ילד קטן נמצא לבדו בנמל יפו. מזה כמה חודשים הוא מגיע מידי יום לנמל, מחכה לאמו ששלחה אותו מרוסיה לארץ ישראל להצילו מאימת פרעות הגויים ימח שמם, ותקיים את הבטחתה לבוא להצטרף אליו בארץ ישראל.
"מה אתה עושה כאן לבד" שואלת אותו אמו בירידתה מהאניה? "אמא, הבטחת לי שתגיעי להיות איתי כאשר תוכלי, לא התייאשתי ומידי יום כאשר מגיעה אניה, אני מחכה לך כאן, יודע אני שתקיימי את הבטחתך...
(תודה לידידי ר' שחר שעאר על הסיפור הנפלא וההשראה).
בפרשת השבוע מגיעות בנות צלפחד ודורשות ממשה רבינו "תנה לנו אחוזה". ממבט ראשוני זה נראה שמדובר בתביעת רכוש ונדל"ן גרידא, של בנות צלפחד. משה רבינו מביא את הסוגיה לפני הקב"ה, אשר מצדיק את תביעת בנות צלפחד, שנבעה ממקום של אהבת הארץ, וקיום רצון הקב"ה. 'ויקרב משה את משפטן לפני ה'', אות הנון הגדולה בספר התורה, מעידה לדורות עולם, שהתביעה הגיעה ממקום טהור של אמונה, מתוך חיבת ארץ ארץ ישראל, ארץ חמדה.
החל מהיום, אנחנו כמו הילד בתחנת הרכבת, מתמידים בציפיה לחזרה לנחלת אבותינו באביתר. כמו בנות צלפחד בחכמה, בדרישה, בצדק ובאמונה נמשיך לתבוע את חלקנו, וזכותנו לנחול את ארץ ישראל.
בת קול מהדהדת בין בתי אביתר ומכריזה: כן תושבי אביתר דוברים, נתון נתן להם אחוזת נחלה, בלב ארץ ישראל, וירשו אותה לבני ישראל לנצח נצחים.
אשריכם חברינו חלוצי אביתר הנאמנים. אשריכם מנהיגי הציבור שהצטרפו לחזון ולמעש, כי רוח אחרת היתה בהם. אשריכם תנועת 'נחלה' שהוכחתם, שיש שכר לפעולתכם וחלומותיכם. אשריכם גרעין 'אביתר' ותנועת 'אמונים' שהתמידו בכיסופים והובילו מעש. אשריכם מועצה אזורית שומרון, והעומד בראשה על המעשה האמיץ המוניציפאלי והמדיני. אשריכם הנוער הנאמן והחביב, שבלעדיכם זה לא היה קורה כך ובגדול. אשריכם המוני בית ישראל, שהגעתם בכל עת ובכל שעה, בידיים מלאות כל טוב ובפנים מאירות, עם חיבוק חם ואוהב, שנתן כח ורומם את הרוח. אשרינו על הזכות שהיה לנו, להיות חלק מהמפעל החלוצי והנאמן הזה.
אשרי העם שככה לו, אשרי העם שה' אלקיו.
בברכת וזכנו לקבל שבתות רבות באביתר מתוך רוב שמחה והודיה.
