היום מלאו חמישים ושלוש שנים לפטירת הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין זצ"ל, ועשרים ושבע שנים לקבלתנו את התואר הנכסף 'אבא ואמא', יום הולדת בננו בכורנו 'ברוך אריאל שיח'.
הבוקר קיבלנו בכאב גדול, את תמונות הפוגרום הנורא, שעשו ערביי שכם, פראי האדם הניבזים, בקבר יוסף הצדיק זי"ע, ונזכרנו בימים היפים והטובים יותר, של המקום הקדוש הזה.
זכינו שבנו של רבי אריה, צדיק בן צדיק, הרב רפאל בנימין לוין זצ"ל, המכונה ר' 'רפואל', היה הסנדק של בננו, בבריתו של אברהם אבינו בקבר יוסף הצדיק בשכם, בא' חול המועד פסח התשנ"ה.
בימים ההם עוד ניתן היה להגיע לקבר יוסף ברכבים פרטיים, וזכיתי לקחת את הצדיק הרב רפאל מביתו בשכונת 'מחנה יהודה', הוא היה לבוש בגדי יום טוב ארוכים שכובע שטריימל ירושלמי לראשו, בנסיעה שכולה הוד והדר.
בדרך התברר לי להפתעתי, שזאת תהיה כנראה הפעם הראשונה בו רבי רפאל יזכה להיות בקבר יוסף הצדיק, ונוספה לי התרגשות גדולה יותר.
עם הגיענו למקום הקדוש, ירד רבי רפאל הצדיק ונכנס אל הציון הקדוש, המראה היה נשגב, הוא נצמד לציון יוסף הצדיק, כבן המתרפק על אביו ואמו.
הימים ההם, היו ימי מימוש הסכם אוסלו האיום והנורא, ימים של קריעת חבלי ארץ אהובה, ימים של דם ישראל שנשפך כמים בחוצות ערי ישראל ה' ירחם.
הברית התעכבה... רציתי לעדכן את הרב אך לא העזתי לגשת אליו. היה נראה שהוא נמצא בעולם אחר, מעבר לזמן ולשעה, בעולמות אחרים.
הבנתי מיד שהעיכוב הארוך נובע כנראה מהמעמד הנשגב הזה, בו הצדיק מעתיר תפילות על כלל ישראל, בבחינת יבוא צדיק אצל צדיק ויצדיקו את כלל ישראל.
באיחור של שעתיים החלה הברית... הצדיק הרב רפאל היה במצב רוח מרומם ושמח, בנחת של חג, ישב על כסא הסנדק, ועוד נשאר לברך באריכות את כל מי שהיה חפץ בברכה והיו רבים כאלה...
שבועיים לפני הסתלקותו של רבי אריה זצ"ל, ברגע נדיר של גילוי לב אמר : 'מבקש אני מהקדוש ברוך הוא שתהא מיתתי כפרתם של ישראל ובלבד שתבא הגאולה...'
עוד כמה שעות יובאו למנוחות עולמים: איתם מגיני, תומר מורד וברק לופן הי"ד, שלושת הקדושים, נרצחי הפיגוע בתל אביב, בהיכל של מעלה, בין כל הרוגי המלכות לבושי הארגמן, עומד לו רבי אריה הצדיק, וסביבו כל אסירי המחתרות, חללי מערכות ישראל, זקני ירושלים, כל החולים, המצורעים, היתומים והאלמנות שרבי אריה תמך בהם כל חייו, והוא בידו החמה מלטף את כסא הכבוד, ומבקש על כל ישראל בניו ובנותיו רחומיו, ומעתיר לפני בעל הרחמים שירחם על עמו ויחיש עת הגאולה, ויהי רצון שינענע לו יושב הכרובים בראשו....
בניסן נגאלו ובניסן הזה רוצים אנו כבר להגאל.
יגא"ל.
