בשבת האחרונה חשבנו עליכם הרבה. אני לא יודע אם שמעתם אבל ערבים עלו להתקיף את הגבעה הסמוכה לברכה. חיילי צה"ל – די כרגיל – עמדו וחשבו מה והאם ואיך מותר להם לעשות. כל זה עד שיהודים טובים ירדו מיצהר ומחוות גלעד ותקפו את ערביי בורין מהצד השני של הכפר. הערבים התחילו להבין שאם הם תוקפים יהודים – הם יותקפו, וגם במקומות שלא נוחים להם. גם הצבא הבין שמוטב לו להפסיק את התקפת הערבים, ושאם הוא בוחר "לשמור על השקט" ובכך לתת פרס לצד האלים – גם היהודים יכולים לשחק את המשחק הזה, ולהביא לזה שהאלימות הערבית לא תשתלם.
כאשר חושבים על הארוע הזה – נזכרים בכם. אתם יושבים כעת בכלא הצבאי בגלל שהעזתם לומר במפורש עם הגיוס שבאתם להילחם באויב הערבי. החלטתם מראש לומר את כל האמת מתוך הבנה שמי שמפחד לומר את האמת כעת גם יפחד לבצע אותה מאוחר יותר. בעזרת ה' כאשר תמשיכו בצבא – אתם וכל החברים הנוספים שיבואו בעקבותיכם – תהוו משענת ליהודים. כאשר אתם תהיו קשורים בכל צורה לארוע של התקפה ערבית – לא תחכו ותהססו, אלא תדעו היטב מי הצודקים ומי הפושעים, מי הצדיקים ומי הרשעים.
אני לא יודע איך וכיצד יבואו התובנות הנכונות שלכם לידי ביטוי בשטח. אני בטוח שזה לא יהיה קל, ושתצטרכו למצוא את הדרך לבטא בהצלחה את הקול היהודי בתוך הצבא דהיום. אבל תובנות כאלה – עמוקות וצודקות – מוצאות לעצמן ביטוי. וכאשר יוכו הערבים על ידי חיילים נחושים – יהיה זה עוד צעד ביציאה מהגלות בה אנחנו נתונים היום, לקראת הליכת יהודים קוממיות בארץ הקודש, מתוך ידיעה שזו ארצם ונחלתם מאת הבורא.
שתזכו לצאת מבית האסורים למלוך, כיוסף – "עוד יוסף חי", ולהתגייס מתוך אמונה גדולה.
