רבי שניאור זלמן עזב את העיירה ליזאני בה התגורר עמוס במטלטלים יחד עם אחיו. הוא התהלך בין שבילי רוסיה הלבנה עד שהגיע לאיזור העיר מוהליב הסמוכה לנהר הדיניסטר.
שם הוא פגש את שותפיו למסע רבי מנחם מנדל מויטבסק ורבי אברהם מקאליסק. יחד הם היו אמורים להוביל מאות חסידים בנסיון להתיישב ישוב קבע בארץ הקודש.
חבריו ניסו להניעו מכך. רבי מנחם מנדל הזכיר לבעל התניא את הצוואה של רבם המגיד ממעזריטש שביקש מבעל התניא להיות עמוד של אור עבור יהודי רוסיה הלבנה. ''יש לך תפקיד חשוב פה'' סינן לעברו רבי מנחם מנדל.
בעל התניא יודע את זה. בימים האחרונים נגלה אליו רבו ומדבר איתו על גודל השליחות שיש לו לעשות פה ברוסיה. אבל מה לעשות שהתשוקה לארץ ישראל דחפה אותו להמשיך וללכת אליה.
עוד הם מדברים ונכנסים תלמידי בעל התניא שהגיעו במיוחד להניעו מנסיעתו לארץ הקודש ולדבר איתו על גודל הצורך של אלפי יהודים שזקוקים לאורו פה בחשכת הגולה.
זה סוגר עליו מכל הכיוונים.
השיירה ממשיכה בדרכה לארץ ישראל והופכת להיות העליה הראשונה הגדולה שנקלטת בארץ הקודש ומתיישבת בה מזה אלפי שנים. אבל בעל התניא נשאר בערבות רוסיה.
גם אם מגפיו התהלכו בין רגבי השלג של רוסיה ליבו הלך והתלהט באהבתו לארץ הקודש.
הוא שולח אגרות לחסדיו בכל מקום שהם ומעורר אותם לתת צדקה עבור הישוב היהודי בארץ ישראל. הוא כותב מילים מדהימות בוערות ממש בחמימותה של ארץ הקדוש:
"לעורר את האהבה הישנה וחיבת הארץ הקדושה, ולחדשה כימי קדם, להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק, כאלו היום ממש החל ה' להראותינו חסדו והאיר עינינו במחשכים, באור ה' המאיר לארץ הקדושה ולדרים עליה, והולך ואור יזרח בגבולינו להיות נפשנו קשורה בה, בחבלי עבותות אהבה ורבה ויהי הקשר הולך וחזק, ומתחדש לבקרים באור חדש ממש... יפה לנו מצות חיזוק ישבת ארץ הקדושה השקולה כנגד כל המצוות..."
ר' שניאור זלמן הופך להיות הגב הכלכלי של הישוב החסידי המתחדש בגליל.
ברקע הזה מגיע הסיפור של י''ט כסליו.
ר' שניאור זלמן אוסף כספים ושולח אותם לאחיו שבארץ הקודש כדרך קבע. בשנת תקנ''ט מגיעה הלשנה לשלטונות שבעל התניא מעביר כספים למדינת אויב. באותו הזמן היה מתח בין הטורקים לרוסים. וכיוון שארץ ישראל היתה תחת שליטת הטורקים טען המלשין שבעל התניא שולח כספים למדינת האויב.
באיסרו חג סוכות נאסר האדמו''ר הזקן. ונלקח לכלא במבצר פטרובלסקי.
53 ימים ישב במאסר כשהגיע בספר התהילים למילים "פדה בשלום נפשי'' נכנסו הסוהרים והודיעו לו שהוא משוחרר מבית הסוהר. היה זה ביום י''ט בכסליו שנת תקנ''ט.
כשהשתחרר בעל התניא מהכלא הודיעו במכתב לחברו ומחותנו רבי לוי יצחק מברדישטב על שחררו וכך הוא כותב לו:
"ומי אנכי שפל אנשים כמוני שהביאני ה' עד הלום שנתגדל ונתקדש שם שמים על ידי... אך מאת ה' היתה זאת לגלגל זכות על ידינו בזכות ארץ הקדש ויושביה, ותעזור לנו בכל עת להרחיב לנו מצר ולחלצינו ממיצר''
מכל הדברים הגדולים שפעל בעל התניא הוא תולה את שחרורו בעניין ההתעסקות לכבודה של ארץ הקודש ואחזקתה.
אבל פה מגיע עוד סיפור מיוחד ומשמעותי שמסתתר בפרשיה הזאת.
ממש בו ביום שמשתחרר בעל התניא מן הכלא ושמחה גדולה פורצת בקרב אלפי יהודים בעולם. מצטרפת עוד שמחה משפחתית בצל קורתו של בעל התניא.
נכדה חדשה נולדה במשפחה ממש באותו י''ט כסליו תקנ''ט נולדת לבנו האדמו''ר האמצעי בת. כשבעל התניא שומע זאת הוא מבקש לקרוא לה ''מנוחה רחל'' רחל שם בת שנפטרה קודם לכן ומנוחה משום שאמר ''מנוחה תהיה לנו''.
הנכדה הזאת לא היתה רגילה כלל וכלל.
אהבת ארץ ישראל בערה בה. היא זכתה והגשימה את חלומו של סבה ובשנת תר''ה עלתה עם משפחתה לארץ הקודש והתיישבה בחברון. ביתה עומד על תילו עד היום במקום הנקרא ''בית שניאורסון'' הסמוך ל'בית הדסה'' בחברון.
הרבנית מנוחה רחל היתה האמא של חברון. הישוב היהודי כולו ראה בה סמכות רוחנית ואף ערביי חברון היו מבקשים ברכותיה ונכנעו למרותה.
אדמורי''ם וגדולי עולם שבאו לבקר בארץ הקודש היו באים לפתחה לקבל ברכה ולשמוע ממנה סיפורים מגוף ראשון על סבה בעל התניא שזכתה לגדול במחיצתו. היא היתה מאלו הראשונים שזכו להביא את אורה של חב''ד לארץ הקודש.
באותו יום שבעל התניא השתחרר בזכות פעילותו למען ארץ ישראל זכה בנכדה חדשה שהביאה לארץ ישראל רוח חדשה וזכתה בגופה לחונן עפרה של ארץ הקודש.
הרבנית מנוחה רחל נפטרה בכ''ד שבט תרמ''ח היא נקברה בהלוויה אדירה בבית העלמין של חברון. קברה הפך להיות לתל פיות.
אבל הסיפור לא תם.
סיפר איש חברון נועם ארנון שבשנת תשנ''ו כשאר הממשלה ברשות פרס דנו על קווי חלוקת חברון. בטעות נמסרה חלקת חב''ד ובתוכה קבר הרבנית לידי הרשות הפלסטנית.
עם הוודע הדבר הוזעקו אנשי חב''ד בכל העולם ואלפי פניות זרמו ללשכת ראש הממשלה שלא יפקיר את ''אמא של חברון''. פרס שנוכח בטעות ביקש מערפאת להסכים לחזיר את החלקה הזאת לשלטון ישראל והלה הסכים תמורת ויתורים על איזורים חשובים אחרים. כך ניצל קבר הרבנית.
כשפרצה מלחמת אוסלו בשנת תש''ס ובתי הישוב היהודי בחברון קבלו מתחי אש על ידי מחבלים וצלפים יום יום. צה''ל חפשו נקודה שבה יהיה מתאים להקים עמדת תצפית ושליטה על מקורות האש. אז התגלה כי חלקתה של הרבנית מנוחה רחל היא הנקודה המשמעותית ביותר השולטת על כל העיר היא שאיפשרה לצה''ל ומאפשרת לו עד היום להגן על הישוב היהודי.
יודעי דבר אמרו ''הישוב היהודי בחברון הציל את ציון הרבנית, וכעת הרבנית הצילה את הישוב היהודי בחברון".
אהבת ארץ ישראל שבערה בבעל התניא התגלמה בפועל על ידי נכדתו שנולדה ממש ביום שחרורו ואולי הזכות לפרסם את סודות התורה שהתחיל לפתוח בעל התניא מי''ט כסליו והלאה באו בזכות אורה של ארץ ישראל בזכות הסבל שסבל לכבודה. שהרי אין תורה כתורת ארץ ישראל.
פשש יפה 1 כ"ט כסלו תשפ"א 16:03 דוד