כדי לייצר קו תקיף, שבונה את העולם ברצינות על פי מוסר התורה ולא טובע בסבך המציאות ההפכפכה והמטעה, צריך שחום הלב היהודי יכנס לתוך כלים, שנוצרים על ידי הראש הקר והמפורט שאינו נגרר אחרי המציאות אלא מיישר אותה ומנווט את הרגשות שלנו כלפיה.
בימי המלחמה המתחוללת ברצועת עזה, וכאשר יהודים רבים מפנימים את אכזריות וסופניות האויב שעומד מולנו יש תחושה של נתק בין תחושות הציבור לבין מעשי ההנהגה: הציבור בוער, ברור לו שצריך להילחם בתקיפות ובלי רחמים מיותרים, ולא לסכן חיילים בסבך האוכלוסיה המחפה על פשע בעזה; אבל המנהיגות שולחת חיילים לסכנות נוראות, תוך המשך אספקת חשמל, מזון ואספקה לאויב, ותוך גמגום והיסוס במחיקת האויב וסביבתו.
אפשר לטעון שאך מקרה הוא שבהנהגה יושבים אנשים רופסים ומבוהלים, אך נדמה שיש כאן משהו מהותי יותר. העם מדבר מתוך חום הלב היהודי הבריא, שרואה את העוול הנורא שנעשה כאן. אך חום הלב אינו מייצר מציאות יציבה, ואינו יכול להתמודד עם מצבים שונים שיתפתחו. מלחמה תקיפה יכולה להביא לפגיעה באוכלוסיה רבה, האמנם אנחנו רוצים לטבוח כה רבים? ואם נכבוש את הרצועה – האם נחזור לשלוט בעם הכבוש הזה, ונתמודד עם התקוממות בלתי פוסקת? ואיך נתייחס ללחץ אומות העולם? סבך הפרטים יוצר ערפל שמקשה על יצירת קו שונה, ומאלץ את ההנהגה – שצריכה לקחת אחריות על תוצאות של כל מעשה – להיגרר בלי חוט שדרה אל תוך המאורעות הקשים.
בכדי לייצר קו חדש, קו שמסתכל על כל שאלת ה"סכסוך" בעיניים נכוחות (בפרט כעת, לאור ההתבהרות הציבורית שנראה שבודדים עוד לא שותפים לה) – צריך לשנות את הראש. חום הלב אינו יכול להנהיג. גם כאשר החום נולד מראש יהודי בריא שמבין שאין מקום לחרפה המתרחשת סביבנו – הרי שבלי ירידה לפרטים, תוך מחשבה של ראש קר על כל סיטואציה ועל פרטי פרטים הנוגעים למציאות שלפנינו, וממילא הרחבה של זה לעוד ועוד מקרים עד להתייחסות למכלול של המציאות – הלב אינו יכול לייצר הנהגה עם חוט שדרה שתתמודד עם קשיי המציאות ועם הלחץ שיווצר במקרים שונים.
יחס זה לפרטי פרטים אופייני לספרות ההלכה. היא לוקחת את חום הלב היהודי ששמח במצוות הקדושות – שבת, מועדי ישראל, תפילות, חיי משפחה – ומעגנת ומייצבת אותן בתוך פרטים, שכולם יחד יוצרים את ההתייחסות הנכונה לכל מצוה. ללא העיסוק בפרטים הללו – חום הלב המשמח אותנו כל כך יאבד ויתמוסס במציאות הסוערת, התובעת והמטביעה.
בהקשר שלנו מתבקש להזכיר את הספר "תורת המלך": הספר עוסק בפרטי הפרטים של יחס ההלכה למציאות בה יש הכרח לפגוע באחד כדי להציל אחרים, ותוך יציאה מן הפרט – פרטי ההלכה כאשר יהודי עומד בסכנה והוא נאלץ לפגוע ביהודים או בגויים בכדי להינצל, היחס לגויים שאינם יוצרים חברה מתוקנת ששומרת שבע מצוות, וכו' – אל הכלל – ההתנהגות הנכונה בשעת מלחמה של עם ישראל באויביו. העיסוק בפרטים בונה תמונה יציבה שיכולה לתת מענה עקבי ומפורט למציאות של מלחמה.
רבים לא הצליחו להאמין שאכן צריך לדון באופן פרטני, והתייחסו אל הספר כאל מערכת רגשות ולא בצורה פרטנית המקובלת בהלכה. רבים טענו שלא כדאי לעסוק בפרטים הללו, שהמציאות מורכבת או שונה או לא רלוונטית או … , והעדיפו שהמציאות תמשיך להתנהל מתוך הרבה רגש – שבמקרה הטוב אינו נותן מענה נכון למציאות, ובמקרה היותר שכיח – מתפתה למוסר השקרי של הגויים, וגורר אותנו, היהודים – היחידים שלוקחים את כללי המוסר ברצינות גמורה ומסכימים למסור את הנפש למען מוסר שנראה לנו צודק – להפקרת חיי יהודים רבים תוך צהלת רשעות של הרוצחים העומדים מולנו, וכאשר בסופו של דבר גם האויב משלם בהרוגים רבים שהיו נחסכים על פי כללי המוסר האמיתי.
כדי לייצר קו תקיף, שבונה את העולם ברצינות על פי מוסר התורה ולא טובע בסבך המציאות ההפכפכה והמטעה, צריך שחום הלב היהודי יכנס לתוך כלים, שנוצרים על ידי הראש הקר והמפורט שאינו נגרר אחרי המציאות אלא מיישר אותה ומנווט את הרגשות שלנו כלפיה.
שנזכה שחום הלב של היהודים הרבים שמסרו ומוסרים את נפשם למען עם ישראל יביא לבירור וזיכוך של פרטי המציאות, וכך נוכל לרשת את הארץ בשמחה ובלי צער, ולהתמודד כראוי עם הרשעות שמסכנת את עם ישראל ואת העולם כולו!
