זה לא בילוי בים – זו "זכות השיבה"

ביום רביעי האחרון נסע מוחמד אל ביתאווי, צעיר ערבי מהכפר ביתא שבאזור שכם בצומת תפוח שבשומרון. כשהבחין בניידת משטרה ובסמוך אליה חייל ושוטר המחלקים דו"חות, התנגש בהם בעוצמה ויצא לעברם מרכב האאודי בו נהג, כשהוא אוחז בסכין. הוא נורה ונפצע בידי השוטר.

כלי תקשורת מסוימים ניסו לטעון כי את הפיגוע ביצע המחבל בשל אבלות על פטירת אביו, אולם מעבר לכך שפיגוע הוא לא דבר אופייני לאבל, משום מה שכחו לספר לנו כי דודו של המחבל, אחמד אל ביתאווי, אחיו הגדול של אביו, היה מנהיגו הרוחני של חמאס ביהודה ושומרון ומי שהצהיר גם בראיונות לתקשורת הישראלית על תמיכתו בפיגועי התאבדות.

לקבלת עדכונים מהקול היהודי בווצאפ >> | הירשמו לניוזלטר שלנו >> | ​הורד את האפליקציה של הקול היהודי >>

לקול היהודי נודע כי חודש לפני הפיגוע הפכה תמונת הנושא של אל ביתאווי בפייסבוק להיות תמונה בה הוא מצולם באחד החופים בישראל.

על פניו לא מדובר במחזה מרגש. שב"חים ערבים רבים מגיעים לחופי הים ומצטלמים בהם. אולם צריך להבין כי הביקור של המחבל בים זו לא אנקדוטה. אל ביתאווי,  כמו עוד עשרות אלפי ערבים מיהודה ושומרון שגדשו באותם ימים את החופים בישראל, חצה לכאורה את גדר ההפרדה מפרצות ללא אישורים.

המהלך נעשה תוך העלמת עין של צה"ל, ורק לאחר ביקורת חריפה ברשתות החברתיות החל הצבא לנסות ולהראות מצג לפיו הוא מנסה לסתום את הפרצות.

למרות זאת המשיכו אלפים לעבור את הגדרות כאשר הדבר נעשה באופן מאורגן וגלוי לכל ברשתות החברתיות. טלפונים להרשמה להסעות עד לפרצות בגדר, ומעבר להן ממתינים אוטובוסים שארגנו ערבים אזרחי ישראל שמסיעים את השב"חים לחופים, לפארקים וכדומה.

תופעה זו מסוכנת ומטרידה ממספר סיבות. ראשית מדובר במעבר על החוק של אלפים לאור יום. שרידי השרידים של ההרתעה שהיו לצה"ל נמוגו כאשר כל נער ערבי שמעוניין בכך מצטלם גלוי פנים על הגדר החתוכה.

מעבר לכך, בין הנכנסים גם כאלו שכניסתם נאסרה בידי צה"ל בשל חשש ביטחוני ספציפי ובהם מחבלים משוחררים וחשודים בטרור.

אולם את העניין האמיתי שבתופעה מספקת דרין טאטור, ערביה אזרחית ישראלית מריינה ששמה עלה לכותרות לאחר שהורשעה בהסתה לטרור ותמיכה בטרור וריצתה עונש מאסר.

טאטור, משוררת וצלמת, פרסמה טור באתר 'mondoweiss' בו סיפרה כיצד ברגע ששמעה על התופעה של כניסת הערבים מיהודה ושומרון לחופי הים, מיהרה להגיע לחופי יפו ולתעד אותם.

"ככל שצעדתי ראיתי את מה שצריך להיות נפוץ במדינה הזו - המראות והריחות של הנוכחות הפלסטינית. לראות את יפו הומה בתושביה המקוריים", כתבה טאטור, ולאורך הטור הפליגה בחזון בו הכיבוש הציוני יסתיים והעם הפלסטיני יחזור ליפו ושאר עריו.

לדבריה אפשר לצרף תופעות כמו שירה המונית של "ההמנון הפלסטיני" בידי המבלים הערבים בחופים.

טאטור מתארת גם מפגש עם ערבי מאזור שכם שישב בכלא 8 שנים על עבירות ביטחוניות והינו מנוע כניסה לשטח מדינת ישראל. היא מתארת כי ברגע ששמעה זאת הפסיקה לתעד אותו כדי שלא יסתבך עם הרשויות. אשה נוספת מטול כרם סיפרה כי היא מנועת כניסה מאחר ובעלה הוא "שהיד" שנורה למוות בידי חיילים.

"תיעדתי הרבה סצנות עם המצלמות שלי, וכתבתי זיכרונות רבים בעזרת העט שלי...", כתבה טאטור. "אבל הסיפור החשוב ביותר שחייבים לספר בכל פעם ובכל מקום הוא שאנחנו עם שאוהב את החיים. ושכל הארץ הזאת מהנהר ועד הים נקראת פלסטין... מראה הערים שלנו על החוף הפלסטיני, כמו יפו, ​​עכו, חיפה ואום חאלד "נתניה", המלאות בתושביהן המקוריים, הוא הנוף הטבעי שצריך להיות במולדת זו".

אז נכון, תופעת השב"חים מתרחשת במשך שנים. מדי יום חוצים עשרות אלפי ערבים את הגדרות ללא אישורים. תעשיית הסעות שלמה המגלגלת מיליונים, בעיקר על ידי בדואים, אחראית על הסעת הפועלים, וגם הפשיעה המוגברת בה מעורבים שב"חים ידועה.

אלא שמה שאפשרה מערכת הביטחון בחודש האחרון היה צעד משמעותי הרבה יותר מסתם פועלים המבקשים פרנסה. לא מאמינים? תשאלו את דארין טאטור.