ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו

כשעבר ה' לנגוף את מצרים בליל הסדר, היו פתחי ישראל משוחים בדם על המשקוף ושתי המזוזות, כשכל משפחה מכונסת בביתה בפחד ורעדה מפני הבאות. וכאז כן עתה. לא תצאו איש מפתח ביתו כי המגפה בחוץ. כל משפחה תתכנס בביתה ותצפה לבאות מתוך פחד ורעדה. ואין זה דמיון סתמי של התכנסות בפנים, אלא זו התכנסות צורך יציאה, הסתגרות צורך התרחבות, התבודדות ובידוד צורך התאחדות של כולם לגאולה. בניסן נגאלו אז ובניסן ניגאל עכשיו.

דם פסח ודם מילה היו שתי המצוות שגרמו לגאולה במצרים. "בדמייך חיי" בדברי הנביא (יחזקאל טז), היא הזכות להיגאל גם כשאין מצוות, וגם כשכל ישראל ריקנים מתורה, שהרי אפילו ריקנים בישראל מלאים מצוות כרימון (ברכות נז). דם פסח ודם מילה יגאלו את ישראל גם היום. הבידוד בתוך הבתים וההסתגרות במרחבים המוגנים, הם ציפיה לגאולה לאומית של "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז).

כשקוראים את פרשת החודש בבידוד, מקשיבים לחיפזון של ישראל לצאת מהבתים לגאולה, כמו גם על חיפזון השכינה להוציא את בני ישראל ממצרים, ועל החיפזון המצרי להוציא את ישראל לחירות עולם. ההסתגרות בתוך הבתים לא מגלה על המתרחש בחוץ, ולא מיידעת מה יהיה מחר. "וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית", היא הבטחה אלוקית במצרים, והיא הבטחה אלוקית לדורות ולהיום. "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן" כדי לזכור את הניסים, ולהפעיל את הילדים על האירועים אז והיום בבתים הסגורים.

אכילת מצה היא תזכורת של חיפזון אלוקי וחיפזון ישראלי במצרים ולדורות. צריך לזכור שהגאולה אינה אנושית היא למעלה מטעם ודעת. היא היתה מהירה ותהיה מהירה, "וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים" אומר הנביא מלאכי (ג). כשם שבמצרים היתה גאולה מהירה, גם עתה היא תבוא במהירות. הגוף והלאום יגאלו במהירות, אך הנפש והרוח יגאלו במתינות, "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה' וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו נב). גאולת מצרים בחמישה עשר, צריכה את גאולת מצרים בעשרים ואחד.

יום טוב ראשון של פסח הוא חג יציאת מצרים. אך יום טוב שני של עשרים ואחד, הוא חג על טביעת המצרים בים. אמונה של "ויאמן העם" בתחילת השליחות של משה, באה שוב רק בעשרים ואחד בניסן של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". אמונה על הים כ'נהמא דמהימנותא' של מצות שהופכות למצוות, היא התקדמות ממצרים לירושלים. עַם של שתי מצוות בגאולת מצרים, הוא עַם של תרי"ג מצוות בארץ ישראל.  

ההסתגרות בתוך הבתים היא אות על הבתים במצרים, אך היא גם אות על בתי המקדש. "וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים" הם בית ראשון ובית שני בירושלים. אך האותות האלה בנו שני בתי מקדש שחרבו והותירו חורבן וגלות. בית המקדש השלישי יבנה במהרה בימינו, הוא האות שאנו מצפים לו השתא בניסן. החת"ם סופר רמז שהדם שהיה האות השלישי למשה, רומז לבית המקדש השלישי (ראה 'שרי המאה א עמ' 80, וראה תשובות הרשב"א חלק ד סימן קפז).

שירת הים בכ"א ניסן לא שרה על בית ראשון ואף לא על בית שני. "תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך", היא שירה נאדרת בקודש על בית המקדש השלישי. כך מבאר רש"י על הכתוב "מקדש ה' כוננו ידיך": "חביב בית המקדש, שהעולם נברא ביד אחת שנא' (ישעיהו מח) 'אף ידי יסדה ארץ', ומקדש בשתי ידים. ואימתי יבנה בשתי ידיים? בזמן ש'ה' ימלוך לעולם ועד' לעתיד לבוא שכל המלוכה שלו". נמצאנו למדים, שמקדש ה' כוננו ידיך, בשתי ידיים, בשירת הים, הוא המקדש השלישי שאנו מצפים לבניינו.

"וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף", הוא הוראה במצרים התקפה היום. פסח תש"ף של בידוד והסתגרות בתוך הבתים, הוא הצלה מפני המשחית שיפסח על בתי ישראל ולא יבוא אל בתיהם לנגוף. זאת ההוראה אז וזאת ההוראה היום: "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם." אם ישאלו הילדים מפני מה אנחנו בבידוד בתוך הבתים ולא יוצאים כמימים ימיה החוצה? "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". יש לזכור וללמד, ה' פסח על בתי בני ישראל במצרים, וה' יפסח גם על בתינו היום.

"ויהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". ויהי מקץ אלפי שנים של גלות בשעבוד מלכויות, יצאו כל צבאות ה' מאירופה ומאפריקה, שבו אל ארצם בנו אותה והתיישבו בה, הכינו את בית המקדש השלישי, שנראה אותו בנוי ומשוכלל השנה בהקרבת קרבן פסח ובעליה לרגל. "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".