גדולה נקמה

בימים כואבים אלה, שוב אנחנו המומים מזועזעים וכואבים עד תהומות הנפש  את הרפיסות והחולשה  מול אכזריות האויב הפלשתינאצי אכול השנאה וצמא הדם אשר לא ראוי לתואר אדם. (כפי ששמענו ממורנו הרב דוב ליאור שליט"א שהתורה אמרה עליו "והוא יהיה פרא אדם", כלומר: מהותו היא פרא. והתואר  אדם לא הולם אותו אלא חיצוני לו)

מול רוחות זרות המנשבות בקרב המחנה, חשוב מאד לשנן את דברי תורתנו הקדושה על חשיבות הנקמה באויב ולייחל ליום בו הקב"ה ישיב את שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והמנהיגות בארצנו הקדושה תהיה מנהיגות יהודית אמתית ששואבת את חוקיה ממקור מים חיים ולא מבורות נשברים אשר לא יכילו המים.

זאת עלינו לדעת: תורתנו הקדושה מכוונת כל יהודי להידבק במידותיו של הקב"ה, להיות רחמן ולסלוח על עלבון באופן אישי. כולנו מכירים את הציווי החשוב "לא תיקום", את האיסור החמור לשמור טינה בלב כלפי אחינו היהודים, ואת הדרכת חז"ל להעביר על המידות, למחול על עלבונות. "כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו". "הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים ", מעלתם גדולה מאד, עד שנדרש עליהם הפסוק "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו." בחיים החברתיים שבין אדם לחברו הנקמה היא דבר שלילי ורע, והתורה הקדושה מחנכת אותנו לעדינות וטוהר המידות. כל זה רק בחיים האישיים. והלוואי נזכה לטוהר המידות באמת. להיות אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה.

אבל אל לנו להתבלבל. על ציווי התורה "לא תקום ולא תיטור את בני עמך," אמרו חז"ל: "אבל נוקם אתה ונוטר לגויים". כלפי האויב המר והאכזר אומרת הגמרא הקדושה: "גדולה נקמה!" "ומסביר רש"י הקדוש: "במקום שצריכה נקמה, דבר גדול הוא"! (ברכות ל"ג) אם הייתה לנו הנהגה ראויה, לא שהיו מחזירים לחלאות את הגופות, ולא שהיו מתחנפים אליהם ומסירים להם את המגנומטרים, אלא היו נוקמים בהם, כפי הדרכתה של תורה!

הטבח הנורא והאכזר שהיה בליל שבת האחרון בנווה צוף, הוא חילול ה' והסתר פנים. הוא שאמר דוד המלך ע"ה ברוח קדשו: "כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה. עורה למה תישן ה', הקיצה אל תזנח לנצח, למה פניך תסתיר"?  וחשובה היא הנקמה באויב, כי היא מוכיחה את קיומו של הקב"ה. "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע, ויאמר אך פרי לצדיק, אך יש אלוקים שופטים בארץ".

לצערנו הגדול, במקום להכות באויב שוק על ירך, במקום להראות לאויב מי הריבון כאן בארץ, ההנהגה חלושה רופסת ומחניפה לאויב.  "על זה היה דווה ליבנו, על אלה חשכו עיננו". ידינו כבולות כעת מנקמה ממלכתית. אבל עלינו לחזק ולעודד את עצמנו  ולהיזכר בדברי קדשו  של המקובל האלוקי הרב  יהודה פתיה זצ"ל שכתב בתפילתו המרגשת את  הבטחת הקב"ה לרחל אמנו ע"ה:

קוֹל יוֹצֵא מֵעַל כִּסֵּא           דּוֹמִּי בִּתִּי כַּלַּת אֵיתָנִים

מִנְעִי דִמְעָה מֵעֵינֵךְ           וְאֶת חִכֵּךְ מִתַּחֲנוּנִים

כִּי מֵרוֹב שִׂיחֵךְ וּבִכְיָתֵךְ      נָדְדוּ כָּל הָעֶלְיוֹנִים

וְהוּא עָלָה עַד מַעְלָה         וְנִכְמְרוּ הָרַחֲמִים

וְלֹא אֶדּוֹם עֲדֵי אֶקּוֹם        דְמֵי עֲבָדַי הַנִשְׁפָּכִים

וּבִזְמַן קָצֵר אֶהְיֶה קוֹצֵר    וּבוֹצֵר כָּל הָרְשָׁעִים