תרים את העינים - תסתכל על השמיים

שגרה – בני אדם רצים הנה והנה אחוזי תזזית. מהבית לעבודה ומהעבודה לבית. מטלות, התחיבויות עסקים ועיסוקים. בליל של צבעים, מראות, ותחושות גועש רוגש. ובתוך כל המרוץ אחרי יעדים והישגים נשלחת אלינו שאלתו התמימה של ר' נחמן- הסתכלת לשמים היום?

יש שיאמרו שגרה מבורכת, אך לעיתים השגרה מטילה בנו שעמום עייפות ודכדוך. גם בחיי הנישואין לעיתים חשים זאת, פתאום משהו במערכת היחסים הזוגית נראה רגיל ולא מעניין, מוכר מידי וצפוי ומחשבה מיבשת מחלחלת "מה כבר יכול להיות מפתיע מרענן...?"

זה הזמן לצאת לרגע החוצה מתוך שגרת חיינו, לחפש איזה פינה של טבע בראשיתי, בלי המון אדם, להירגע, לנשום קצת. להניח לעצמינו להיות מוטלים על מצע האדמה הרכה, להריח את הצמיחה והאדמה התחוחה מקרוב. אנחה עמוקה משתחררת "הנה הצלחנו לעצור במשהו את הסחרור". מסתכלים למעלה הצבע הכחול התכול המלטף הזה, מתרגלים ביחד נשימות עמוקות שממלאות את הבטן, כדי להירגע. עננים שוטפים ונוסעים מעלינו, נעים להם עם הרוח במין שובבות נעימה והרוח מלטפת גם אותנו. התנועה שלהם ממגנטת את המבט, מנסים לעקוב אחר תנועתם לעבר האופק...

שם בשמים, ישנו עולם שלם של תנועה. הוא נראה אחר ממה שמוכר לנו פה בארץ. פה יש כל כך הרבה יצורים חיים, עולם הצומח והדומם, ושם רק כחול, כחול, הכחול הזה.

העיניים נעצמות קצת. אך פתאום הן נפקחות, היא פונה אליו ושואלת:

"בשביל מה?"

"מה? את שואלת?" ננער בן הזוג מתנומה קלילה מתוקה.

"בשביל מה?" היא חוזרת שוב. השאלה עולה מתוכה ותובעת תשובה.

"בשביל מה יוצר כל העולמים טרח כל כך בשביל ליצור את היריעה הזו התלויה מעלינו?" קראה.

אומנם המצע הזה מרשים ומרגיע אבל עדיין למה?" השאלה בוערת בתוכה

"זו השאלה של ר' נחמן הסתכלת היום אל השמים?"- אימרה זו של רבי נחמן נאמרה על רקע הסיפור הבא: יהודי אחד, שהתקרב לרבי נחמן נתברך בעסקים מצליחים, אך מחמת עיסוקיו לא עלה בידו לקבוע עיתים לעבודת ה' וכן להגיע לרבו רבי נחמן. יום אחד, כשהגיע ליריד בעיר ברסלב, נאלץ לעבור ליד ביתו של רבי נחמן, כשהוא מקווה שיעלה בידו לעבור בלי שיבחינו בו, תקוותו נכזבה כשפגש את דמותו של רבי נחמן מבעד לחלון וזה סימן לו להכנס, וכשנכנס שאלו רבי נחמן "הסתכלת היום אל השמיים?" . "לא.." ענה האיש במבוכה מנסה להבין את השאלה המוזרה. לקח אותו רבי נחמן לחלון ואמר לו: "מה אתה רואה?" הסתכל אותו האיש לשוק ואמר: "אני רואה עגלות וסוסים אנשים וסחורות וכולם רצים אנה ואנה", אמר לו רבי נחמן: "בעוד חמישים שנה כל מה שאתה רואה לא ישאר, לא אני ולא אתה ולא כל האנשים, הכל יתחלף והכל ישתנה, אז על שום מה אתה תפוס כל כך בתוך העולם הזה עד שאין לך פנאי להרים את המבט אל על, אין לך פניות להתרומם אל השמים?".

כשאדם מביט אל השמים הוא נזכר, שהמולת החיים תפסה אותו והפרה אצלו את האיזון בין העיקר והטפל, בין הקבוע לחולף, בין האסור לבין המותר המיותר.

גם בשמים יש יריד, אך שמה הסחורות הם לא אותם סחורות, שם המסחר הוא באמונה, שם המסחר הוא באור, והעשירים הם אלו שאינם מאבדים את הראש וזוכרים את התכלית". אלו דברי רבי נחמן" הוא אומר לה ומוסיף

"שמים – הם גם לשון רבים של המילה שם. השמים מבטאים את מה שנמצא שם רחוק מאיתנו רחוק מהשגתנו".

"אנחנו שקועים עמוק בתוך מערכות החיים שבנינו כאן משפחה, בית, חברה עבודה, כל מי ומה שחשוב ויקר עבורינו נמצא כאן עלי אדמות, אך מעלינו ממש נמצא בכל עת מערך בריאה מופלא שאין לו שום קשר וזכר לזה – שם יש מפתח למערבולת ולחוויה המסובכת שאנו חווים כאן עלי אדמות"

היא מקשיבה למילים ופתאום חשה איך הן אכן עונות על שאלותיה. שאלתו של ר' נחמן הסתכלת לשמים היום מעוררת אותה מתרדמת השגרה שלה ומנערת אותה. פתאום השמים מצטיירים כמין דף גדול חדש ונקי שד' פורש מעלינו כדי שנדע בכל עת שאם נתקענו, נקברנו תחת ערימות של ימים, מעשים דיבורים, מחשבות. ניתנת לנו האפשרות בכל עת להסתכל בדף החדש הזה ולהתחיל מהתחלה. להתחדש ולממש את הרצונות הטובים והנקיים שלנו. לשנות כיוון, לחשוב מחשבות חיוביות ושמחות. לדבר דיבורים טובים ואופטימיים, לשפר את מעשי, ולרשום על דפי חיי רישומים חדשים.

המחשבות התערבלו בתוכם- חיי הנישואין, שעמום, עצירה, דכאון, להתחיל, להרגיש, לחשוב, אוצרות של טוב שעוד לא גילו זה בזו.

מה המקור של תחושת הקירוב והריחוק הזו במערכת הזוגית?.

מערכת יחסים אמיתית בין שניים, משולבת בתחושת ריחוק וקירוב לסירוגין. מימד מסוים של ריחוק, הוא חלק בלתי נפרד של מערכת יחסים. תחושת ריחוק הבא מתוך כבוד לסוד הפנימי של בן הזוג וזהירות מתפיסה חיצונית שלו. יחד עם זאת, דווקא מתוך הכבוד לסודו של בן הזוג, נוצר דחף לפגוש אותו שוב, להכיר ולגלות את הסוד שיש בקשר, כשבאים לתאר עומק של קשר בין שנים. התיאור הפשוט הוא כמה אנחנו מכירים אחד את השני, יודעים עליו, יודעים אותו; מה הוא אוהב, על מה הוא חושב, מה היא מעדיפה בכל מיני סיטואציות. אך זה לבד הינו רק מימד אחד של הקשר.

בשביל ללמוד לעומק על הקשר בינינו, אנו לומדים על הקשר שלנו עם אלוקים. מצד אחד ד' נמצא בכל מקום ובכל סיטואציה הכי פשוטה ונמוכה בחיינו ומצד שני כל ילד יודע שד' נמצא בשמים רחוק ובלתי מושג. תחושת המרחק הזו, היא הגורמת לנו להרים את העיניים למעלה, לשאוף לדעת ולהכיר את הבורא יותר והכל מתוך תחושה של ענווה והתבטלות. כך הם פני הדברים גם במערכת הזוגית.

המחשבה כי אני מכיר את בן הזוג מורידה את כל הקשר איתו לרמה רגילה של טבעיות וסתמיות.

רק ההכרה כי הנישואין הם נס ופלא שעשה הקב"ה, אשר צירף שני אנשים, נשמות בגופים יחד – מסיבות הידועות לו בלבד – היא העושה את הנישואין למסתורין רוחני גדול ומרתק. נישואין ללא תחושה ייחודית זו, מאבדים את משמעותם, ועלולים להפוך לחסרי יציבות אכולי מתח ומשעממים.

תלויים בין שמים והארץ. הארץ מצד אחד מושכת אותנו למטה, מקרקעת אותנו. היא קוראת לנו להביט על המציאות כפי שהיא לא לשגות בדמיונות.

מצד שני השמים מבטיחים לנו במחול של כחול ולבן שובה. בתנועת העננים המלבבים את הלב, לשאוף לרצות מחדש להאמין שאפשר להתחיל מחדש כאן ועכשיו.

רחוק וקרוב מתעתע , כל כך קרוב וכל כך רחוק, נוגע ואינו נוגע. כמו בריקוד ללמוד להכנס למעגל ולצאת מהמעגל בלי לדרוך אחד על השני ובלי להפסיק לרקוד.