"אנחנו מתנהגים כמו ילדים תמימים"

אמש (ב') חשפנו בקול היהודי שדפנה מאיר הי"ד הייתה מהתומכות הבולטות ביישוב עתניאל להפסקת כניסתם של פועלים ערבים בתחום הבנייה ומעבר לעבודה עברית.

הנה לפניכם כמה קטעים שכתבה דפנה בהתכתבויות בפורום היישובי:

תושבת הישוב: אוף! ממש פחד להסתובב פה בסביבות ארבע עם כל הפועלים שמסתובבים חופשי! למה אנחנו מחכים?

דפנה:ביישוב עתניאל היו שנים שלא נכנסו פועלים 'פלשתינים', אחרי שגילינו בדם בחורינו את רמת הפירוט של המודיעין שהם אוספים עלינו. וכעבור כמה שנים שכחנו, והכנסנו אותם שוב. עד הפעם הבאה. ככה זה עובד אצלנו בעתניאל. לא נעים להגיד את זה בכזו בוטות. אבל אין ברירה.

תושבת הישוב: מה עושים עם זה? אני כבר לא מסוגלת לראות את זה! במיוחד עם כל מה שקורה מסביב זה לא שווה לנו!

דפנה:אנחנו בנינו עם יהודים! הדרך היחידה להתמודד עם זה היא לשכנע את התושבים אחד אחד שיש בזה סיכון חיים עתידי ולא ערטילאי. אם מרגישים שיש רוב, אז עושים איזו עצומה ומכנסים אספת חברים בשיתוף הוועד. מעלים את זה להצבעה. והרוב קובע. כך זה היה כשסילקנו את ה'פלשתינים' וכך זה היה כשהוחלט להחזיר אותם. לצערי הרב גם אנשים צדיקים ורבנים טענו שעוד חדר בבית שווה את הסיכון הלא וודאי של פיגוע נוסף. ודעתם התקבלה. לעת עתה. אבל החיים הם דינמיים. יכול להיות שתצליחי לשנות את זה אם תכניסי את עצמך לעובי הקורה. והלוואי שתצליחי לעשות זאת לפני הפיגוע הבא. אני לא יכולה כרגע להתנדב לעזור לך. אני לוקחת על עצמי כל פעם פרוייקט אחד. לא יכולה שניים במקביל.

דברים שכתבה לתושב היישוב:

"ראית ש... תומכת בכניסת פועלים ומאמינה שיש ערבים טובים וצריך לעבוד איתם, כי אנחנו לא נועדנו מלכתחילה לעבוד בבניין... אם כך, אין לך מה לתמוה... אנחנו נשלם עוד הרבה. כי אנחנו עם טוב עם לב זהב שממהר לתת אמון וממהר לשכוח. אנחנו העם הכי זקן ועתיק בעולם. ובכל זאת מתנהגים כמו ילדים תמימים. רק ה' ממשיך להחזיק אותנו על הכדור. בדרך הטבע היינו נכחדים מזמן".