לאחרונה פרסם צה"ל את נתוני הגיוס האחרונים, על פי נתונים אלו שצה"ל עצמו ניתח והוציא, קיימת ירידה במוטיבציה לשרות קרבי בצה"ל.
נתונים מדאיגים אלו אשר פורסמו על ידי צה"ל, עברו מתחת "לרדאר" באמצעי התקשורת השונים בישראל ואף לא אחד התעכב להתעסק עימם, לא שאל, לא התפלא ולא הראה סימני דאגה.
אפשר ל"עצום עיניים" ולהגיד שהכל מקריות, הנתונים מפוברקים אולי כמו התחזיות לבחירות בארה"ב, שנתוני הגיוס בעתיד יהיו טובים יותר, שהעתיד טוב מתמיד ושהשלום בפתח.
אבל אפשר ורצוי כמו רבים אחרים בעם, להסתכל נכוחה למציאות, להיות מודאג, לשאול לשאלות ולנסות לשנות את המציאות העגומה ולפעמים מאד כואבת ובטח שמסוכנת לכולנו.
בחודשים האחרונים נאמרו על ידי ראש הממשלה, שר הביטחון, סגן שר הביטחון ורבים אחרים, אמירות בעניין הגיבוי והתמיכה שיש לתת לחיילי צה"ל המסכנים עצמם ומוצאים עצמם במצבים מורכבים וקשים ביותר באירועים מבצעיים אשר בהם הם צריכים לנתח את המצב המבצעי, לקבל החלטות ולהגיב לפעמים תוך שניות ופחות מכך.
קברניטי המדינה אמרו את דבריהם, דברי החיזוק, העידוד והתמיכה לחיילי צה"ל – אבל בשטח, הרחק מהמשרדים הנוחים והמרווחים בירושלים, החיילים בשטח נישארים חשופים כתמיד.
דברי הקברנטינים בהחלט הגיעו לאוזני החיילים שנמצאים בסמטאות חברון, לחיילים בעומק שכם, בתצפיות, במארבים, בסיורים, בעמדות השמירה, בכניסות לכפרים עוינים לצורך מעצרים ובפשיטות על בתי מחבלים. הדברים גם הגיעו לאימהות החיילים שבעתיד יתגייסו ויתכן כי ימצאו עצמם בעומק רצועת עזה במבצע "צוק איתן 2", אלו אותן אימהות אשר שואלות את עצמן - כלום יתכן כי החקירות כנגד מפקדי צה"ל שנלחמו במבצע "צוק איתן 1" טרם הסתיימו וחלקם טרם החלו? ומה יהיה עם ילדינו שלנו שיתגייסו בעתיד? האם גם הם יאלצו לסכן את עצמם, להילחם, להגן ולהתמודד עם מצבים קשים ביותר? ואם כן, מי אז ואיזה גיבוי ייתנו להם?
האימהות היקרות האלה שבקרוב ישלחו את בניהם לסכן את חייהם ולהגן על כולנו, מסתכלות על האימא השבורה של אלאור אזרייה החייל היורה מחברון, על משפחתו המרוסקת, אימהות אלה מסתכלות על אימהות רבות אחרות של חיילים ומפקדים שהיו מעורבים באירועים מבצעיים ובאחת מוצאים עצמם בעינוי דין מתמשך. מסתכלות על כולן ולא מבינות היכן אותו "גיבוי", היכן ה"תמיכה"
שקברניטי המדינה מבטיחים, כה מתהדרים בה וקוראים השכם והערב שיתנו לחיילי צה"ל.
אימהות אלה ובניהם המהווים את דור הלוחמים והמפקדים הבא של צה"ל, נזכרים בדברים הקשים שנאמרו על ידי חברי "וועדת וינגורד" אשר חקרו אירועי "מלחמת לבנון השנייה" לפני יותר מ – 10 שנים:
"לעתים יש חשש כי אימת המשפט הבינלאומי (או סכנת העמדה לדין פלילי או צבאי), תשתק חיילים מפני ביצוע משימותיהם ומפני פעולה שתאפשר מימוש של המשימה, גם חשש כזה קיים בישראל, וחשוב לבחון דרכים על מנת להבטיח שלוחמים ומפקדים לא ישותקו בפעולה מבצעית. אין פה עניין של היתר לפעול בניגוד לחוק המקומי או למשפט הבינלאומי, אלא הבהרה כי עקרונות המשפט הבינלאומי (והמשפט הפלילי הפנימי) לא נועדו לסכל את היכולת לפעול בצורה צבאית להגנה על המדינה ועל אזרחיה".
האם אלו החיילים שאנו רוצים בצה"ל, חיילים "משותקים" בעת ביצוע משימותיהם מפחד "אימת הדין" שיגיע עם סיום הקרבות בדיוק כפי שחזו חברי וועדת וינוגרד לפני כ- 10 שנים?
על מנת לעצור את המשך ההידרדרות בירידה ובמוטיבציה לשרת ביחידות קרביות, על מנת שחיילי צה"ל ירגישו בטוחים יותר בדרכם לאירועים מבצעיים, על מנת שחיילי צה"ל ירגישו שבאמת ובתמים מישהוא שם למעלה בירושלים חושב עליהם ומחפש דרכים לסייע להם במצבים הקשים אליהם הם נשלחים, טוב יעשו אותם קברניטים, אם יהיו יצירתיים, מעשיים ויהפכו את דבריהם בעניין "תמיכה" ו"גיבוי" לחיילי צה"ל, מדיבורים למעשים ויישמו את דברי אבותינו במשנה (אבות פרק ד, י"ז) :"הוא היה אומר: יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא".
