פרעות תשפ"א: הזמנה להתפכחות

בסך הכל חיפשתי מעטפות. בדרך כלל הן נמצאות באחד הקלסרים, באיזו ניילונית. דפדפתי בין הניילוניות, ואז ראיתי אותה, ניילונית עם קובץ דפים בכתב יד. מסתבר שזו היתה טיוטה שכתבתי לפני 9 שנים בערך, בה ניסיתי לאסוף את המחשבות והתסכולים למשהו שאפשר להסביר באמצעותו את המציאות המטורפת בארצנו הקדושה.

מעתיק כאן את הפסקאות הראשונות:

פתיחה: האדמה שוב מתחממת. סילוני רותחים פורצים שוב ושוב. מכלים כל חלקה טובה. מאיימים לשטוף את כל רוחב הארץ. "עשבים שוטים" רוצים לכנות אותם, "צעירים חמומי מוח". אבל, האם לא אלו אותם צעירים המתקבלים בזרועות פתוחות, יותר מאי פעם? האם אינם אלה הצעירים שזוכים לרווחה כלכלית ולתרבות מתקדמת כל כך?

אם הטרור חוזר ומתפרץ (והאמת היא שמעולם לא פסק), עלינו להבין שטענתו עמוקה ועקרונית. אם חשבנו שגורם ההתפרעות הוא מצוקה כלכלית, הרי שאנו מזלזלים בשליש העולם, מאמיני דת האסלם. מליונים (ע"פ ויקיפדיה יש כיום 1.5 מליארד מוסלמים ברחבי העולם) טוענים טענה בכל הכח, מתאמצים למגר את מדינת ישראל הקטנה, ואנו, במחי יד, דוחים זאת בקש.

עלינו להיות רציניים. להקשיב לטענות ולהשיב לענין. לשאול גם את עצמנו שאלות – ולענות לענין.

עד כאן הגיגים מפעם.

האמת שפשוט הופתעתי, כי אם חשבתי אז שאני  יודע מה הם סילונים רותחים המאיימים לכלות כל חלקה טובה, הרי שהמציאות הטרופה בשבועות האחרונים הביאה אותם בגירסה מעודכנת יותר.

עכשיו, אפשר להתפלל או לקוות שהמצב יירגע פחות או יותר ונמשיך הלאה, אבל בינינו – אם ככה נראית ההתפרצות הזו, ברור שההתפרצות הבאה תהיה קשה פי עשר. אז חבל לשגות בדמיונות: בואו נתעורר עכשיו.

***

אני חייב להודות שבבליל הרגשות ששוצף בימים אלה, שמתכולתו הצבעונית פחד, דריכות, כאב, צער, זעם, תסכול, אדרנלין מרוגש, יש גם שמחה קצת מוגזמת. יש משהו באווירת מלחמה – ובכלל במצב חרום, כמו ההרגשה הכללית לפני שנה ומשהו, כשהקורונה התפרצה לעולם – שמלא חגיגיות, משהו מבטיח ומבשר שינוי (הרבה יותר מאשר בחירות אפרוריות...).

שינוי של מה?

כשהתחילו הפרעות הנוכחיות, הרגשתי תסכול עצום. מצד אחד הפורעים הערבים פוגעים, שוברים ובוזזים מכל הבא ליד, ומצד שני אתה יודע בוודאות שני דברים: א. המשטרה לא תעשה שום פעולה משמעותית. ב. מי שינסה לעשות משהו בעצמו, אפילו ברמת ההגנה העצמית, ייענש בחומרה ויקבל גינויים זועמים מכל קצוות הקשת הפוליטית והלא-פוליטית. אנחנו יודעים, זה תמיד היה ככה. הרי גם לפני 20 שנה, בזמן האינטיפאדה השניה, כשאוטובוסים התפוצצו בכל יום, מי שניסה להגיב נכלא ונתקף על ידי כל הציבור. אז באסה, אף אחד לא יעשה כלום ויהודים יחטפו סטירות על ימין ועל שמאל כמו לפני 70-80 שנה באירופה.

אבל אז משהו השתנה: ההתפרעויות בלוד עברו איזה סף, המשטרה הפגינה (ומפגינה) חוסר אונים כל כך מדהים, כל כך מגוחך, שלאחרוני מאמיני המדינה לא נותרה ברירה מלבד להגן לעצמם על הראש, אפילו במחיר (ה' ישמור!) של זריקת אבן על ערבים, ממש בכוחות עצמם. פתאום נוער השוליים של הגבעות, הפורעים מיצהר, הפכו להיות גיבורי התהלה של העם. הפודים והמושיעים, החשמונאים של הדור. פתאום מהבהבים ניצנוצי התפכחות, שהדו-קיום המדומיין הזה לא מחזיק מים. אין רמזור אחד בוואדי ערה, אין פח אשפה בערים המעורבות – אנרכיה!

מה המזל? שהמשטרה ממשיכה בעקשנות את משחק המטופש, כאילו מדובר ב"שוטרים וגנבים": מחרימה נשקים לאנשים שבאו 'ברוב חוצפתם' לעמוד ליד בתים של יהודים, שהמשטרה לא רואה לנכון לשמור עליהם. היא אפילו לא מנסה למצוא חן בעיני הציבור, אפילו לא מנסה להראות שהיא מחזיקה את המצב. אתם תחטפו, ואם יש לכם בעיות – תתלוננו במח"ש! והנה עוד פנינה עדכנית, מאת מפכ"ל המשטרה: "הפרדנו בין הנצים", והוסיף ברוב חכמה ניתוח מעמיק למצב: מדובר ב"טרוריסטים משני הצדדים"! מדהים.

המצב הזה כל כך הזוי, כל כך לא נתפס, שאני רוצה להאמין שמישהו יבין שמשהו צריך להתהפך כאן.

***

טוב, נו, אז מה צריך לקרות? הרי לא ריאלי בחיים להוציא את הערבים מכאן. אולי בזמן קום המדינה היה אפשר, כי הערבים בעצמם תפסו את הרגלים וברחו, עד שהתחננו אליהם לחזור. אבל עכשיו? תחכה למשיח שיפתור את הבעיות...

אבל באמת הנקודה פשוטה: היעוד של עם ישראל הוא להיות "עליון על כל גויי הארץ", לחיות תודעה שאנחנו משהו אחר. וזו לא גזענות, זה הרבה יותר מזה... גזענות היא הבחנה בין עם לעם, בין שבט לשבט והשפלה של אחד על רקע המוצא שלו. יהודי הוא משהו אחר. הוא לא חלק מהמשחק של כלל האומות. ליהודי יש נשמה אלוקית, זאת אומרת שהוא לא מתחיל בסיפור שנקרא "עולם", הוא הרבה למעלה מזה.

התפקיד שלנו כעם הוא להביא את הקב"ה לעולם, "לתקן עולם במלכות שדי", להפגש  עם הגוים, להאיר להם פנים – אבל לא לחיות איתם בדו-קיום כשווי-זכויות, חד משמעית. כל עוד אנחנו משוים את עצמנו להולך על שתים אחר בגלל שיש לו מערכת פיזיולוגית דומה, באמת אין לנו זכות קיום יותר ממנו. כל עוד אנחנו לא מדברים אמת, כל עוד אנחנו מנסים למכור לעצמנו ולעולם שעם ישראל הוא עם ככל העמים ושואפים לתת מקום שוה ליהודים וגוים – הם בזים לנו. הם מתפרעים כי אנחנו לא מדברים לענין, כי אנחנו מחניפים להם. כשנעז לשדר להם בבהירות שהקב"ה הוא בעל הבית, והוא זה שקבע שהארץ של עם ישראל, והם אורחים בלבד – הם יתמוססו מאליהם.

זה נשמע גבוה ורוחני, אבל בתכל'ס ההבנה הזו היא שקובעת את כללי המשחק. מי שמבין שהוא שוה יותר מהגוי – מסוגל להסתכל קדימה ולנהל את המערכה בשפיות, ומי שחושב שהגוי שוה ליהודי, גם אם במקרה הוא חושב כיפה לראשו, וגם אם הוא מעוטר בזקן ארוך וגב עמוס ספרים – הוא יפייס את הגוי, יתרפס לפניו ויטביע אותנו בעוד כמה שנות גלות עגומות.

***

לסיכום: אפשר למרוח את המצב ולקצור את הפירות הבאושים בגל העכור הבא, אבל בחייאת יהודים – בואו נצא מזה! בואו ננצח!