אלאור אזריה הגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה ריבלין. לאחר שהרמטכ"ל קיצר בארבעה חודשים בלבד את עונשו מ-18 ל-14 חודשי מאסר, ביקש אזריה מריבלין לחון ולשחרר אותו.
בבקשת החנינה כתב אזריה כי אמנם לא הביע חרטה על חיסול המחבל הפצוע, אך במידה והיה יודע שעל גופו אין חגורת נפץ, לא היה יורה בו. לדבריו, הלחץ מהזירה והצעקות הרבות בדבר חשש המטען הם אלו שהביאו אותו לירות בריבלין.
"המשפט מאחורינו כבוד הנשיא, קיבלתי את הדין. אני יושב בכלא, רחוק מהמשפחה מבודד מהעולם. האמן לי, אני יושב וחושב רבות על הנסיבות: חייל ישראלי שחירותו נשללה ממנו כי פעל נגד בני עוולה אשר באו לשפוך דם יהודי. גדלתי על ערכי נעלים - קדושת החיים וכיבוד כל אדם באשר הוא. גדלתי בעיר מעורבת. הייתי מעורבות בפעולות רבות בהן היו מעורבים חפים מפשע - מעולם לא פגעתי באיש, זו לא דרכי, לא הדרך שלמדתי בבית אבא.
אזריה תיאר את הקושי העובר על משפחתו סביב הפרשה, מצבם הבריאותי של הוריו ועוד.
"אני לא מצטער לרגע על החלטתי לתרום למולדת כמיטב יכולתי. אני גאה על כך ששירתתי כלוחם, חובש פלוגתי וגם קשר מ"ם בחטיבת כפיר ואף זכיתי לכך שציינו אותי כחייל מצטיין גדודי".
אזריה הוסיף כי "כאדם מאמין אני גם סבור שהכול מאת ה' - זה מה שנגזר עלי משמיים. אני מאמין שדי לי במה שעברנו משפחתי ואני, וכי כמילות התפילה של יום הכיפורים, הגיעה "עת לקום מכסא דין ולשבת על כסא הרחמים"".
