מה עומד מאחורי מה שקורה בשמעון הצדיק

מי שמנסה להבין את פעילות הממשלה, ובעיקר מדיניות המשטרה, בכל הנוגע לשכונת שמעון הצדיק, מתקשה להבין לאן הגענו. בלב בירתה של ישראל, סמוך ונראה למטה הארצי של המשטרה, חיים יהודים תחת טרור, מכוניתו של טל ישובייב נשרפה כבר 9 פעמים, ואך ורק בזכות סייעת דשמיא הוא ומשפחתו לא נשרפו חיים בשבת האחרונה. ואחר כל זאת, הממשלה אינה עושה דבר, ועוד מאשימה את ח"כ איתמר בן-גביר בהלהטת הרוחות, בעוד שאל הפורעים שמנסים לרצוח יהודים מתיחסים כאל נערים שובבים שמשחקים עם נפצים בפורים.

וכאן הבן שואל, מה קורה כאן? הם לא מבינים מה הולך? איזו מדינה מוותרת כך על ריבונותה בלב בירתה? איזו מדינה מאפשרת לטרור להרים ראש בצורה כזו? אז נכון שעומר בר-לב, המופקד על המשטרה, הוא איש שמאל, אבל גם איש שמאל אמור לדאוג לבטחון הבסיסי של התושבים, בלי קשר לפתרון המדיני המועדף עליו. מה קורה כאן?

בתשובה על שאלה זו טמון הפתרון לכל מה שקורה כאן בארצנו. הכל נובע מהשקפת העולם היסודית ביחס למהותה של מדינת ישראל, וממנה נגזרת ההתיחסות לסכסוך היהודי-ערבי. הממשלה הנוכחית, והשר בר-לב בפרט, מאמינים בכל ליבם ונפשם במודל המדינה הדמוקרטית המערבית, מדינה שמעניקה שוויון מוחלט לכל תושביה. במדינה כזו אין כל חשיבות להשתייכות הלאומית או הדתית של האזרח. אלו הם ענייניו הפרטיים, בעוד שכאזרח – הוא אינו שונה מכל אחד אחר. ממילא, השקפת העולם של האנשים האלו אינה מאפשרת להם להכיר בסכסוך היהודי-ערבי שמתנהל בתוך מדינת ישראל. הם יכולים להבין שישראל נמצאת בעימות מול מדינה אחרת, אבל לאזרחי ישראל הערבים הם אינם יכולים להתיחס כאל אויב. התיחסות כזו מקעקעת את כל המבנה הדמוקרטי המערבי, מבנה שהוא עיוור להשתייכותו הלאומית והדתית של האזרח. למי שבכל זאת מתיחס לנתונים הללו הם קוראים 'גזען'.

ממילא, כאשר ערבי זורק בקבוק תבערה על ביתו של יהודי בשמעון הצדיק, הם אינם יכולים להתיחס לזה כאל פעילות חתרנית עוינת של אויבי המדינה. מבחינתם אין זה אלא מעשה שובבות, לכל היותר אירוע פלילי פנימי בין שני ישראלים שווי-זכויות. בהתאם לכך, השב"כ ברוב חוצפתו אף פונה ליהודים כדי 'להרגיע את הרוחות' לקראת פרעות הרמדאן הצפויות, כי שוב – הפורעים הערבים אינם נתפסים כאויב, אלא כאזרחים שווי-זכויות שצריך להסתדר אתם. מתיחסים ליהודים אוהבי העם והמדינה ולערבים השואפים להחריבה כאילו מדובר בשתי כנופיות פשע, שצריך לפשר ביניהן.

וזה שורש הפורענות, העלול להחריב את כל הישוב היהודי בארצנו ואת המדינה היהודית! חייבים לעקור מן השורש את צורת ההסתכלות הזאת, אשר מלבד היותה בלתי-יהודית, היא גם מנותקת מהמציאות, כמו כל מכלול השקפת העולם הפרוגרסיבית בשלל נושאים. השקפה זו מתכחשת לא רק לערכי היהדות, אלא לערכי האנושיות הבסיסיים ביותר, ובעזרת שטיפת מח והנדסת תודעה ובאמצעות כספים בלתי-נדלים של ארגונים ואישים שכל מטרתם להרוס את העולם ואת האנשים ההגונים שבתוכו, ובכלל זה את העם היהודי ואת מדינתו – הם מטפטפים את הארס שלהם מדי יום לתוך ליבותיהם ומוחותיהם של ההמונים.

מחובתנו להתקומם כנגד הנרטיב הנבזי הזה ולומר – עד כאן! אין שוויון בין יהודים אוהבי המדינה לאויב הערבי השואף להשמידה. לא מדובר בסכסוך בין אזרחים שווים, כי אם במלחמה בין אויבים. ובמלחמה, יש לפעול לא רק נגד מי שזרק את בקבוק התבערה, אלא גם כנגד האוכלוסיה האזרחית שמגבה אותו ומחפה עליו, ושלולא הגיבוי שלה – הוא לא יכול היה לפעול. תפקידו של שרות הבטחון הכללי במדינה יהודית אינו להזהיר מפני התלקחות את 'שני הצדדים', אלא לנקוט בכל האמצעים על-מנת להבטיח את בטחונו ונצחונו של הצד היהודי על-פני האויב הערבי. 

חייבים לשנות את השיח, חייבים להביס את הנרטיב הפרוגרסיבי שמכרסם בקיום שלנו כאן. חייבים לבער מקרבנו את תפיסת העולם המערבית הליברלית, ולהתחיל לחשוב כמו יהודים, לדבר כמו יהודים ולפעול כמו יהודים. כשנעשה זאת, תראו לפתע, שכל הבעיות – הן הבטחוניות והן הפנים-חברתיות - נפתרות בקלות.