עסקת החטופים ממשיכה להתקדם, והדיונים על השלב השני שיכלול נסיגות אסטרטגיות של ישראל לטובת ארגון הטרור ממשיכים. שוחחנו עם פרופסור ישראל אומן, בניסיון להבין מה הצעד הנכון מבחינת ישראל בנקודת הזמן הקריטית הזו. התשובות שלו התמקדו פחות בהנהגה והרבה יותר בשיח הציבורי שנוצר סביב סוגיית החטופים.
"זה לא סוד שהעסקה הנוכחית בעייתית", אומר פרופסור אומן. "היא בעייתית מכמה סיבות. אחת מהן היא שבשביל כל חטוף משחררים מספר גדול של מחבלים עם דם על הידיים, שרצחו הרבה אנשים".
"אני יכול להבין שרוצים את החטופים חזרה גם במחיר הזה", מסביר פרופסור אומן, "אבל הבעיה עם זה היא שהאנשים האלה אפילו לא נדרשו לחתום שהם מקבלים על עצמם שלא להמשיך עם הטרור, ולכן ברור שהם יעשו את זה".
"משוחררי עסקת שליט רצחו רבים, וזה עוד בלי לדבר על יחיא סניוואר. נכון ששחררו את גלעד שליט וזה משהו חשוב מאוד ואנחנו חייבים לפעול כדי לשחרר את החטופים ואת השבויים, אבל השאלה היא, האם אנחנו גם חייבים לשמור על חיי האזרחים שלנו?"
פרופסור אומן מקפיד להתנסח בזהירות: "נשארו פחות ממאה חטופים, החיים שלהם מאוד מאוד חשובים, אבל גם החיים של אני לא יודע כמה, אבל אולי אלף, אולי אלפיים, האזרחים שיהרגו על ידי המשוחררים. גם הם חשובים".
"שאלה נוספת היא שאלת התמריצים", מחדד פרופסור אומן. "אנחנו אומרים לאויב, לך תחטוף אותנו, מפני שעל ידי זה שאתם חוטפים אותנו אתם מקבלים יתרון עצום ומנצחים במשחק הזה".
"אנחנו מאוד מאוד רגישים לחטופים, אבל אנחנו אומרים את זה בקול רם, והאויב שומע ומסיק את המסקנה. זאת אומרת, לא רק שהמשוחררים של העסקה הזאת יהרגו הרבה מאיתנו בעתיד, אלא גם יהיו חטופים נוספים שיחטפו, מפני שאנחנו אומרים בקול רם שזה העקב אכילס שלנו".
אבל יותר מכל אלה פרופסור אומן מודאג מהקמפיין שמתנהל ברחובות ובתקשורת, וחושב שהציבור לא רק מושפע אלא גם חושב באופן לא רציונלי. "רואים הרבה שלטים ברחובות תחת הכותרת, "מה היית אומר אם זה היה אבא שלך?", אז נכון שיכול להיות שאם זה היה אבא שלי אולי הייתי מדבר אחרת. אגב, אני לא בטוח, אבל מה זאת השאלה הזאת? הרי זה לא אבא של ראש הממשלה ושל הממשלה וככה זה צריך להיות. אז האנשים שזה אבא שלהם צריכים לדאוג לאבא שלהם אבל לא לכל אחד יש חטוף שהוא אבא שלו, והאיש הפשוט, והממשלה, ומי שאחראי למדינה, צריך לדאוג לא רק לאבא של האנשים האלה, הוא צריך לדאוג גם ליתר האנשים כאן..."
"ומה אם מספר ההרוגים יהיה פי שתיים? פי חמש? פי עשר ממספר האלה שאתה דואג להם, אז מותר לשים סימן שאלה האם זה נכון להקריב אלף אנשים בשביל חמישים חטופים?"
"אנשים מאוד מאוד מושפעים ממה שאומרת הסביבה, וכשכל התקשורת וכל הרחובות משננים שהחטופים הם לפני הכל, אז אנשים מאוד מאוד מושפעים, אבל בעיקר מפסיקים לחשוב בעצמם. ויש אנשים שאני מאוד מאוד מכבד שהם בדעה הזאת, שהחטופים מעל הכל, אבל אני לא מדבר עליהם אלא על אלה התופעה של רבים אחרים שאצלם החשיבה הבלתי תלויה החשיבה העצמית הופכת להיות בדרגה שנייה, ומה שקובע זה מה שאתה שומע ברחוב, בטלוויזיה, בעיתונים".
לסיום השיחה הקצרה שלנו, אני שואל את פרופסור אומן למה בניגוד לסוגיות רבות אחרות הוא נשמע זהיר מהרגיל. הוא מחייך ועונה לאט: "אני חושב שבמציאות שנוצרה, אם אנחנו נגרום לאנשים לפחות לשאול את עצמם את השאלה הזאת: האם יש משהו אחר חוץ מהחטופים בסיפור הזה, אני חושב שהתוצאה תהיה הרבה יותר משמעותית. תשאלו את עצמכם את השאלה הזאת".
