בסרטון אותו העלו לפני כשנה במכון ואן ליר מפאנל בו עסקו בשותפות יהודית ערבית בעקבות פרעות שומר החומות והבחירות, מדברת נסיבה עיסא, ראש מטה הנשים בתנועה האסלאמית על שלום ודו קיום. אולם בחשיפת "הקול היהודי"על מפלגת רע"מ היא נראית כשהיא מנהלת מחנה הסתה לילדים בטורקיה.
נסיבה עיסא היא בתו של מייסד התנועה האסלאמית בישראל עבדאללה נמר דרוויש שכביכול הוביל פלג "מתון", ואשתו של נאיל עיסא, בכיר בעמותת "סיוע 48" של רע"מ. היא משמשת כראש מטה הנשים בתנועה האסלאמית וברע"מ ונחשבת לאשה החזקה במפלגה. נסיבא מציגה את עצמה בתור יו"ר עמותת הנשים של התנועה האיסלאמית שעוסקת בהעצמת נשים "מבחינה דתית, חברתית ופוליטית".
בסרטון שהעלו במכון ואן ליר, היא נראית כשהיא משתתפת בפאנל יחד עם הרבנית הדסה פרומן ומשתתפים נוספים, ומדברת על דו קיום ושלום בין העמים.
"דו קיום זה לא רק חלום, זו מציאות שאנחנו חיים בה", אמרה בפאנל. "עובדתית, כשהיתה לנו לפני כמה חודשים ממשלה שבפעם הראשונה היתה בה מפלגה ערבית".
בהמשך דבריה הסביר נסיבה כי בן גביר וסמוטריץ' הם הבעיה וההפרעה לדו קיום: "אנחנו היום מול הממשלה הגזענית ביותר, לפחות ככה אני מאמינה." בהמשך הסבירה כי "שוויון זה תחילת ופריצת דרך להקים דו קיום אמיתי"
לפני כשבועיים חשפנו באתר "הקול היהודי" פרטים על הקשר שבין עמותת החמאס ח'יר אומה לבין רע"מ ועמותת הצדקה שלה, סיוע 48. לאחר מכן חשפנו שגם מנסור עבאס התרים כספים לעמותת החמאס. אירוע הדגל של הפעילות המשותפת בין העמותות הוא "מחנה אלקודס", אותו מנהלת נסיבה עיסה בכבודה ובעצמה. מחנה זה ממומן ומובל בידי סיוע 48 בשיתוף פעילי ח'יר אומה עבור ילדי פליטים סורים השוהים בטורקיה. תרגום התכנים בידי המתרגמת מורן טל העלה כי שירי המחנה כוללים תכנים לאומניים קיצוניים, אך השיא נראה בטקס הענקת התעודות במחנה 2018.
נסיבה מנחה את טקס התעודות של המחנה ומעלה לבמה שייח מקומי, וזאת לקול קריאות "אומה שהמנהיג שלה מחמד לעולם לא תרכין ראש". השייח עצמו הולך כמה צעדים קדימה. הוא פונה לילדים ולמחנכים ומצהיר על מטרת המחנה.
בואו והיו שותפים בתחקירים שמשנים מציאות >>
"תקוות האומה הזו לשוב לירושלים המבורכת עם דגלי האסלאם ועם הרובים", מצהיר השייח. "כי האויבים אינם יודעים את שפת הורדים אלא את שפת הרובים... העתיד הוא של אלאקצא ולא של עסקת המאה! העתיד הוא מנהרות עזה ולא מנהרות אוסלו! העתיד הוא של צעדת השיבה הגדולה באדמת עזה ולא של צעדות העושק וההשפלה".
בסיום דבריו הוא מכריז: "הקראן הוא חוקתנו ואלאקצא כיוון התפילה הראשון שלנו, הג'האד הוא דרכנו והמוות למען אללה הוא משאת נפשנו", וזאת לקול תשואות הילדים והמדריכים.
לפני עליית השייח לבמה בוצע שיר בידי ילדות המחנה. השיר מתאר ילדה פלסטינית ש"הציונים" הרגו את אביה וכבשו את אדמתה. השיר מתאר כיצד הילדה לוקחת אבן וזורקת על אחד "הציונים" והללו עוצרים את הילדה וכולאים אותה.
שיר אחר במחנה מוקדש ל"גיבורי פלסטין" והמילים מדברות בעד עצמן: "שלום וברכה לגיבורי הארץ הטובה, שלום לכל האצילים, סמל התהילה והכבוד, דבקה באסלאם שלה, תוקפת את האויב ולא יראה מפניו... תהללו מחדש את (נצחונות קרבות א"ג) אלירמוכ, מאתה וחטין... הלוואי שניפגש בירושלים הערבית. הו אללה תן ניצחון לכל המוסלמים, בכל רחבי תבל ותן לו את צלאח אלדין שישחרר את אדמת אלאקצא שנלקחה בשבי".
המחנה עצמו, כמו גם פעילות חלוקת הסיוע וחבילות המזון מצד אנשי סיוע 48 לפליטים בטורקיה, מוכוונים למטרה ברורה – העצמת הזהות הפלסטינית של ילדים שאולי הסבא שלהם נולד בארץ ישראל, וחלום זכות השיבה. ח'יר אומה עוסקת בכך רבות וניתן לראות סרטונים של ילדים סורים על אדמת טורקיה שבסרטון של העמותה מצהירים כי הם מחיפה, עכו ותרשיחא.
הילדים נוסעים ברכב המדמה את מסגד אל אקצא והר הבית. באמצעות אותו רכב חילק בהמשך עלי כתנאני, יו"ר סיוע 48 את מצרכי המזון ל"משפחות פלסטיניות נזקקות".
ובכן זוהי הפעילות החינוכית של מחנה הקיץ.
בעבר חשפנו את אמנת התנועה האיסלאמית, שעל פיה נאפשר להבין את השיטה בה פועלת רע"מ. האמנה מגדירה את ישראל כ"פרויקט קולוניאליסטי של גזל ועוול". היא מתנגדת לכל שיתוף פעולה והכרה בציונות, ודורשת הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים וזכות השיבה לפליטים ולעקורים. כל פנייה של הערבים אזרחי ישראל אל ישראל היא מכוח “זכותנו ההיסטורית והטבעית על פלסטין”.
בנוסף, האמנה קובעת במפורש שאסור להזדהות עם ישראל, לא לקחת חלק ב"ישראליזציה" ולא לייצג את מדינת ישראל, ובוודאי שלא על ידי שירות בצבא או במשטרה.
כל זאת בהקשר של אסטרטגיית ה"מואטנה", שמתמקדת בקבלת זכויות אזרחיות ולאחריהן זכויות פוליטיות. כך דבריה של נסיבה בפאנל, שרע"מ מעוניינת להיכנס לממשלה כדי לטפל בפשיעה ובהזנחה במגזר הערבי, עלולות להיות רק כיסוי לתוכנית הפוליטית והלאומנית שעומדת מאחורי המסיכה.
