לא רוצים לגדול בשקט!

"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען: אלה תולדות יעקב" (בראשית ל"ז) רש"י מביא את המדרש בבראשית רבה: "וישב - ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה, לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלווה בעולם הזה?"

במהלך אירועי השבוע שעבר, שמעתי על הפגנה שנערכה בצומת ברקן תחת הכותרת "תנו לגדול בשקט". לכאורה, דרישה לגיטימית מכוחות הביטחון שיעשו את תפקידם וישמרו על שקט. בפעם הראשונה ששמעתי על כך, חשבתי שההפגנה היא לא יותר מאשר 'הפגנה תמימה', הרי כולנו מכירים את כוחות הביטחון ויודעים שהם יעדיפו לתפוס מצית מסגד על פני אלף מיידי אבנים ערבים.

אך אם נסתכל בהסתכלות מעמיקה, אנחנו נחשפים כאן לשורש הקלקול של הציבור הציוני בארץ, לסיבה שבגללה הציבור הדת"ל אומר הלל בה' באייר (או בד"כ בתאריכים הסמוכים לו). כי כשהדרישה מסתכמת בלשבת בשלוה, אכן המדינה עונה על הצורך הנ"ל. עם כל גל הפיגועים, בסופו של דבר המדינה אכן מגנה על אזרחיה (כמובן גם הערבים). אך כשהרצון הוא מלכות בית דוד, מקדש, הורשת הגויים וסנהדרין בלשכת הגזית, אזי מובן כמה בכלל אנחנו רחוקים, כמה המדינה מרחיקה אותנו מהחלום, כמה ה"שקט" מרחיק אותנו מהחלום.

האינתיפאדה שהולכת ונרקמת לעינינו איננה חזיון בלהות, ההפך הוא הנכון, היא חסד שהקב"ה עושה איתנו, או כמו שחרז אורי צבי גרינברג:

"קרב-עם-ערב, זה שולי החלום!"

עם כל האבל והצער שבמות יהודים, האינתיפאדה מונעת ממנו לשבת בשלוה, מלהמשיך לחיות תחת משטר דמוקרטי הזר לתורת ישראל. בהסתכלות החילונית של מי שמחפש רק שלוה, באמת צריך לתת לערבים זכויות ולהרגיש פה בני בית. מי שמחפש שלוה, אל לו להלין על מדיניות ההבלגה שנוקטת הממשלה. להפך, הבלגה תמנע את המשך הדרדרות המצב לכדי מלחמה של ממש. הבעיה של המדינה עם הערבים, היא איננה שהיא לא משתמשת בשפה הערבית, שפת-הכוח, אלא שהיא איננה משתמשת בשפת התורה שמצווה אותנו להוריש את הגויים. לפי השכל החילוני, הכי הגיוני היה באמת שהבלגה עד יעבור זעם תעצור את ההתלקחות ותתן לחיות חיים שלווים.

אך הסתכלות המאמין היא שונה. הוא אינו חפץ בשלווה, אינו חפץ לשבת בעולם העשייה רגל על רגל. הוא נלחם ויילחם למען הורשת הארץ למען כינון המלכות ובניית בית הבחירה כמו שנשבע דוד המלך עליו השלום: "אם אבוא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי: אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה: עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב". ההבטחה כי "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם: וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה" (במדבר ל"ג) היא איננה קללה, היא חסד שה' עושה עמנו על מנת שלא נשכח שעלינו להוריש אותם.

אז לא, איננו חפצים לגדול בשקט. סבלנו הרבה בשביל החלום ואנו נכונים להמשיך לסבול עשרת מונים. איננו רוצים לישב בשלווה יחד עם הגויים כאן, איננו רוצים לחיות כאן ראש ממשלה ונשיא ככל העמים, אנו רוצים מלכות, אנו רוצים להוריש את הגויים, אנו רוצים מקדש וסנהדרין בלשכת הגזית, ומוכנים לעשות הכל בשביל זה, רק לא לגדול בשקט.