לא פעם נפגעו יהודים מכך שהגיעו לקנות בעסקים ערבים ובכפרים. פיגוע הדקירה שהתרחש אתמול (ראשון) בכפר נבי אליאס בשומרון, בו נדקר יהודי שקנה סיגריות באופן קבוע בכפר, הוא רק דוגמה אחת, שמדליקה, ולא בפעם הראשונה, נורה אדומה. מה גורם לאנשים להתקרב אל הסכנה?
לרוב, כמובן, מדובר בעניין כספי. המחירים אצל הערבים נמוכים יותר מאשר אצל היהודים, אבל כנראה לא מצדיקים את הסיכון הכרוך בכך, זאת מלבד ההבדלים באיכות העבודה בין יהודים לערבים, כך לטענת רבים.
תיקוני רכב ותדלוק רכבים הן הסיבות הנפוצות להגעתם של יהודים לכפרים ערבים למרות שהדבר כרוך לפעמים גם בעבירה על החוק, אבל גם את זה לא לוקחים בחשבון.
אחוז הקניות האלו בקרב היהודים עולה ויורד לפי רמת המתח הביטחונית, אך גם ברמה מתוחה בה ישנם פיגועים בכל יום, ישנם יהודים שלוקחים את הסיכון תוך התעלמות מהמלחמה המתחוללת בין היהודים לערבים. בדרך כלל הכפרים הנמצאים על הצירים המובילים ליישובים הם המועדפים על הקונים היהודים.
שוחחנו על כך עם ליאור (שם בדוי), קבלן שיפוצים בעבר שעבד רבות עם ערבים אך הפסיק בזכות חבר ולדבריו רואה מאז רק ברכה. על האירוע אתמול בכפר נבי אליאס הוא אומר - "כל פעם יורדים עוד אנשים מלקנות שם אחרי שרואים מה קורה. היום זה ממש יחידים ברוך ה'".
"הייתי קבלן שיפוצים והייתי עובד בקביעות עם ערבים", הוא מספר על התקופה ההיא. "הייתי ממש בקשר יום יומי עם ערבים במשך שלוש שנים. היו כאלה שהייתי כל כך בקשר איתם שנחמתי אותם והתאבלתי איתם, אבל נתקלתי בהרבה עגמת נפש מזה".
"אולי שניים מתוך אלף שהתעסקתי איתם היו ישרים. הייתי יושב באזור מעלה אדומים ובשלב מסוים עברתי לישוב אדם בבנימין. הייתי קונה סחורות בכפר ג'בע בעשרות אלפי שקלים כל חודש. מול הכניסה לכפר יש בסיס צבאי, בסיס של דובדבן. יום אחד אני מגיע לשם בשביל המסחר. עמדתי בפתח החנות ופתאום אבן עפה לעברי במהירות, עברה לי בין הרגליים ופגעה בפח של הרכב. אני עומד שם ולא מאמין. אמרתי לבעל החנות אבל הוא עונה לי 'מבחינתי אל תהיה כאן. אתה יכול להיות בכניסה לאדם אני יביא לך את הסחורה לשם'. זה היה רגע המשבר. את הכסף שלי הוא לוקח בלי בעיה אבל הוא לא מסוגל לעמוד בפומבי על יחסי המסחר שלנו ולהגן עלי".
| "העוינות על השולחן, אבל הכלנו אותם"
"היו עוד הרבה מקרים של עגמת נפש, בלי סוף, אבל הנה עוד אחד: היה אצלי פועל ערבי זמני, בן דוד של אחד הקבועים. מיהרתי באיזה יום אחד ובקשתי מהפועלים שבשעה ארבע יתחילו לקפל כלים בשביל שבחמש כבר נזוז. בעשרה לחמש התפוצץ צינור. חצי שעה חיפשתי ג'בקה בשביל לתקן ואני לא מוצא. התברר שהפועל הזה גנב לי את הג'בקה ולא היה מסוגל להוציא את זה בשביל לתקן את הצינור. לא היה אכפת לי על הכסף שהיא הייתה שווה אבל העגמת נפש הייתה גדולה".
"העוינות הייתה על השולחן", אומר ליאור. "חוץ מכמה יחידי סגולה. זה לא צחוק. לא פעם ולא פעמיים תפסתי גנבים, זה היה רגיל. אבל הכלנו אותם למרות כל הדברים. אצלי זה היה הדבר הכי טבעי ללכת לערבים - בתור ילד הייתי הולך עם אבא שלי לקנות עגבניות ולטפל ברכב במוסך בכפר עזריה. זה לא היה מבחינתי יוצא דופן. היום ברוך ה' זה כבר לא טבעי".
| "עבודה עברית - שינוי בחיים לטובה"
"בשלב מסוים הגיע אלי חבר שעבד איתי. הוא פשוט לא הפסיק לחפור לי על עבודה עברית. כל פעם הייתי מתבכיין לו אבל הוא לא הרפה ואמר לי לנסות ולא להתייאש. מאז ראיתי רק ברכה. ממש זה שינה לי את החיים לטובה. המציאות מורכבת אבל מי שעובד בעבודה עברית לא מפסיד. רואים איפה יש ברכה".
"עברתי לאלון מורה ולא פעם ולא פעמיים הגעתי עם טיפות אחרונות של דלק במיכל. לא רציתי לעצור בכפר חווארה אפילו לא לתדלק בעשרים שקל. הקרבתי הרבה והשקעתי וזה שווה. אני ממליץ לעם ישראל לאמץ את העבודה העברית בכמה שיותר עומק ורוחב. שבאמת נחזיק ראש. אף אחד לא יכול לעבוד בקלנסוואה. לא בירקניה ולא בסופר או במוסך. הערבים לא מציעים לנו מקומות עבודה ומחזיקים חזק באידיאולוגיה הזאת. אנחנו אומרים כל הזמן שאנחנו לא עם של רוצחים, אבל אנחנו לפחות צריכים להגיב. לא לתת לחם לרוצחים. אין סיבה בעולם, בטח לא לבעלי אמונה, לחסוך בשביל ללכת לערבים".
"שוב, מי שעובד עם יהודים מרוויח. אני אומר את זה מתוך ניסיון בבניה, במכונות ובכול הדברים. לא דומה יד של יהודי ליד של ערבי. בדוק, מנוסה וודאי. מהעיניים הפשוטות של יהודי. למרות שטייח ערבי עולה 200 ויהודי 500, אתה רואה עבודה שלו ושלו ואתה מבין את ההבדל".
צודק ב100% 1 כ"ח חשון תשע"ו 00:18 תושב בנימין