מתרגלים את בית המקדש השלישי

מנורת תשעת הקנים של חנוכה, סימלה בכל הדורות את מנורת שבעת הקנים בבית המקדש השני. נס השמן האיר מאז על פתחי הבתים שמונה ימים בשנה. שבעה קנים ושמונה נרות, מאירים לדורות בשמונה קנים, כשהתשיעי מיועד לאור של חולין. פרסומי ניסא בצאת הכוכבים, האיר את חשכת הגלות במשך אלפי שנים.

שמחת העם וחכמיו על הניצחון במלחמה נגד יוון, הייתה שמחה על תבוסת התרבות שפלשה ליהודה וסחפה אחריה תנועה של התייוונות. ניצחון במלחמה בלי טיהור המקדש היה כגוף בלי נשמה. פך שמן טהור שנמצא בחותמו של בעל הבית, היה ניצוץ אלוקי שהאיר את חשכת הגלות לדורות רבים. מטבעות של יוחנן כוהן גדול  ושחרור ירושלים, היו ביטוי של אוטונומיה יהודית במרחבי האימפריה היוונית. זכויות של ממשל עצמי וניהול ענייני היהודים באופן עצמאי, הוסיפו שמן לגלגלי ההיסטוריה היהודית בירושלים.

לא בטוח שלפרובינציית היהוד הזאת ביהודה, היו זכויות ממשל כלרשות הפלסטינאית דהיום. היא לא התקבלה כחברה במועצת הביטחון של האו"ם וגם לא בארגון אונסקו. לא היו לה כל זכויות בינלאומיות, ואף לא הכרה כמדינה. היישות הזאת הייתה כפופה לממשל המרכזי ביוון, ולכוחות צבאיים שהיו פרושים באסיה הגדולה ובאסיה הקטנה. החופש לשלטון אוטונומי בחסות יוון , הפך להלל והודאה על הניסים ועל הנפלאות בימים ההם בזמן הזה.

האור הזה הספיק להאיר את חשכת הגלות. הדלקת הנרות על פתחי הבתים העידה ברשות הרבים, שיש מי שמשגיח ושומר עם העם המפוזר והמפורד בכל העולם. הנס הארצישראלי חרט על הסביבון את המילים נס גדול היה שם. אך ההיסטוריה שינתה כיוון. אלפי שנים מאז, ראה והתנחם בעל הבית על עבדיו (דברים לב,לו), "כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל" (מלכ"ב יד). הוא השיב את גבול ישראל כבימי ירבעם בן יואש, והקים מדינה ליהודים.

נס גדול היה פה, כי מאז הצהרת כורש החותמת את ספרי הקודש במילים הנאדרות: "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיָעַל", לא הייתה כזאת ולא נשמע כאלה. כבר לא מאירים את חשכת הגלות כי אם מעלים אור בארץ ישראל. שוב לא מעידים הנרות על הנס בלבד, כי אם מאירים את אור המקדש ההולך ונבנה. מדינה יהודית הבונה את הארץ ואת ירושלים, מכינה את האור שיאיר מירושלים לעולם כולו. כסא דוד בבניין ירושלים קודם לצמח דוד בתפילותינו. כסא דוד יתקומם בירושלים הבנויה , וצמח דוד יבנה את המקדש.

הקמעא קמעא הזאת מקלקלת את הסיסמא: we want mashiach now, אך היא מעידה על הבעיתה שלא זכתה לאחישנה. כדי להגיע לאחישנה יש צורך לזכות את הרבים. "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". מה הוא זיכה את ישראל, אף אתה הייה כן. כל זיכוי בונה את המקדש, וכל תורה בונה חורבה.

לא ראי חנוכיה של גלות כחנוכיה של ארץ ישראל. חנוכיה של גלות האירה נס, חנוכיה של ארץ ישראל מאירה את בית המקדש השלישי. מנורת זהב כולה וגולה על ראשה, עם שבעה מוצקות ושניים זיתים על ימינה ושמאלה, לא הייתה בבית המקדש הראשון ולא בבית המקדש השני. נבואת זכריה (ד) הנקראת בשבת חנוכה, היא גילוי של האור הגדול שיאיר מבית המקדש השלישי. תשואות חן חן של הגלות התחלפו עם ארץ ישראל.

חן של ח' נרות היא הארה ארצישראלית לרחבי תבל המסומלת במנורה עם ענפי זית. מנורת הנס של שמונת הימים בבית שני, נותרה שם עוד מאתיים שנה, עד שנלקחה לשער טיטוס ברומא. אלפי שנים היא המתינה עד להחלטה האלוקית לשוב לירושלים. ענפי הזית של מנורת זכריה, עטפו את המנורה משער טיטוס והשיבו אותה לירושלים. שוב לא יושב המשיח המנוגע בשער רומי וחובש את נגעיו. עם המנורה ששבה ליהודה, שב אף הוא לשערי ירושלים. ר' יהושע בן לוי ראה את המשיח בשערי רומי (סנהדרין צח), אך היום אפשר לראות אותו בשערי ירושלים. הוא שב לארץ ישראל עם המנורה משער טיטוס.

אור המקדש השלישי מאיר על פתחי הבתים בארץ ישראל לעולם כולו. את ההימנון הנבואי "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", כבר אפשר לשמוע בפי העמים (ישעיהו ב). "ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" כנבואת ישעיהו (נו), הולך ומוסיף בירושלים. המנורה של בית המקדש השלישי, היא המאירה על פתחי הבתים בחג, ומורה לכל העולם כולו מהיכן יוצא האור ומהו תפקידו.