"מה טיבו של חור זה?"

על הכתוב: "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו" (שיר השירים ה), נדרש כך: "אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: וְכִי מַה טִּיבוֹ שֶׁל חוֹר זֶה, לִהְיוֹת מְגַדֵּל שְׁרָצִים? אֶלָּא כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל נִסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לִי עַל יְדֵי כּוֹרֶשׁ, לֹא הָיָה מוּטָב לַעֲשׂוֹתָן לִי עַל יְדֵי דָנִיֵּאל, וְעַל יְדֵי אָדָם צַדִּיק? אַף עַל פִּי כֵן, מֵעַי הָמוּ עָלָיו" (מדרש רבה שם).

כמדומה ששאלתה של כנסת ישראל כלפי מעלה, חזקה מהתשובה שר' אבא עונה. שהרי דורות שאלו את השאלה, והיא נשאלת עד עצם היום הזה. אילו הייתה התשובה עונה על השאלה, אפשר שהיא לא הייתה נשאלת שוב ושוב. ואפשר שר' אבא כלל לא עונה על השאלה, אלא מציין את העובדה בלבד.

במונולוג הנפתח במילים "אני ישנה", מספרת הרעיה בפרק החמישי של השיר, כיצד העיר אותה הדוד משנתה, וכיצד היא קמה ממיטתה כדי לפתוח לו את הדלת. היא ממשיכה לספר, כיצד חיפושיה אחריו זיכו אותה במכות ופצעים מידם של שומרי החומות, ועל ההשבעה שהיא השביעה את בנות ירושלים. בחלקו השני של המונולוג היא עונה באריכות על השאלה המופנית אליה: "מה דודך מדוד".

ר' אבא מתקשה בדבריה של הרעיה, ומנסה לברר מדוע היא השתמשה בדימוי של 'חור' כדי לתאר את ההתקרבות של הדוד אליה? היא מספרת ששליחת היד, גרמה להתרגשות גדולה מצידה: "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו". 'וכי מה טיבו של חור זה'? חור בכותל או בגל אבנים, טבעו לגדל שרצים. לפיכך תימה הוא מדוע שולח הדוד את ידו לעבר הרעיה מתוך חור של שרצים?

ר'' אבא מביא לשאלה המומשלת את הנמשל. החור של השרצים הוא משכנם של אויבי ישראל. נחשי החור הם בבל ואשור פרס ומדי. ידו של הדוד לגאולת ישראל יוצאת מן החור, בדמות כורש מלך פרס. גאולת ישראל מגלות בית ראשון מתרחשת על ידי המלך הפרסי. כך מסתיים התנ"ך במילים: "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס לִכְלוֹת דְּבַר יְדוָד בְּפִי יִרְמְיָהוּ הֵעִיר יְדוָד אֶת רוּחַ כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר. כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי יְדוָד אֱ-לֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְדוָד אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל" (דברי הימים).

שואל ר' אבא בפי כנסת ישראל: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל נִסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לִי עַל יְדֵי כּוֹרֶשׁ, לֹא הָיָה מוּטָב לַעֲשׂוֹתָן לִי עַל יְדֵי דָנִיֵּאל, וְעַל יְדֵי אָדָם צַדִּיק?" שאלת יסוד בגאולה: מדוע לגאול את ישראל מתוך טומאה על ידי ידיים טמאות? וכי אין שליחים בני ברית טהורים וצדיקים? הנה דניאל איש חמודות (ט) השופך לבו לפני ה' מכוון את פניו לירושלים, ומתחנן במילים נאדרות: "וְעַתָּה אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ אֶת עַמְּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה חָטָאנוּ רָשָׁעְנוּ. אֲ-דֹנָי כְּכָל צִדְקֹתֶךָ יָשָׁב נָא אַפְּךָ וַחֲמָתְךָ מֵעִירְךָ יְרוּשָׁלִַם הַר קָדְשֶׁךָ כִּי בַחֲטָאֵינוּ וּבַעֲו‍ֹנוֹת אֲבֹתֵינוּ יְרוּשָׁלִַם וְעַמְּךָ לְחֶרְפָּה לְכָל סְבִיבֹתֵינוּ.וְעַתָּה שְׁמַע אֱ-לֹהֵינוּ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם לְמַעַן אֲ-דֹנָי. הַטֵּה אֱ-לֹהַי אָזְנְךָ וּשְׁמָע פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. אֲ-דֹנָי שְׁמָעָה אֲדֹנָי סְלָחָה אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה וַעֲשֵׂה אַל תְּאַחַרלְמַעַנְךָ אֱלֹהַי כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ וְעַל עַמֶּךָ". מדוע לא לשלוח ישועה וגאולה על ידו?

שאלה זו נשאלה אז בגלות בית ראשון, אך ממשיכה להישאל גם בימינו: רבונו של עולם כל ניסים שעשית לי על ידי הרצל לא היה מוטב לעשותם לי על ידי הרב קלישר, ועל ידי אדם צדיק? מפתח גאולה הוא זה, ושאלת מפתח היא זו. מדוע מסובב הקב"ה את הגאולה בצורה בלתי הגיונית? הרי ההיגיון אומר שגאולת ישראל, שהיא היעד העולמי שנקבע עוד קודם לבריאת העולם, יהיה באופן של קדושה וטהרה. מתברר שהקב"ה אומר בפי הנביא: "כִּילֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי" (ישעיהו נה).

ההיגיון שלכם הוא אנושי, אך הגאולה אינה אנושית. ר' אבא שם בפי כנסת ישראל את התשובה במילים "ומעי המו עליו". על אף ולמרות שהגאולה באה בצורה בלתי צפויה, בכל זאת הרעיה מתרגשת ממנה והיא קמה ממיטתה לפתוח לדודה. ואולי היא הנותנת. לא כך היא ציפתה לבואו של דודה. היא הייתה רוצה לראות אותו מופיע בצורה אחרת. מדוע דווקא באמצע השינה. מדוע דווקא כשאני ישנה וליבי ער? לא קל להתארגן ולצאת לקראתו. "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה? רחצתי את רגליי איככה אטנפם?"

ר' אבא יודע שהמודל הזה אינו רק פרשנות לשיר. הוא מבין שיש כאן עקרון. אך הוא אינו מבאר את סיבתו. הוא יודע לומר אף על פי כן, אך אינו מגלה מדוע. הוא מתמקד בהבנה שגם יד הנשלחת מן החור היא גאולה. הוא מלמד שגם מתוך חור של שרצים יכול לצאת תהליך, שיביא לבניין המקדש מחדש. הוא אינו מחפש נימוקים של למה, אלא מכוון להבנה שהגאולה בידי שמים והתהליכים שלה נסתרים מאתנו.

כך ידע לומר גם דניאל איש חמודות (יב): "וְרָאִיתִי אֲנִי דָנִיֵּאל וְהִנֵּה שְׁנַיִם אֲחֵרִים עֹמְדִים אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר וְאֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר.וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת. וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה.וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי וְלֹא אָבִין וָאֹמְרָה אֲ-דֹנִי מָה אַחֲרִית אֵלֶּה.וַיֹּאמֶר לֵךְ דָּנִיֵּאל כִּי סְתֻמִים וַחֲתֻמִים הַדְּבָרִים עַד עֵת קֵץ".

אין לך קץ מגולה מזה, גילו לנו חכמים את הקץ. " וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא" (יחזקאל לו) הוא הקץ (סנהדרין צח). התברר שהרצל הוא גואל כמו שכורש היה גואל. להפך הרצל שהיה מבני ברית טוב מכורש הערל. הרצל שבא מתוך העם לגאול את העם, עורר את העם לעלות לארץ ישראל להתיישב בה ולחדש ימיו כקדם. מה שזכה הרצל לעשות, לא זכה אפילו כורש מלך פרס. מיליונים עלו לארץ ישראל, שלא כבימי כורש שעלו רק אלפים.

ר' אבא מגלה לנו שהשאלה למה אינה משנה את התהליך. מה לי כורש ומה לי הרצל, אף על פי כן מעי המו עליו. לא משנה לנו מי הגואל העיקר שתבוא הגאולה במהרה בימינו. כדאי לזכור את זה ביום פטירתו של בנימין זאב הרצל, כ תמוז תרס"ד.