מאבטח בשוק מחנה יהודה פרסם פוסטים שתומכים בפיגועים וצילומים עם נשק לרשתות החברתיות. לאחר שחשף אותו, ידידיה אפשטיין הגיע אל שוק מחנה יהודה ודאג שהוא יעצר.
תופעת המאבטחים הערבים ממשיכה להביא כותרת, כאשר עוד ועוד מתגלים כתומכי טרור.
יוסף מסלימה, סדרן ומאבטח בשוק מחנה יהודה, העלה לרשתות החברתיות צילומי תמיכה בטרור וצילומים שלו עם נשק. לאחר שגילה את הצילומים, הגיע ידידיה אפשטיין אל השוק במטרה לאתר את מסלימה.
כאשר אפשטיין זיהה את מסימה הוא סימן לשוטרים שהיו במקום וסיפר להם על המידע שהוא מחזיק, ואלה עצרו את מסלימה. לפני שהובל אל התחנה, ניסה מסלימה להעביר את הפלאפון שלו אל חבר שלו שהיה שם, גם הוא עובד בחברת האבטחה, אך אפשטיין הצליח לסכל את הניסיון וגרם לשוטרים להחרים את המכשיר.
לאחר המקרה, חברת עוז אבטחה שנותנת את השירות מטעם עיריית ירושלים בשוק מסרה: "העובד לא עבד אצלנו ביום חמישי הוא הגיע לאביו שעבד שם, העובד שעזר לו לא ידרוך יותר במקומות שהחברה עובדת".
תופעת המאבטחים הערבים, שרובם לא נושאים נשק, מתרחבת ומתחילה להיות איום אמיתי על בטחון ישראל. על פי עיתון "הארץ", כ-40% מהמאבטחים בירושלים הם ערבים ממזרח ירושלים, שכלל לא מחזיקים בתעודת זהות ישראלית.
על פי הכתבה של רן שמעוני שפורסמה במוסף הארץ, את הקושי בלמצוא עובדים קבועים שימלאו את משרות האבטחה הרבות שנדרשות, פותרים אנשי חברות כוח האדם בעזרת פניה לציבור הערבי, וגם לערביי מזרח ירושלים.
בכתבה מרואיינים ערבים שונים שעובדים באבטחה בעיר, בניהם מנהל האבטחה של הקניון של בית החולים הדסה. המרואיינים מספרים על הקושי של הציבור לקבל את העובדה שהם מאבטחים, את חוסר הביטחון שהרגישו ומרגישים האזרחים לאחר שהם מגלים שערבי אחראי על בטחונם, במיוחד אחרי הטבח ב-7.10
בנוסף לכך, קושי שעולה בכתבה ולא מקבל תשובה ראויה, הוא מה הם יעשו במקרה של פיגוע. כך למשל עונה אחד המאבטחים לשאלה מה הוא יעשה אם המחבל יהיה מהכפר של ואת התשובה המקוממת: "מחבל הוא לא רק ערבי. לפעמים יש לו בעיה נפשית או שהוא מחפש נקמה כי הוא עבר משהו במשפחה. זה לא קשור מבחינתי אם זה יהיה ערבי או יהודי, אנחנו רואים שיש אירועים כאלה בכל העולם".
מאבטח אחר, שדווקא התאזרח לאחר תחילת העבודה, מסביר את הקושי שיהיה לו לירות במחבל ערבי: ""אם בן אדם בא להרוג אותי, זה לא מעניין אם הוא ערבי או יהודי. אבל כן, זה לא פשוט. אם המאבטח שיורה זה ערבי ממזרח ירושלים, הוא לא ייצא מזה. הוא פותח חשבון שלם מול המשפחה של הבחור הזה".
המאבטחים בכתבה מתגאים בהכשרה שלהם, ומספרים על קורס בן שבוע ימים שמתקיים באזור התעשיה תלפיות, לאחריו מקבלים אישור רשמי ממשטרת ישראל, והרי אתה מאבטח.
לסיום, כדי שלא נחשוב שמדובר בפרוייקט שיש לו תקווה שיביא את השלום, מסביר הכותב: "בניגוד לתקוותם של ימנים רבים, היא לא מחלישה את הזהות הפלסטינית שלהם. במידה רבה להיפך. דווקא החשיפה לחברה הישראלית מעוררת את הצורך לשמור על הזהות הפלסטינית ולהגביר את הסולידריות עם אחיהם בגדה ובעזה".
כיצד אנשים שיש להם סולידריות עם אחיהם "בגדה ובעזה" יכולים להיות אחראים על הביטחון של תושבי ירושלים? למערכת הביטחון הפיתרונים
בבית המשפט המחוזי בתל אביב גזר השופט בני שגיא לפני כחצי שנה 14 חודשי מאסר על מחמוד אלרגעי, ערבי תושב יו"ש, שנאשם שהחזיק תעודת זהות מזויפת ובעזרתה הוציא רשיון לאקדח מוסדי.
על פי האישום, מחמוד הסתנן ללא אישורי מעבר או שהייה, על מנת למצוא עבודה ולאחר שהגיש בקשה לראיון למספר חברות דרך הפייסבוק הוא התקבל לעבודה בחברת אבטחה, לאחר שהובהר לו שיצטרך במסגרת העבודה לשאת נשק. לאחר מכן מחמוד הגיש בקשה לרישיון נשק מוסדי ולאחר שנבדק על ידי רופא, עבר בהצלחה מבחנים פסיכולוגיים ומטווח. בשלב זה, קיבל מחמוד תעודת מאבטח, תעודת הסמכה לבודק ביטחוני ורישיון לנשיאת נשק. כולם כאמור לא על שמו האמיתי, אלא עם השם שמופיע בתעודת הזהות המזויפת.
לאחר קבלת הנשק מחמוד עבד מספר ימים כמאבטח בכניסה לקניון בחולון עד שנעצר.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
כתב האישום לא מייחס למחמוד מניע לאומני ובנוסף מחמוד לא הורשע באף עבירת נשק. זאת אף על פי שהחזיק את הנשק בעזרת רישיון שהושג במרמה. בפסק הדין המיקל, מסביר השופט כי הנאשם רק רצה לפרנס את משפחתו וכי הוא בכלל לא רצה להחזיק בנשק וחברת האבטחה הכריחה אותו.
התביעה ביקשה להכיר בעובדה שאף על פי שהנאשם "רק רצה להתפרנס", בסופו של דבר התוצאה היתה שערבי תושב יו"ש החזיק נשק ללא רשיון בכניסה לקניון הומה אדם. אולם למרות זאת, ולמרות העובדה שמחמוד כבר ריצה שתים עשרה תקופות מאסר על עבירות רבות, החליט השופט שלא לקבל את בקשת התביעה ל-4.5 שנות מאסר.
אף על פי שהשופט כותב שכל עונשי המאסר שנפסקו כנגד מחמוד בעבירות זיוף ובעבירות חמורות יותר בעבר, לא הצליחו להרתיע אותו מלחזור ולעבור שוב עבירת שב"ח (שהייה בלתי חוקית), זקף השופט לטובתו את העובדה שהוא הודה בעבירות המיוחסות לו וגזר את הדין לשמונה עשר חודשי מאסר בסך הכל.
