לקראת השיבה שופטינו

בגמרא במסכת מגילה (יז:) מוסבר הסדר של שמונה עשרה הברכות (או ליתר דיוק תשע עשרה הברכות) של תפילת העמידה.

תוך כדי הדברים מעלה הגמרא, שסדר הברכות החל מברכת "מברך השנים", הוא כסדר הגאולה.

וכך מתארת הגמרא:

שלב ראשון: מברך השנים – ארץ ישראל מתחילה לתת פירותיה בעין יפה.

שלב שני: "תקע בשופר גדול לחרותנו" – כאשר ארץ ישראל נותנת פירותיה, הגלויות הולכות ומתקבצות, ועם ישראל הולך וחוזר לארצו.

שלב שלישי: "השיבה שופטינו" – תיקון מערכת המשפט של עם ישראל.

(להמשך השלבים עיין שם).

בתוך כל המערכת הזו, היכן אנו נמצאים?

לפי הניכר לעין, ארץ ישראל החלה לתת פירותיה לפני כמאה וארבעים שנה,

קיבוץ גלויות התקיים כבר בשופי, ואנו קרובים ל"רוב יושביה עליה",

וכעת מגיע השלב של "השיבה שופטינו כבראשונה".

התבוננות בגמרא מעלה כמה הבחנות:

א. קיבוץ הגלויות כחלק מתהליך הגאולה, יגיע קודם תיקון המשפט. כלומר, הקלקול בענייני המשפט לא סותר את הגדרת התקופה כ"אתחלתא דגאולה".

ב. יגיע שלב בו עיקר המאבק והדגש יהיה על תיקון המשפט.

בהתאם לכך, לא בכדי הולך ומתחדד הבירור דווקא סביב סוגיה זו.

אין לנו להיבהל כי עד התיקון השלם יקח זמן. גם השתבחות פירות ארץ ישראל היתה תהליך שראשיתו מצער ואחריתו שוגה מאוד, וגם קיבוץ הגלויות נמשך כבר שנים רבות ועדיין לא הגיע לידי תכליתו. הדרך עשויה לקחת זמן, עם עליות ומורדות, עם התקדמויות ונסיגות, עד שנגיע לתיקון השלם של "ואשיבה שופטייך כבראשונה", של הסנהדרין שתעמוד בראש העם.

מה שכלי התקשורת לא מספרים לכם - הצטרפו עכשיו לעדכונים מהקול היהודי>>

כעת ננסה לשים לב לנקודה שתוכל להאיר לנו את העניין.

מעניין, שבכל ברכות הגאולה הסמוכות, אנו מבקשים על הטוב, בלי ביטויי צער וכאב על הרע.

דרך משל:

• בברכת "תקע בשופר גדול לחרותנו" אנו מבקשים על קיבוץ גלויות, אך אין אנו מזכירים את היסורים שבגלות.
• בברכת "בונה ירושלים" אנו מבקשים את השבת השכינה לירושלים, ולא מזכירים את צער החורבן.
• ובברכת "המחזיר שכינתו לציון", מבקשים אנו "והשב את העבודה לדביר ביתך", ואיננו מזכירים את הנוכרים המקרקרים בהיכלו.

לעומת זאת, בברכת "השיבה שופטינו" אנו מוסיפים "והסר ממנו יגון ואנחה".

חז"ל ראו ברוח קודשם, שבשלב הזה של הגאולה, הבעיה לא תהיה "רק" שהמשפט לא יהיה כדין תורה, אלא שהמשפט גם לא יהיה משפט צדק. ה"יגון והאנחה" שתביא לנו מערכת המשפט היא זעקה העומדת בפני עצמה. חז"ל ראו את בית המשפט שרודה בנו, ואנו מתפללים לבורא עולם שיסיר מעלינו את היגון והאנחה שאנו סובלים ממנו.

במצב כזה, באופן טבעי קודם כל מסירים את היגון והאנחה; מנסים לתקן את בתי המשפט כך שיתמנו אליהם אנשים ישרים, שופטי צדק, אשר משפטם שווה לכל, הפוסקים על פי החוק, ולא משתמשים בכח שברשותם כדי לפגוע ביהודים הנאמנים לארצם ולתורתם.

אך המטרה איננה רק להציל מידי היגון והאנחה. שואפים אנו להגיע לתיקונה המלא של מערכת המשפט, כלשון תפילתנו "השיבה שופטינו כבראשונה".