רֵעוּת שֶׁכָּזֹאת לְעוֹלָם

נדמה שאירועי השבוע החולף גרמו לעצבים רדומים בתוכנו להתעורר.

אַהֲבָה מְקֻדֶּשֶׁת בְּדָם

המראה של אסתר מורגן הי"ד הולכת בבטחה ובגאון אל מותה האכזרי והנפשע בתוככי יער ריחן עורר רגשות זעם והזדהות במעגלים רחבים בחברה הישראלית. ההליכה של אסתר היתה סמל חייה. אסתר שהגיעה עם הוריה לראשונה לארץ ישראל בגיל עשר, נשבתה בקסמי הארץ האהובה, והודיעה כבר אז להוריה כי נשמתה וגופה שייכים לארץ ישראל. כפי שהצהירה בימי ילדותה כך עשתה, בגיל שמונה עשרה עם סיום התיכון, עלתה בגפה לארץ והובילה בהמשך את הוריה ומשפחתה אחריה, ובהמשך זכתה להקים משפחה לתפארת, במורשת בגליל ובטל מנשה בצפון השומרון.   

תמונתה של אסתר, אשה יהודיה אמיצה, אם וסבתא מלאת חיים וחינניות, עם עיניים קורנות ובוטחות, עוררה נימים חבויים שפקעו וזעו למחשבה, שחיית טרף חדרה למרחב התרבותי והאנושי של אנשי הג'וגינג בארץ ובעולם, תוך פגיעה חודרת ומקוממת ברצון הטבעי של איש ואשה, להרגיש בטוחים בשבילי ביתם ומולדתם. הליכתה ותמונת חייה, גרמו לרבבות הולכים לצאת למרחב הפתוח סביב ביתם, לצעוד וללכת בדרכה של אסתר, ההולכת בגאווה יהודית בארץ ישראל, ובפיהם השיר 'שׁוּב בִּשְׁמֵךְ נְחַיֵּךְ וְנֵלֵכָה', כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

יְפֵי הַפֵּיאוֹת וְהַתֹּאַר

המחשבה על ארבעת הבלשים זאבי הטרף, עטים על ארבעה נערי ישראל פצועים וזבים דם, אוזקים אותם תוך מניעת טיפול רפואי בסיסי מצוותי הרפואה, לא מרפה ולא עוזבת את ראשנו. העובדה כי הנער אהוביה סנדק ז"ל, שכב חסר אונים מתחת לרכב שהתהפך, עקב נגיחה אכזרית של ניידת משטרה עברית בארץ ישראל, מטריפה את חושנו. 'ציד המכשפות' של המחלקה היהודית בשב"כ ומפלג הפשיעה הלאומנית בימ"ר ש"י, כנגד מיטב בנינו ובנותינו גבה מחיר דמים שכתובתו היתה על הקיר.  כולנו אהוביה סנדק ונוער הגבעות.  כולנו א. הנער שנעצר באירועי דומא, עונה באכזריות על לא עוול בכפו, כבר הספיק להתבגר וללמוד במכינה קדם צבאית, אך נכנס ביוזמתו השבוע לכלא בעוון רדיפה אובססיבית כנגדו. כולנו יוסף פליישמן היהודי המבוגר, שנגרר על ידי שוטרים אטומי מבע וקרי מזג ברחובות ירושלים, וכשהתברר שנעצר לשווא, זרקוהו לקור הירושלמי ללא רחמים וביגוד חם.

הָרֵעוּת נְשָׂאנוּךְ בְּלִי מִלִּים

השבוע באופן סמלי, מתפרקת לה ממשלת ישראל המקרטעת, המפולגת והשסועה, והתערבבו להם בירושלים וברחבי הארץ האהובה, היוצאים ללכת בדרכה של אסתר הי"ד, והמוחים על הריגתו הנפשעת של אהוביה סנדק ז"ל, יחד עם מפגיני בלפור כנגד השחיתות השלטונית בעיניהם, ומפגיני 'הפלג הירושלמי' קנאי הגיוס לצבא השמד כהשקפתם. המכנה המשותף של כולם הוא, היציאה מסביבת הנוחות והרצון לשנות מציאות. נפגשו המבטים והעיניים הושפלו, ואמרו כולם יחד 'על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה'.

ולפתע כמו במחזה הגאולה, שמעו הם שיר חדש "חומות הנפש נסדקות וקרן אור חוצה, כמה יפה לראות את הגפן פורח בשממה, גם איש ספקן נושא עמו איזו תפילה קטנה, בזמן בצורת כשחיכינו לגשמי ברכה". דואט של קולות שהיו מוכרים לכולם ומעולם לא נשמעו יחדיו.הזמרים אברהם פריד ואביב גפן הביאו לעולם בשורה חדשה, שאפשר לרפא שברים ולאחות קרעים בנגינה ואהבה. הם נתנו תקווה חדשה לכולנו, שיש בכוחנו לשנות את המציאות לטובה בארץ ישראל. עם עוד קצת נגינה והרבה אהבה, ייפתחו הלבבות, ונזכה לאחדות אמיתית והרמת קרן ישראל בממשלה, שלה יהיה כתר מלוכה, בשמים ובארץ.  

יהודה ליבמן, מגדלים אל מול הגלעד ת"ו - י"ג טבת תשפ"א.