ממלחמת אין ברירה למלחמת אין כללים

בנקודת הזמן הזו בודאי לא נכון לבוא חשבון עם האחראים למחדל האסטרטגי והטקטי. לא כי זה לא חשוב, אלא כי את האנרגיות צריך להפנות לדבר החשוב באמת: עידוד ודרבון לניצחון במלחמה. ניצחון במלחמה פירושו השמדה מוחלטת של האויב.

הדרג המדיני שכבר התחיל לדבר בצורה מסוייגת על "השמדת יכולות חמאס" במקום השמדת כל דבר שקשור לחמאס ותומכיו צריך להבין שלציבור יש דרישות אחרות. הציבור דורש נקמה, עם ישראל כולו, ללא הבדל מפלגתי או פוליטי, מחכה לראות את צה"ל כובש את עזה וממוטט את שלטון חמאס, על כל הכרוך בכך, שנהרות של דם עזתי יישפך ברחובות.

מי שרואה את הציבור העזתי מריע לקול תהלוכות נשים וילדים שבויים מיישובי עוטף עזה מבין שהאויב הוא לא רק החמושים או הבכירים של חמאס, אלא הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם. נקמת דמם של מאות אחינו הקדושים לא יכולה להסתכם בדמם של דרג השטח שמחזיק בנשק או של פונקציה אסטרטגית כזו או אחרת.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי >>

ההנהגה נדרשת להסיר את כל הכפפות. לשכוח את כל הכללים שהכרנו עד היום: אפס נסיון להימנע מפגיעה בנכסים אזרחיים, בלי טיפת חמלה על נשים וילדים, עם פס אחד גדול על כללים עקומים של "זכויות אדם" לחיות בדמות אדם שעומדים מולנו.

מחבל שפורץ לבית בקיבוץ בעוטף ומכוון נשק על ילדים קטנים צריך לדעת שכך ייראה ביתו שלו בקרוב. תושב עזה שמעמיס נשים קשישות כפותות על הרכב ומוביל אותן לשבי צריך לדעת שאמו וסבתו ייגררו לצד השני בדיוק באותו האופן. מי שיורה על בית החולים ברזילי צריך לדעת שבית החולים שלו כבר לא חסין להפצצות של חיל האוויר. זהו. אין יותר כללים. הכל מותר.

ביום שלאחר המלחמה נקום לבוקר שבו אין חמאס. לא בעזה, לא במזרח ירושלים, לא בשומרון. אין. דמם של מאות האחים שלנו שנרצחו בדם קר בידי חיות הטרף זועק מן האדמה ודורש לעשות הפעם הכל אחרת. יחסי הכוחות בין ישראל לבין ארגוני הטרור שמנהיגים את האוכלוסייה הערבית בשטח שבין הירדן לים צריכים להיות אחרים בתכלית ביום שאחרי. אוי ואבוי אם המלחמה הזו תהפוך לעוד סבב או מבצע שהכרנו בעזה ב-15 השנים האחרונות. נקודת הפתיחה שונה לגמרי ונקודת הסיום צריכה להיות אחרת, לגמרי אחרת.

יושבים עכשיו באולפני החדשות בכירים שונים ומשונים ומשדרים עוצמה ותקיפות, דורשים למוטט את חמאס. חלקם חתמו על עצומות תמיכה בהתנתקות ש"טובה לביטחון", אחרים הסבירו לפני שבוע שחמאס לא מעוניין בהסלמה, אחדים הסבירו בסבב הקודם שאסור למוטט את חמאס כי הוא הריבון ובזכותו יש שקט.

בעת מלחמה לא צריך לשים להם אצבע בעין ולצעוק "אמרנו לכם", אבל כן כדאי לזכור שלא עליהם מבטחינו ושהדרישה שלנו מהדרג המדיני לא יכולה להתבסס על איזה אלוף במיל' שעד אתמול הסביר שחמאס לא מעוניין בלחימה נגד ישראל.

אנחנו במלחמת אין ברירה, ובנסיבות האלה אנחנו דורשים מההנהגה לצאת למלחמת תנופה, מלחמה בלי הגבלות, לא "מוסריות" ולא מורליות. תנו לצה"ל לכסח. כמה שיותר וכמה שיותר מהר.

נמחה עם האצבע את הדמעה מהלחי ונקפוץ את היד לאגרוף ברזל, להכות באויב עד תום. "באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו".