בדואים הרעילו פרות לחקלאי: "המלחמה על הצפון גם מבית"

הלל בן זכריה עלה לפני כשנתיים וחצי עם משפחתו לרמת הגולן בשליחות ציונית לישוב חווה נטושה. עוד לפני שהוא עלה הוא קיבל איומים מעבריינים ערבים, ולאחרונה התקיפות מצדם עולות מדרגה עם הצתות חוזרות ונשנות ועכשיו גם הרעלה בשטחי המרעה.

אל השטח הגיע בן זכריה לאחר שרשויות המדינה ביקשו ממנו, בגלל שהשטח החקלאי שננטש היווה מקום משיכה לפשיעה, גם בגלל שהוא היה ריק וגם בגלל המיקום האסטרטגי שלו. "המשמעות פה היא לא רק של החווה אלא של כל המרחב הגליל והגולן. בעצם אנחנו נמצאים  בשער של הגולן" אומר לנו בן זכריה. "מפה זה כאילו כל השטח פרוץ לפנינו ובעצם הנקודה הזאת הייתה כל כך נקודה קריטית מבחינתם כי מפה היה להם את הדלת לכל הגולן. לכן הם נאבקים ככה".

למרות שעוד לפני שעלו לקרקע הם קיבלו איומים, ולמרות שמאז שעלו לקרקע ההתנכלויות כלפהים לא פוסקות, משפחת בן זכריה לא נכנעת. "מאז שהתחלנו לחשוב על הגעה התחילו איומים. ניסו בכל מיני דרכים להפחיד אותנו כדי שלא נבוא לחווה, לא נעלה אפילו לשטח". אבל זה לא הרתיע אותם: "הבנו שכגודל האיומים וכגודל ההפחדות ככה זה נתן לנו איזשהו סיבה ותמריץ דווקא כן לעשות את זה, הבנו דווקא את הצורך הגדול. אז עלינו לשטח לפני שנתיים בפסח, ומאז שעלינו חווינו אינספור אירועים הזויים כאלה ואחרים. עשרות הצתות, קריעת גדרות, נזקים, ירי, מטענים והכל יצא מטובא זנגריה. מרחק אווירי של ק"מ או שתיים".

עליית מדרגה רצינית התרחשה בשבוע שעבר, כאשר הפושעים פיזרו לחם מורעל בשטחי המרעה מתוך כוונה להרוג את הפרות, ואכן שלוש פרות מתו, כמה חלו ומספר חיות בר גם מתו. "הנזק קודם כל הוא רחב והיקיפי. קשה לאמוד אותו באופן ישיר בגלל שזה נזק מתגלגל גם של כמה שנים, בסוף של פרה שהיא מניבה, אבל בגדול סביב העשרים שלושים אלף שקל רק על הנזק הישיר, מעבר לשרפות שהן הנזק הגדול. בוא נגיד ככה, השטח שנשרף שווה פלוס מינוס כמעט מיליון שקל כשטח מרעה". 

מהמשטרה הם לא מרגישים שהם זוכים לגיבוי, ולמרות שהלל הוא לוחם מיחדית דובדבן, נשקו הוחרם וכעת הם בלי נשק בכלל ומרגישים שהמדינה נטשה אותם. "הפכנו לנטל על המשטרה והיא מתעלמת מאיתנו. לקחו לנו את הנשק ולא החזירו בנו למרות ניסיונות של עזרה, כולל של בן גביר, כולל כל מי שאתה רוצה. בשורה התחתונה השאירו אותנו פה לבד. זה לא שאני מפחד מהם אבל בסוף כשכל הגורמים מסביב מרימים ידיים, וגם אם לא נגדך באופן ישיר אלא אפילו רק מתעלמים מזניחים ולא נותנים את התמיכה המספיקה, אוטומטית בעצם מתחילים להתעורר עוד ועוד אירועים". 

"המלחמה הגבירה את הלהבות ולאחרונה היתה התעוררות רצינית. בעצם זה התחיל בסדרת שריפות ואחר כך באותו שבוע אותה ההרעלה המדוברת, ובמשך כל השבוע גם אחרי ההרעלה היו כמה וכמה הצתות פה בשטח. לשמחתנו נתפס איזשהו מצית, אבל לא היה שום ראיות להוכיח שזה הוא אז הוא שוחרר אחרי יום יומיים".

"ברמה הפרקטית אנחנו דורשים להגביר את האכיפה, ולהבין מי הם גורמי הפשיעה, ולהבין שאין פה שתי צדדים שצודקים, יש פה צד אחד של המדינה, כן אנחנו לא איזה גבעה בשומרון למרות שמשם הגענו, וזה שאנחנו סובלים  לשם אותם  מאבקים שהמדינה נאבקת. זה סוף שטח של המדינה זה לא שטח שלנו"

הצטרפו לעדכוני הקול היהודי:
בוואטסאפ >>
​בטלגרם >>

אתה מרגיש שהמדינה מתייחסת אליך ואל הפושעים בשווה? "בוא נגיד ככה, לפעמים אנחנו נחותים מהם, בעיקר בעיקר בגלל שאנחנו ששומרי חוק ואנחנו היחידים שמצייתים לחוק, והם יודעים מה הגבולות. הם יודעים להילחם, הם יודעים להציק ולהתיש דווקא במקומות האפורים, שם הם מנצחים. לא רק אצלנו, כמעט בכל בכל מאבק שלהם שם הם מנצחים, והמדינה בסוף בקצה צריכה להבין שיש פה משהו רחב ויש פה תופעה שהיא מעבר לפשיעה, יש פה תופעה לאומית, לאומנית, בצורה טוטאלית. המאבק שלהם לא מאבק כלכלי, לא פה ולא בעוד הרבה מקומות, הוא מאבק לאומי על האדמה ועל ארץ ישראל. בכל הגזרות שאנחנו מסתכלים עליהם".

"כל השיח איתם הוא שיח לאומני בצורה הכי טוטאלית שיש, הם נלחמים על האדמה לא מעניין אותם המדינה, לא מעניין אותם שאתה פה בסמכות המדינה, מבחינתם זה אדמה שלהם. הם ילחמו עד טיפת דמם האחרונה, מה שאנחנו עדיין לא הצלחנו להבין, שאנחנו פה במלחמה קיומית. זה מתפוצץ לנו בפנים פעם אחרי פעם, אם זה בשומר חומות ועכשיו בחרבות ברזל, בשביעי באוקטובר וכל הדברים הנלווים. עד שאנחנו לא נתעורר ונבין שפה יש מלחמה על הבית מבפנים ולא רק בגבולות מבחוץ אנחנו נמשיך לחטוף ולסבול מהדבר הזה, כי הם ימשיכו להרים את הראש וכי הם מבינים שזה מהות הכל וזה סיבת המאבק, ואנחנו עוד לא מספיק הבנו את זה כעם.