל בזה. ואין הוא מתבייש בחזונו ובזהותו. מנקודת מבטו - אני האויב, פלשתי לביתו וגזלתי את אדמתו. ולא יילחם בי? לערבי יש כבוד לאומי. לא נקנה אותו בחנפנות, ב"דו קיום", בזכויות שוות. אין זה רצונו. הוא רוצה לחזור לביתו שביפו ובחיפה! וכל ניסיון לפייסו בדברים בטלים אינו אלא זלזול בו ובכבודו.

לעומתו, עומד היהודי העייף, אין הוא רוצה לנקוט באלימות חס וחלילה, מפני שבאמת אין היא לפי טבעו, סולד הוא ממנה, מאמין הוא בחסד, ברחמנות, בעדינות, בהכלה. הכול נכון אך דבר אחד ועקרוני הוא פספס. אמת! "חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת", לא חסד, לא דין, לא רחמים. מדוע? כי כשאין אמת - החסד לא חסד, הדין אינו דין, וכל המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים! אותו יהודי אינו אמיתי עם עצמו. לא רק במלחמתו עם אויביו מחוץ הדבר ניכר. תופעת "הרוב הדומם", או לכל היותר הרוב הנרגן, שמשקיע עצמו בתרבויות זרות, בהוללות והבלים, מפליאה בו את מכותיה. כל זה קורה כאשר אין בסיס. אין יסודות - ועל כן הבניין רעוע. אין רעיון, על כן אין מנוע רוחני לכל הבניין החומרי שבנינו כאן, והגענו למצב הזוי - שבו אלו הכוספים באמת הם "מטורפים" וכמו שכתב בזמנו אברהם שטרן בשירו "לכנופיות המטורפים":

מֻכֵּי שִׁגעוֹן הַמַּלכוּת, לוֹחֲמֵי-הַחֵרוּת בַּמּוֹלֶדֶת,

ה' צְבָאוֹת, מְקַדֵּשׁ מַשׂטֵמָה, רֶכֶב-אֵשׁ –

אֵלֶיךָ בְּכוּר יִשׁמָעֵאל, בְּשַׁלֶּכֶת תִּקוָה הָאוֹבֶדֶת,

בְּרוֹבֶה נִתפַּלֵּל, בִּמכוֹנַת-יְרִיָּה, בְּמוֹקֵשׁ:

"אֱלוֹהַּ, רְחַץ בְּדָמֵנוּ צֹאַת לְשׁוֹנָם הַנּוֹאֶפֶת:

הַמּוֹרֵד-מְטֹרָף, וְגוֹאֶל דָּם עִבְרִי – עֲבַרְיָן!"

לַקְּרָב, קַנָּאִים! שׁוּב אֶל רוֹמִי זוֹנֶה אָח יוֹסֵף אִישׁ-יוֹדֶפֶת,

וְכָל גֵּו לְפִגיוֹן הָאוֹיֵב, כָּל צַוָּאר – לַתַּליָן.

שָׁמַיִם מִמַּעַל – גָּלוּת וְהָאָרֶץ מִתַּחַת –פְּלֶשֶׁת.

יָם גָּדוֹל מֵאָחוֹר. מִפָּנִים- הַמִּדבָּר. לֹא נֵחַת.

עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשׁנוּ. יֻלַּדנוּ בְּקֶשֶׁת לָרֶשֶׁת

עַד עוֹלָם: הַיַּבֶּשֶׁת, הַיָּם – מִיַּם סוּף עַד פְּרָת.

סְחִישׁ גְּבוּרַת-יִשׂרָאֵל אֶל צְחִיחַ-נֵכָר בַּמּוֹלֶדֶת,

-אֵל מוֹחֵץ רֹאשׁ-גּוֹיִים, מְרַקֵּעַ מֶשִׁיחַ בָּאֵש –

אֵלֶיךָ בְּגֹב-אֲרָיוֹת, בְּכִבשַׁן הַשִּׂנאָה הַיּוֹקֶדֶת

בְּרוֹבֶה נתפַּלֵּל, בִּמכוֹנַת יְרִיָּה, בְּמוֹקֵשׁ.

והנה אנו עדים לבלבול הנוראי של "מדינת היהודים" שמתנכלת ליהודים: אותם מוכי שגעון המלכות- המטורפים, העבריינים הקנאים לרעיון ולתורה.

מה רצוני? אני רוצה לראות איך אנחנו מציבים חלופה. חלופה לאבדן הדרך. לסלול את המסילה העולה בית א-ל. אני חולם על מדינה יהודית, על בית המקדש, על מלכות ישראל האמיתית, שתקבל עליה עול מלכות שמים, ושתהיה נאמנה למטרה - לקדש שם ד' בעולם. לכן אנו חייבים להכריז קבל עם ועולם על האמת הברורה, על הרצון לא רק לבניין החומרי שגם אותו נבנה בע"ה ובהשתדלותנו במהרה בימנו, אלא לשאוף לתיקון עולם במלכות ש-די בכל התחומים. לא ייתכן שבמדינת ישראל, שנועדה להיות "לאור גויים" יימכרו נשק לכל מיני מדינות מפוקפקות, לא ייתכן שבצמרת המשטרה תמצא פריצות וניאוף (מעניין שזה אותו גוף שמתנכל ליהודים בהר הבית, מכה יהודים שמוחים על עבודה זרה בארצנו בכלל ובקבר דוד מלכנו בפרט, ומפנה יישובים), שבתי המשפט יתירו עבודה זרה בשם "הפלורליזם והסובלנות". ולהבדיל, מה כן דרוש? מדינה שתתנהל עפ"י תורת ישראל, עפ"י הערכים הנצחיים שהונחלו לנו כדי שננחילם לעולם כולו, בה ישלטו ערכי הצדק, היושר, ההגינות, החסד, והאמת - על פי מי שהגדיר אותם! נכון, מדובר בתהליכים קשים. צריך מסירות נפש והתבטלות אל מול רצון ד', צריך לעשות תשובה גדולה מאהבה אל אבינו שבשמיים. אסור לפחד כלל. "אך אויבים מרגלים ובתי אסורים לא יוכלו לעצור בעדנו".