רפורמה לא רק משפטית - קריאת כיוון

לפני מספר שנים שוחחתי עם חבר קרוב מאד, יהודי שאינו שומר תורה ומצוות לעת עתה, מרצה באוניברסיטה בארץ, אמא שלו שופטת מחוזי בדימוס, אבא שלו ראש חוג באוניברסיטה חשובה – מה שמכונה "הישראלי היפה". השיחה התנהלה סביב פעילותי בתא המשפטי של תנועת דרך חיים והיוזמה להגבלת סמכותו של ביהמ"ש העליון.

הוא שיקף, בצורה כנה ואוטנטית, את החששות שהוא שומע מחוג החברים שלו ושל הוריו – ישראל עוברת שינויים דמוגרפיים והחוויה היא שהם הולכים והופכים למיעוט במדינה. אני חושב שהוא נגע בנקודה המרכזית של מה שמתחולל לנגד עיננו בימים אלו.

הרפורמה המשפטית של שר המשפטים יריב לוין איננה תולדה של רוב מזדמן. מדובר בהליך ארוך שנים שהחל בשנת 1995 בפס"ד בנק מזרחי (בו הכריז ביהמ"ש העליון על סמכותו לבטל חוקים) והוא מגיע לשיאו כעת. במהלך התקופה הזו (3 עשורים) אכן חל שינוי בהרכב הדמוגרפי של מדינת ישראל וכתוצאה מכך גם בגיוון הדעות. הציבור הישראלי היום מחובר הרבה יותר לתורה, ליהדות ולמסורת, וכתוצאה מכך חל גם שינוי בערכים בהם הוא דוגל ובנקודת האיזון ביו הערכים השונים. זוהי תמונת המצב ודומני ששני הצדדים צריכים להכיר בה.

על אף השינוי בהרכב הדמוגרפי, הצליח ביהמ"ש העליון במשך שלושה עשורים למנוע מהשינוי הזה לתת אותותיו במרחב הציבורי של מדינת ישראל, באמצעות נטילת סמכויות לעצמו. אך מאחר והשינוי הזה הוא שינוי ממשי, שמאחוריו אנשים אמתיים, הניסיון למונעו באמצעות העברת הכח לביהמ"ש, נידון לכישלון מראשיתו. בימ"ש זקוק לאמון הציבור כדי לתפקד, וככל שביהמ"ש ביקש לשים עצמו כ"אפוטרופוס" על הציבור וכבעל המילה האחרונה, כדי להשגיח שהציבור לא יצליח להביא לידי ביטוי את אמונתו וערכיו, הוא הלך ואיבד את אמון העם.

ביהמ"ש שימש במשך שלושה עשורים כשסתום של סיר לחץ, הוא הצליח אמנם לבלום שינויים רבים (חוק ההסדרה, חוק הגיוס, חוק ערוץ 7, חוק המסתננים), אך המחיר הוא שהטמפרטורה בסיר הלכה ועלתה והלחץ הלך וגבר עד שהגענו הלום. הציבור בשל, ובמצב כזה אם לא יוסר במהירות המכסה מהסיר עלול להתרחש פיצוץ. המחשבה שביהמ"ש יכול לשמש בלם, כאשר לעם שתחתיו יש רצונות אחרים, היא מחשבה מופרכת. אך טבעי הוא ששינויים בהרכב הדמוגרפי והרכב הדעות יתנו את אותתם בסופו של יום בכל שדרות הממסד, גם אם ביהמ"ש ינסה להתנהל כמשפחה סגורה.

אחרי שאמרנו את זה, חשוב להבין שני דברים. הראשון, הוא שהחשש של המחנה שהפסיד בבחירות הוא חשש ממשי. ישראל אכן משנה את פניה. רוב הציבור בישראל אכן נעשה ממחבבי תורתנו הקדושה. בקואליציה הנוכחית יש יותר שומרי תורה ומצוות מאשר אלו שאינם – זה ביטוי של שינוי אמיתי המתחולל בעם. האליטות הישנות, מייסדי המדינה, שביקשו להקים תרבות לאומית מנותקת מתורה ומצוות, אכן הופכים למיעוט. השבר, הנובע מהתחושה של אבדן ההגמוניה והמחשבה שהמפעל שהקימו עומד לעבור לידיים 'זרות' (להם), הוא אמיתי. חשוב לזכור את זה ואסור לזלזל בתחושה הזו.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

אך כשם שצריך לזכור את העובדה הזו, צריך לזכור דבר נוסף. אנו, ציבור יראי ה', איננו המיעוט עוד. שמעתי חלק מחברי הכנסת החרדים מדברים לאחר פסיקת בג"צ בעניין דרעי בסגנון של "הפריץ נגד השטעטל". אז זהו, שבקרוב בג"צ לא יהיה יותר "הפריץ" ואנחנו לא יכולים להתנהל כאילו אנחנו בשטעטל. איננו עוד מיעוט החי תחת שלטון הפריץ. איננו עוד תת-קבוצה תרבותית, שקיומה מתאפשר הודות לבג"צ השומר על זכויות המיעוט. הגיע הזמן לשנות את הראש. אנחנו ציבור עצום, הולך וגדל, ולפי כל התחזיות צפויים להיות הרוב במדינת ישראל בתוך זמן לא רב. כדאי לעצור רגע ולחשוב איך נערכים לזה. איך יוצרים מסגרת פוליטית, שמצליחה להביא לידי ביטוי את כל הגוונים והזרמים בציבור החרדי - בלי לאבד את הכפיפות לתורה ולגדולי ישראל, אך גם בלי להותיר חלקים רבים בציבור הזה חסרי ייצוג וחסר השפעה על המגמות והיעדים. כשם שעושים כעת רפורמה במערכת המשפט, יש מקום לרפורמה בצורת החשיבה וההתארגנות של הציבור החרדי כקבוצה פוליטית שעתידה להוביל את מדינת ישראל בתוך זמן לא רב.

לא בכדי מפלגת השלטון היא מפלגה דמוקרטית המנהלת פריימריז תוססים לרשימת המפלגה. העובדה שרשימת הליכוד לכנסת נבחרת באופן דמוקרטי ע"י כלל חברי המפלגה, יוצרת מעורבות, הזדהות ומובילה לייצוג אותנטי של ציבור חברי המפלגה. המעורבות, ההזדהות והייצוגיות נותנים את פרותיהם ביום הבחירות.

הציבור החרדי לעומת זאת מצביע אמנם למפלגות החרדיות, אבל זאת בחירה שנובעת בעיקר בשל תחושת השייכות למגזר – לא בגלל שהוא מרגיש מיוצג, לא בגלל שהוא מזהה עם הקו של המפלגות החרדיות, והמעורבות שלו בד"כ מסתיימת בהליכה לקלפי ותו לא. רק שינוי צורת ההתארגנות של הציבור החרדי והפיכתה לדמוקרטית יותר, מבלי לאבד כאמור את הכפיפות לתורה ולגדולי ישראל, תצליח לאסוף תחת קורת גג אחת את כל המגוון העצום הקיים בציבור החרדי, לשקף באופן אמיתי ואותנטי את הגוונים השונים וליצור בקרב הציבור תחושת הזדהות ורצון למעורבות.