אבידע בכר, שאשתו ובנו נרצחו בשמחת תורה בבארי, הפתיע את ערוץ 12 כשאמר בראיון מתי התחילה הבעיה בעזה, ומה יהיה לדעתו הפיתרון.
אבידע בכר איבד בהתקפת החמאס בשמחת תורה את אשתו דנה הי"ד ואת בנו בן ה-15 כרמל הי"ד. הוא עצמו נפצע ואיבד את רגלו, וביתו הדר שהיתה איתם בממ"ד נפצעה קל. לרגל שנה ל-7.10, התראיין אבידע למשדר מיוחד שקיים ניב רסקין בערוץ 12, וסיפר בין השאר, מה לדעתו צריכה להיות האסטרטגיה של מדינת ישראל ביום שאחרי.
אבידע נשאל על ידי עיתנואית ערוץ 12 אדווה דדון, מה דעתו על המחדל שהיה, ועל כך שעדיין אין ועדת חקירה.
"אני חושב שמה שהיה ב-7.10 היה הפינאל. זה הפקרה של 23 שנה". אמר אבידע. "הבן הגדול שלי, רותם, שהיה בהודו באותו היום, נולד אל תוך הסיטואציה ב-2001. הופקרנו כבר 23 שנה. כן, ה-7 באוקטובר הוא מחדל צבאי, גדול מאוד, את יודעת מה? הכי גדול שישראל חוותה".
"אבל כשאתה מסתכל בסוף על המחדל הזה ועל ההפקרה הזאת, אתה תמיד שואל את עצמך תגיד, את מה שהיה לא נשנה, אפשר לחקור אבל אתה יכול להבין מה קורה ביום שאחרי? כי אם יש דבר חשוב זה מה קורה ביום אחרי, וכמו שזה נראה כרגע, היום אחרי נראה בדיוק כמו היום לפני, ב-6 לחודש.
כי אני חושב שלא הבנו דבר אחד. בסוף, אלה שחיים בצד השני פה, הם לא מדברים איתך לא על חיים, ואתה לא יכול לקיים איתם משא ומתן על אנשים, אלא רק אדמה. הם מבינים אדמה. דרך אגב, הם לא הרגו אותנו בשל יהדותינו, וטבחו בנו בברוטליות בלתי נסבלת, כי פשוט הם רצו את האדמה הזו".
המראיינת, שכנראה הופתעה מהדברים של בכר, ניסתה להסביר כאילו הוא מדבר על אדמת הקיובצים, והציעה שצריך לחרוש את האדמה הזו כדי להראות לאויב שהוא נכשל, אך בכר סירב לעדן את דבריו.
"אני חושב שבסוף יש פיתרון אחד, וזה לקחת להם את הכוונה. כי כרגע אנחנו לוקחים להם את היכולות, לקוחים את המנהרות, לוקחים את התחמושת, לוקחים את הנשק, לקחת להם את הכוונה".
"כוונה אתה לוקח בשתי דרכים: דרך אחת זה חינוך. אין לנו זמן לחנך אף אחד, אנחנו רוצים לחיות. דבר שני זה פשוט לדחוק אותם אל תוך מדינות ריבוניות. מצרים, ירדן ולבנון".
"אין להם זכות קיום" הוא המשיך, "כי מי שרצח אותנו, חברה', הילדים שלהם שרפו אותנו, אותי לפחות. הנוחבות רצחו אותי, ואלה עם הכיסאות גלגלים לקחו אותנו שבויים, רצחו אותנו ובזזו אותנו"
"יש פה 4 דורות שצריך להעלים מהיקום הזה, אין להם זכות קיום בכלל במקום הזה שנקרא עזה".
המראיינת, שלאורך כל הקטע האחרון בדבריו ניסתה ללא הרף לעצור אותו סיימה: "שאלת היום שאחרי עוד רחוקה. מה יהיה שם ומה יהיה עלינו כאן".
