מערכת החינוך שלנו מחנכת ללימוד ולרכישת ידע, תוך חתירה להצלחה ביחידות בגרות, בתחומים רלוונטיים של השתלבות בטכנולוגיה גבוהה או בתחומי הכלכלה והחברה. אך בתחום העיקרי שגם נושא את שמו של המשרד והמערכת, אין כל הערכה או מדידה של הישגים.
אין ספק שתחומי הידע וההשכלה, הנמוכים, הבינוניים והגבוהים, הם צורך אישי חברתי ולאומי גם יחד. אך האם יכולה השכלה גבוהה לתת מענה לעיצוב האישיות? ברור ומובן לכל אבא ואמא, ולכל הורה א והורה ב, ולכל אב חד הורי או אם מרובת ילדים, שתעודת בגרות ותעודת תואר ראשון, שני או שלישי, לא שווים את הנייר, אם הילד או הנער או הבוגר, בגיל חמש-עשרה או עשרים וחמש, יוצא בלילות להשחית גן ציבורי, או להכות, או להתנהג באלימות. אין צורך לומר רצח, או חבלות חמורות אחרות.
כל אמא או אבא היולדים או המאמצים, רוצים לראות בילדיהם בוגרים היודעים להתנהג בדרך ארץ, המכבדים והמתחשבים, היודעים לדבר בנימוס, והאכפתיים לצרכי הזולת. ראו את נבחרי הצבור שכל מילה שלהם נמדדת ונשקלת על ידי המון העם, בצדק. כולנו רוצים לראות בן אדם מתחשב, הגון, אכפתי ומדבר בנימוס, ללא התלהמות ומילים פוצעות. הרי מי שלא נבחר על ידי הצבור, יכול לומר את אותן מילים, שלא יקבלו כל משקל במרחב החברתי. ראו את כל האגודות למען, המשקיעות מזמנן ומכוחן כדי לעשות למען הזולת, ויש כאן בלי סוף כאלה. ראו את המפגינים שכל חפצם הוא הטוב והרצוי לעם ולחברה.
מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>
היעלה על הדעת שראש ממשלה או נשיא או שופט או ראש עיר, יושב ראש, מנהל או כל בעל תפקיד, ינהג בצורה שאינה מתחשבת או אלימה או חסרת אחריות, כלפי תפקידו או צוות עובדיו? מדוע לא אכפת לנו מהחינוך בגיל הצעיר, שמביא בגיל המבוגר התנהגות מושחתת של ונדאליזם, אלימות, וולגריות, דיבור קולני, קללות, מילים גסות. שלא לדבר על ניסיון לרצח, או מעשים שהתוצאה שלהם היא כלא, ולשנים ארוכות.
לחינוך של עיצוב אישיות מתורבתת, מקשיבה, אמפטית, מתחשבת, עוזרת, מתנדבת, נותנת מעצמה, אנחנו מייחלים. אבל העיצוב הזה לא נוצר מעצמו, ולא מתפתח מחויה של שמיעה או ראיה. אין כל ערך לידע ולהשכלה, אם האישיות של הילד והנער פגומה ומושחתת. אז מה עושים?
דבר ראשון, יסודי ועקרוני – אי אפשר לחנך לערך כלשהו אם אני עצמי נגוע בדבר. הדבר נכון לאבא ולאמא, למורה ולמנהל, למדריך, ליושב הראש, לשופט ולנשיא. על כולנו לעשות שינוי בעצמנו, ולחשוב נכון ובטוח, מה עלי לתקן בעצמי, ומה עלי לשנות בהתנהגותי. החינוך מתחיל ממני.
דבר שני – על מערכת החינוך, מוריה, מדריכיה, מנהליה, לשנות את סולם הערכים. לא חמש יחידות באנגלית הן מושא שאיפתנו. חמש יחידות במתמטיקה פחות חשובות לנו מהתנהגות טובה. אסור לתת לילד להבין שהשכלה היא המקום הראשון בחינוך. יש לשנות את כל המרחב הבית ספרי והכיתתי, ולהפוך אותו לאקלים אחר, אמפטי ידידותי, מתחשב ומקרב.
דבר שלישי – יושם דגש בתעודות בית הספר על ההתנהגות האישית. אולי אפילו להקצין לזמן מה, ולתת ציונים רק בעניינים חברתיים של אכפתיות, עזרה לזולת, דיבור הגון ואמפטי והתחשבות. אקלים כזה של כלל בית הספר, תלמידים, מורים, מנהלים, אנשי מקצוע, ישנה את האוירה וישנה את סדר העדיפויות.
דבר רביעי – מבחן בגרות בחינוך, שבלעדיו אין אפשרות להתקבל למוסד להשכלה גבוהה. המבחן לא יהיה בכתב אלא באמצעות יצירה חברתית, שעל התלמיד לייצר אותה על ידי עשיה, או ארגון, או יישום של רעיון חברתי.
אין לנו מערכת חינוכית לגילאי ההשכלה הגבוהה, ולגילאי עובדי המשק, והלוואי והיתה. אך בלי שינוי חשיבה ועשיה, המצב לא יהיה טוב יותר. שוב ושוב נשמע על ילדים מכים עד מוות, נערים שפוצעים ופוגעים גופנית והורגים זה את זה, ובוגרים ששולפים סכינים, יורים ורוצחים.
שנתחיל?
