כל ימיה של הרבנית נצחיה יוסף ע"ה מלאים היו באהבת התורה. מבית אביה הצדיק הרב עמרם אזולאי זצ"ל ספגה אהבת תורה עם חיי פשטות ואמת. הוא היה דיין בחיפה שנוסע בתחילת השבוע מביתו בירושלים, חוזר ביום חמישי, פושט את בגדי הדיינות ולובש קסקט פשוט וחליפה קצרה והולך לשקוד על תלמודו בישיבת פורת יוסף.
בנה, רבי יונתן סיפר שכששאל אותה מה היא זוכרת מילדותה בשכונת משכנות בירושלים, סיפרה לו שהיא זוכרת שהרב אריה לוין זצ"ל היה נוקש בדלת ביתם, קורא לה בשמה ואומר לה שתגיד לאביה שהוא רוצה ללמוד איתו בחברותא. אלו היו זכרונות הילדות שלה.
לימים הקדישה את כל חייה לעמוד לימין בעלה מורינו ורבינו ועטרת ראשינו הרב יעקב יוסף זצ"ל, שהכיר לה תודה על יגיעתה בשבילו. מעולם לא יצאה איתו לקניות או לנופש והייתה דואגת לכל צרכי הבית מרצונה כדי שבעלה יהיה שקוד על תלמודו ומסור למפעל הרבצת התורה שלו. בה נתקיימו במלואם דברי חז"ל הקדושים : "אין לך אשה כשרה אלא שעושה רצון בעלה". סיפרו בניה שכשהיה אביהם מציע לה עזרה בשטיפת הבית, הייתה אומרת לו: "לך תלמד תורה".
לזכותה עומד מפעל החיים האדיר של בעלה מורנו הרב יעקב יוסף שחי ונשם תורה, הפיץ תורה, הרים נשמות רבות משקיעה בעפרוריות עולם ההבל והכניסם תחת כנפי השכינה. כשהיה צריך, התלוותה אליו לביקורי הבית שלו בבתי יהודים שונים לשכנע את ההורים לשלוח את ילדיהם לתלמודי תורה.
גם במערכות הציבוריות בהם לחם הרב יעקב לבדו כארי היא הייתה לימינו. כבעלה הצדיק כאבה את כאבה של ארץ ישראל כשנמסרה לאוייבינו. תמכה בו גם בשעות הקשות כשזעק ללא הרף את דעת התורה והתריע על תוצאות פשעי הסכם אוסלו הרות האסון, שאת פירותיו הבאושים אנו אוכלים היום. לא מנעה מבעלה להרים קול זעקה על חשיבות שלמות השמירה על שלמות ארץ ישראל, אף ששילם על כך מחיר יקר מאד.
חיבה גדולה הייתה בה לאוהבי הארץ ומיישביה. עיתים והתלוותה לבעלה הרב כשנסע למסירת שיעורו במערת המכפלה לפנות בוקר, והייתה שמחה בזכות שיש לה לפקוד את קברי האבות והאמהות. לפני כחמש שנים נסענו עם הרב יעקב זצ"ל לחברון לסנדקאות במערת המכפלה. בדרך מירושלים אמרה לנו ברכב שהיא לא מבינה מדוע אנשים קונים מוצרי מזון תוצרת חו"ל, והרי בארץ ישראל יש את כל הטוב. אחרי הברית התלוותה לבעלה הרב יעקב שהסתובב בין כיתות תלמוד התורה בחברון לחזק ולעודד את התלמידים. היא עלתה איתו לשכונת אדמות ישי והביעה את התפעלותה והערכתה. אמרה לבעלה: אולי נבוא לגור פה בחברון?
בשבת חיי שרה האחרונה התארחה בחברון, הביעה את הערכתה למפעל ישוב הארץ ואת סלידתה מהשקר שבפוליטיקה ומכל המתכחשים לאהבת הארץ.
כבעלה שלא הסכים לרוץ לרבנות ירושלים וכשניסו ללחוץ עליו, ענה להם: וכי בשביל כסף לא אגיד את האמת שלי? כך גם היא. לא משועבדת לסטיגמות חברתיות אלא רק לאמיתה של תורה. לאשה שהביעה בפניה את רצונה לשלוח את בתה לחינוך תורני אמרה שאין למחנה מסויים בלעדיות על אמיתה של תורה, הביעה סלידה ממוסדות "תורניים" עם הנהגות של התנזרות מציבורים דתיים אחרים, ואמרה להביט לפשטות ולצניעות האמיתית ולא רק לחיצוניות.
גם בימים הקשים בהם נלחם על כבודן של בנות ישראל ויוותר חכם יעקב לבדו ונאבקו אנשים רבים עימו היא נשארה לצידו בתמיכתה.
אחרי פטירת בעלה הצדיק אמרה שאין לה טעם בחיים בלי בעלה ומפעל התורה האדיר שלו.
הלואי ונלמד ממנה ומבעלה מורינו הרב זצ"ל להחשיב את חיי התורה כעיקר ולההביל את הבלי העוה"ז, לדבוק באמת של ה' יתברך בלי שעבוד לשום בשר ודם, ולקדש שם שמיים.
