ללא ריבונות מלאה בהר בית ה' לא תהיה ריבונות בארץ.
ללא ריבונות ישראלית לא יהיו זכויות אדם, לא בהר הבית לא בישראל ולא בשום מקום. למי ששכח, חמש שנים לפני קום המדינה, החוק באירופה הנאורה אסר על יהודים לחיות.
תפיסת הריבונות כריבונות המדינה ואחריות האורגנים שלה לוקה בחסר. הריבונות מתחילה מבפנים גם גאוגרפית וגם תודעתית. העם הוא הריבון, ועל כל אחד מאיתנו לעמוד על מימוש ריבונותו וזכויותיו.
התפיסה שהעם הוא הריבון ולא מערכות השלטון היא הדמוקרטיה המהותית, ולא מה שאהרן ברק חינך אותנו. לתפיסתו של ברק בית המשפט שלא מייצג את העם הוא הריבון והוא האחראי על זכויות הפרט. התוצאה ההכרחית היא פגיעה מתמשכת בזכויות אדם, בעיקר בזכויות היהודים על ידי כל מערכות השלטון. כשאדם מוחה בפני שוטר בטענה שהוא ( השוטר) לא שומר עליו בלוד או שהוא מונע ממנו לממש את זכויותיו החוקיות בהר הבית, השוטר מגחך ואומר לעצמו או בקול, "סבבה, לך לבית משפט, נראה אותך".
בדמוקרטיה מהותית אמיתית שבה העם הוא הריבון , עובד ציבור שאזרח מעיר לו על תפקוד לא חוקי הפוגע בזכויותיו, היה מרכין את ראשו בפני הבוס ואומר לו, "סליחה אדוני, אעשה כמיטב יכולתי על מנת לבצע את תפקידי נאמנה."
זו גם צורת ההסתכלות של התורה והמסורת היהודית על אחריות הפרט על חובותיו וזכויותיו.
הריבונות מתחילה מבפנים גם ביחס לארגונים ואגודות שונות, ביחס לקהילה וביחס לשלטון המקומי. אדם אחראי על עצמו על מעשיו ועל ההגנה על חייו וזכויותיו, ה' נותן לו את הכח והדעת , והאדם הבוגר לא יכול להסיר ממנו אחריות ולצפות שמישהו אחר ימלא את תפקידו, לא אנשי ציבור ורבנים, לא המדינה ולא אלוקים במובן שהא-ל חיצוני לאדם.
המקום שבו בחר ה' לשכן שמו שם, הוא המקום הראשון בו צריכה להתבצע היפוך התודעה הזו. אין שום סיבה להסכים ולהסכין להגבלות שהמערכת מטילה בניגוד לחוק להיגיון למוסר ולצרכי הביטחון על העלייה להר הבית.
אם לא ניקח בחשבון את ראש השב"כ , ושאר החכמים השבויים בקונספציות, הרי כל ילד יודע שבריחה והתקפלות מפני התוקפן מזמינה תוקפנות .
כל מי שעבר בר מצווה יודע שהר הבית הוא המקום הקדוש ביותר לעם ישראל, וכל מי שעשה בגרות באזרחות יודע שהחוק במדינת ישראל שומר על הזכויות של בני הדתות למימוש מצוות הדת, ואוסר על הפרעה להם ופגיעה ברגשותיהם.
כל סטודנט למשפטים או אדם בעל השכלה מינימלית יודע שהבסיס של מדינת חוק הוא אכיפת דיני הרציחה והפגיעה בזולת. כשמדינת ישראל ועם ישראל נכנעים במקום הקדוש ביותר לתכתיבי ואיומי האויב הערבי, אין כמעט חילול ה', ופגיעה בריבונות ובכבוד בניו (בנים אתם לה' אלה-יכם), גדולה מזו. עולי ההר המתנגדים למדיניות זו מוצאים עצמם במבוכה נוראה נוכח מציאות זאת.
האפשרות להגנה על זכויותיהם דרך מערכת המשפט חסומה כמעט, ואכמ"ל. התנגדות פעילה להוראות המשטרה גוררת הרחקה מההר ועימותים עם המשטרה לקול מצהלות האויב ושמחתו בגלל הריב הפנימי. לעומת זאת השלמה עם ההנחיות הבלתי חוקיות בפועל, מביאה עימה במוקדם או במאוחר אידיאליזציה של הפאשלה.
הפתרון הוא התעלמות מחד וכבוד למשטרה ולשוטרים מאידך, אנו צריכים לעלות ולהתפלל בהר מכל השערים בכל שעות היממה. תוך התעלמות מההנחיות הבלתי חוקיות, אך תוך כבוד לשוטר העומד בפנינו.
ויכוח ואפילו צעקות לפעמים, אינם סותרים כבוד. להפך, מי שלא מתווכח בעצם אומר, עומד בפני ביריון אלים שאין מה לדבר איתו.
כך לגבי המשטרה וכך לגבי הארגונים שלנו. אפשר ונכון להתארגן בקבוצות קטנות 10-100 איש כל אחת, ופשוט לבוא לעלות מכל שער בכל שעה עם תשמישי קדושה ובכל צורה שרוצים ונכונה לפי רצון ה' לענ"ד. אם השוטרים לא יהיו ערניים, נעלה ונממש את זכותנו החוקית, אם השוטרים ימנעו מאיתנו, נקיים איתם דיון ענייני ומכבד, ונבקש שיציפו כלפי מפקדיהם את דברינו. במקרה של קבוצות גדולות יחסית - 50 ומעלה נוכל לחסום את השער זמנית לכניסת ערבים, בתגובה לחסימה הלא חוקית של המשטרה. בניגוד לשוטרים באויב אין סיבה לנהוג בכבוד, יש לנהוג בו כבאויב.
אסיים במה שהתחלתי,
הריבונות מתחילה מבפנים, וכמו שכתב חוזה המדינה בסיום ספרו ההיסטורי מדינת היהודים " היהודים שירצו תהיה להם מדינתם".
