השימוש בסייענים לצורך איסוף מודיעין והכרת היריב, אינם חידוש של השנים האחרונות. כבר בתקופת המנדט הבריטי, בין השנים 1917-1948, נרצחו קרוב לאלף ערבים – בידי ארגונים לאומיים ערביים, לאחר שנחשדו בסיוע ל'אויב הציוני'. לפי נתוני דובר צה״ל, אגב, מספר דומה של ערבים, נרצחו במהלך האינתיפאדה הראשונה, בין השנים 1987-1993, גם הם – בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל. הבעיתיות בשימוש בסייענים הובילה לכך שבאמנת ז'נבה הרביעית, שנחתמה בשנת 1949, נאסר על כוח 'כובש', להפעיל לחץ על אוכלוסיה אזרחית, שתשתף פעולה עם הכוח הכובש.
במהלך השנים, גייסו גופי הבטחון של ישראל אלפי משתפי פעולה מקרב הערבים החיים בשטחי יו"ש ועזה. רובם של המשת"פים פועלים עבור שירות הבטחון הכללי, במטרה לסכל טרור, אולם במקרים רבים, מדובר בהעברת מידע למשטרת ישראל על פעילות פלילית כגון גניבות רכבים, סחר בסמים ועבירות חקלאיות.
עו"ד מיכאל טפלו, נכנס לתחום הסיוע המשפטי למשת"פים לפני כ -17 שנים, במהלכן טיפל במאות תיקים. על פי הערכתו של טפלו, מתגוררות כיום בישראל כששת אלפים משפחות של משתפי פעולה.
בעקבות הסכמי אוסלו, והעברת אזורים נרחבים ביהודה ושומרון לשליטה ערבית, החליטה מדינת ישראל להוציא את הסייענים מיהודה ושומרון, רוב הסייענים הוצאו בין השנים 1995-1997.
"בעקבות הסכמי אוסלו, היו חייבים להוציא אלפי משתפי פעולה מהשטח" אומר עו"ד טפלו. "וכשאתה מוציא בן אדם, ויש לו אישה וילדים, אתה לא יכול להשאיר אותם בשטח. לצורך כך, הקים משרד הביטחון את 'מנהלת השיקום' שמטרתה לטפל בנושא שיקום המשת"פים", מתאר עו"ד טפלו.
טפלו מאשים את המנהיגות בישראל בבגידה במשת"פים, ובחוסר תכנון, מה שהוביל לצורך בהעברה לתוך תחום 'הקו הירוק'.
"אלה שהגו את 'תהליך אוסלו', לא חשבו עד הסוף מה יקרה עם הסייענים, בדיוק כפי שלא היה תכנון ראוי בנוגע לטעויות אחרות שנעשו באוסלו" מאשים טפלו.
"תדע שלא רק האוכלוסייה היהודית סובלת מאוסלו", ממשיך טפלו, "גם האוכלוסייה הערבית סובלת, ובמיוחד משתפי הפעולה. לקחנו אנשים ששיתפו איתנו פעולה במשך שנים רבות, חלקם סיכנו את החיים שלהם והחיים של המשפחה שלהם, ופשוט זרקנו אותם לכלבים".
כמחצית מהמשת"פים שהגיעו לישראל, קיבלו תעודת זהות כחולה וזכו לתכנית שיקום של משרד הבטחון, יחד עם נשותיהם וילדיהם.
המחצית השנייה לא הוכנסה לתכנית השיקום, וחיה בישראל עם אשרות זמניות. האשרות מתחדשות בדרך כלל מדי תקופה של שלושה חודשים עד חצי שנה, בהתאם לנסיבות והחלטת ועדת המאויימים, הבוחנת את הסכנה הנשקפת להם בשטחי יו"ש ועזה.
"האוכלוסיה הזאת מורכבת מאנשים שסייעו לישראל, ובמידה ויחיו בשטחי "הרשות הפלסטינית", חייהם יהיו בסכנה", מסביר עו"ד טפלו, "אך משרד הפנים והשב"כ לא רואים בהם זכאים לקבלת תעודת זהות כחולה מסיבות כאלו ואחרות".
ב'מנהלת השיקום' חששו לחיי הסייענים, במידה וישוכנו בערים ושכונות בהן מתגוררים ערבים בלבד. ההחלטה שהתקבלה היתה לשכן את הסייענים בערים ובשכונות המעורבות, וכן בשכונות יהודיות, הנמצאות בסמוך לשכונות ערביות, כגון פסגת זאב ונווה יעקב בירושלים, ושכונות בעכו ובערים נוספות.
"ההחלטה של ה'מנהלת' היתה , לטוב או לרע, להכניס את האנשים לערים המעורבות – תל אביב-יפו, עכו, רמלה וכדומה, בהנחה שהן ערים גדולות, היכולות לקלוט אוכלוסיה גדולה בבת אחת", מסביר עו"ד טפלו.
בפועל, הכנסתם של אלפי משפחות ערביות לתוך ערים ושכונות יהודיות בלב הארץ, יצרה שרשרת בעיות חדשות, עליהן נכתוב, בעז"ה, בכתבה הבאה.
