"אלימות" בכרם נבות

נניח שאחאב, מלך ישראל, רוצה להרוס את כרם נבות למרות שאין לזה שום הצדקה והיתר. נניח גם שאיזבל מסבירה לו שהוא מוכרח לעשות זאת. "האתה תעשה מלוכה?" היא שואלת, או – בלשון יותר מודרנית – היא מדברת על "משילות", ועל "שלטון החוק" (מתאים לאיזבל להיות נשיאת בית המשפט העליון, לא?...). נניח שנבות מסרב להצעת אחאב לעזוב את הכרם בשקט, ומודיע שהוא, יחד עם משפחה וחברים, נשארים בכרם ולא מוותרים עליו.

נניח שאחאב מורה לחייליו לגרש את נבות והאנשים שעמו ולהרוס את הכרם. נמשיך ונספר שמשיקולים שונים – תדמית, חשש לאי ציות, או כל נימוק אחר – מורה אחאב לחייליו להיזהר ולפגוע בנבות ובתומכיו כמה שפחות. "השתדלו רק להרים אותם בזהירות ולזרוק אותם אל מחוץ לכרם", מורה אחאב. נניח שאכן החיילים עומדים במשימה. הם ניגשים בשיא העדינות וההתחשבות לזרוק את נבות ותומכיו אל מחוץ לכרם, בכפפות של משי. נבות ותומכיו, לעומת זאת, כך נניח לצורך הסיפור, לא מסכימים להתנהג בכפפות של משי. הם זורקים על החיילים אבנים, ואף מנסים להכות אותם באלות. החיילים – בגלל מספרם הרב – מצליחים לעמוד ביצרם, כך נספר כעת, והם לא משיבים מלחמה שערה. הם ממשיכים לנהוג בעדינות נפלאה, ורק מוציאים את התומכים הזועמים בזה אחר זה אל מחוץ לכרם, לקראת הריסתו.

נעצור את הסיפור כאן ונשאל: מיהו האלים בסיפור? האם תומכי נבות ה"אלימים", או שמא חיילי אחאב העדינים והמתחשבים? לכל בר דעת התשובה ברורה – חיילי אחאב הם האלימים. תומכי נבות אולי מטיחים את הראש בקיר בצורה לא יעילה, ואולי הם לא יודעים לבחור דרכי מאבק מוצלחות כדי להתמודד עם גזירות שלטוניות ועם איזבל וממלאי פקודותיה רודפי הקידום וחסרי עמוד השדרה המוסרי. אבל בודאי שאי אפשר לקרוא להם אלימים. אלים הוא זה שבא וזורק יהודי מביתו ומכרמו, זה שגוזל והורס. המתגונן מפניו אינו אלים, אלא אם כן לא אכפת לנו מי צודק אלא רק איך זה נראה במצלמות. מי שיוצא בפומבי נגד תומכי נבות, במקום להבהיר שכל חייל מחיילי אחאב אלים וחוטא בגזל, מעוות את המציאות ונכנע להסתכלות עקומה ולמשפט מעוקל.

וכעת נספר מה באמת קרה: חיילי אחאב עמדו במשימה – לפי דרכם על כל פנים. כלומר: כל עוד צילמו אותם הם היו ממש אדיבים, אבל לא מעט מהם הפליאו מכות והרבו אלימות כלפי נבות ותומכיו כאשר אף מצלמה לא היתה בשטח. ובכל זאת – אחאב הרגיש שהציבור לא כל כך אוהב את מה שהוא עושה, ולכן ביצע תרגיל מוצלח: הוא השאיר קבוצה של תומכי נבות באחת מפינות הכרם, ולאחר שגירש את כל השאר עצר את הגירוש, והסביר שיש כאן קבוצה מאד מסוכנת ואלימה, שיש פיקוח נפש מפני מעשיהם, ומוכרחים לרסן ולמתן אותם כדי שלא ישפך דם. הוא קרא לרבנים ואישי ציבור ואלה נזעקו לקרוא ליהודים היקרים שנותרו ולהסביר להם עד כמה הם לא בסדר בזה שהם לא מתחייבים שלא להרים יד על חיילי אחאב, ועד כמה הם הורסים הכל בגישתם ה"אלימה". בסופו של דבר "הצליחו" חיילי אחאב לגרש גם את הקבוצה הזו מהכרם, ולאחר שעות המתח שבוימו לפני כן נוצרה כאן "הצלחה" אדירה, כאשר האלימות שהפעילו חיילי אחאב כאן הוצדקה, שהרי היא היתה קטנה ביחס לסכנה האדירה מפני הקבוצה הנוראה הזו. ביחס לדמיונות הללו – חיילי אחאב היו ממש עדינים ומאופקים.. . לא מעט מהרבנים ואישי הציבור היו עסוקים כעת בגינוי הקבוצה היקרה הזו של תומכי נבות, כאשר תשומת הלב מוסטת לגמרי ממעשה האלימות של אחאב, הורס הכרם. אחאב הודיע אפילו שהוא יודע שנבות עצמו הוא איש טוב, והקבוצה הזו בכלל לא מייצגת אותו, ובכך גילה אחאב אמפטיה וטוב לב כלפי נבות הנגזל, ומי יאמר שאחאב אינו בסדר?..

יהי חלקי עם היהודים היקרים, המוכים והנמרטים, בכרם נבות הגזול והמחולל למען "קדושת" כבוד איזבל, ושנזכה להינצל משופטי סדום ומקציני עמורה ממלאי פקודותיהם – אל "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק, קריה נאמנה".