כשההמתקה מוקדמת היא הופכת למרה

בשבועות האחרונים התבשרנו על שני אירועים משמעותיים בתחום המשפחה. האחד, דבריה של ח"כ מהמחנה הציוני מירב מיכאלי על פירוק המשפחה ו"הלאמת הילדים", והשני, פסיקת בית המשפט נגד אתר "לוח עבודה עברית".

ולמה אני כורך את נושא העבודה העברית בתוך נושא המשפחה? כיון שקו אחד מחבר בעיני בין דבריה של מירב מיכאלי לבין פסק הדין של השופטת עינת אבמן מולר. שניהם נובעים מתפיסת שוויון מעוותת שמולידה בסופו של דבר ניכור אכזרי לבני עמינו ומשפחתנו.

"וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ", מלמדת אותנו התורה. והנה הגענו לעידן בו יש לפרש את המילים גם לפי הפשט המילולי ממש. וחי אחיך הביולוגי עמך – באותה המשפחה עם אותם הורים ביולוגיים, דבר שמיכאלי וחברותיה מעוניינות לשנות.

הפסוק, שמובא גם בקשר לחשיבות הסיוע בפרנסה ליהודים, ואף במחיר גבוה, מלמד שבאופן פשוט עבודה עברית היא העדפת הקרובים, בני המשפחה, בני הישוב או השכונה, וכמובן בני העם, על פני אחרים. על פי עקרונות ההלכה - "עניי עירך קודמים", ו"עמי ונוכרי – עמי קודם".

כשאין הבדל – יש ניכור

אולם תפיסת ההשתווינות גורסת כי אין כל הבדל בין יהודי לגוי, בין גבר לאשה, בין אדם לבהמה. אין ערך למקום מגורים, ולפיכך אין ערך ללאום, למשפחה, לדת או לתכונות מולדות וטבעיות.

לכן, העדפת יהודים מוצאת אל מחוץ לחוק, ומנגד, המדינה עורכת "העדפה מתקנת", ומכניסה למקומות עבודה ומוסדות לימוד אזרחי בני מיעוטים, ובכך רומסת ופוגעת בבני העם עצמם שנדחים במקרים רבים ממקומם, כפי שהתבשרנו לאחרונה על כך שערבים יוכלו להתקבל לאוניברסיטת בן גוריון ללא מבחן פסיכומטרי.

דבריה של מירב מיכאלי אמנם נתפסים כיום ברוב הציבור כמוקצים מחמת מיאוס. מי חושב ברצינות על הוצאת ילדיו מהבית ומסירתם לכל המרבה בשוויון? הרי זו אכזריות בלתי נתפסת. אולם בואו ונזכור. בשם אותו שוויון והעדפה מתקנת מוצאים עצמם יהודים לא אחת ללא פרנסה, ואילו אויבינו זוכים למקומות עבודה נחשקים. האם זה הגיוני יותר?

את מי תציל קודם?

בשנה האחרונה התחלתי לעקוב אחרי ארגוני זכויות בעלי החיים. חלקם ארגוני אנרכיסטים הדוגלים בשוויון מלא בין בני האדם לבעלי החיים. הם מנצלים את בעיות צער בעלי החיים שקיימות בתעשיית המזון ברחבי הארץ והעולם, לצורך הנחלת אידיאולוגיית שוויון רדיקלית בין כל היצורים הביולוגיים, כמובן תוך הקצנה של המצב.

באחת ממצגות ההסברה של הפעילים נראות שתי תמונות. באחת כף יד מבצבצת מן הנהר, ולצדה כפת כלב המבצבצת מן הנהר. את מי תציל קודם? נשאלת השאלה, ומי שמעז לענות שאת האדם, מיד מוכרז לא עלינו כ"סוגני" – הווי אומר "מפלה בין בעלי חיים שונים על פי המין שלהם".

אם לא די בכך, יש מבין הפעילים שאף דוגלים בהעדפת הצלת בעל החיים התמים, על פני בני האדם, כיון שבני האדם נוראיים, אוכלים את בעלי החיים ועושים להם "שואה".

אז נכון, זה נשמע הזוי, ורוב האנשים שנחשפים לכך בפעם הראשונה בטוחים שמדובר בקומץ מטורללים. אולם יש לזכור, בכנסת יושבת אשה שדוגלת בדברים דומים בתחום המשפחה. משפטנים כבר מגבשים חוקים כאלו ואחרים בנושאים אלו.

בשלב ראשון המטרה היא לאסור את השחיטה בשם "צער בעלי החיים", ובשלב הבא הענקת זכויות לבעלי החיים בחוק יסוד (למשל הצעה של ח"כ אייל בן ראובן). הצבי הארץ ישראלי כבר עתר בעבר לבג"ץ. כן כן. הצבי.

וכמובן אפשר לצרף לרשימה את "טוהר הנשק" המדומה, אשר בשמו ובשם השוויון נהרגים חיילי צה"ל כדי לשמור על חיי האויב, את המצב בו כל סטייה חדשה ומשונה הופכת ל"משפחה", ומצריכה עמידה לדום של החברה כולה ועוד ועוד.

שוויון משיחי בשלושה שלבים

אך יש לזכור, הרצון בשוויון הוא דבר משיחי, שלא לחינם הולך ומתעצם בדורינו – דור הגאולה.

על הגאולה ניבא ישעיהו כי "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה".

לא סתם הוגי הדעות של רבים מאותן תופעות הם יהודים. אולם החסידות מלמדת אותנו על שלבי התיקון בעולם ובנפש – הכנעה, הבדלה והמתקה.

מי שמסרב להיכנע לכח האלוקי ולבורא העולם ולהבדיל בין טוב לרע, קופץ מיד להמתקה. אך המתקה שאינה מתוקנת מולידה בסופה מרמור, עצבות, סטיות וניכור בין איש לאחיו ובין האדם לארצו ועמו – ובעיקר אנרכיה.

האם אדם המסייע בשם השוויון לאדם זר לפני שמסייע לאחיו מוליד אהבה ואחווה או דווקא ניכור ושנאה?

רק תיקון העולם בדרך הישרה יביא בסופו של דבר לעתיד של שלום אמת.

"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו", מנבא ישעיהו, אך שימו לב, גם בגאולה השוויון בין כל היצורים אינו מלא, ועדיין האדם דרגתו מעל בעלי החיים, כפי שממשיך הפסוק - "וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם".

ומה התכלית של כל זה? לא לשם סיפוק אישי על כך שייצרתי עולם טוב יותר, אלא בכדי להגיע למצב בו "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים".