זה עוד לא נגמר. את קולות הנחמה ולמה לא הפסדנו ולמה הכל לטובה, תשמרו לעוד כמה יממות. למיטב הבנתי אין כאן מישהו שאלוקים אמר לו שהוא מעדיף שנרים ידיים מול השיגעון של עצירת המלחמה עוד טרם החרב החדה עשתה את עבודתה.
הורדנו גז ביותר מדי מאבקים בשם האמונה ש"בסוף יהיה טוב", וראינו מה התחולל כתוצאה מכך. עכשיו לא הזמן לאמונה לכך שהכל לטובה. כרגע הכל לרעה. כרגע זה מונח על כתפינו. עכשיו צריך לשנס מותניים ולעשות הכל, לא בכאילו אלא במסירות נפש כדי שהמעשה המטורף הזה של עצירת המלחמה ושחרור מחבלים תמורת החטופים לא יעשה. בכל מחיר.
מי שיכול להתפלל שיתפלל. מי שיכול לנסוע למחאות שהתארגנו שיעזוב הכל וייסע. מי שיכול ללחוץ על אנשי הפוליטיקאים שסביבו – מהליכוד ומהציונות הדתית – שילחץ. אל תרפו ידיים. יש כאן מלחמה.
זאת לא מלחמה מול השמאל והתקשורת שהתחרפנו לגמרי, זאת מלחמה מול עולם שלם עם ראייה עיוורת לחלוטין שבאופן לא רציונלי רואה רק את החטופים בתוך כל המהלך הכלל עולמי שמתרחש מסביבנו. עיוורון לכל מה שמתרחש בשנה האחרונה בעזה, בלבנון, בתימן, באיראן, ברוסיה, בארה"ב – עולם שלם שעוסק באירוע הזה, ויש כאן אגף שמתהגג במוסריות מאוסה על החטופים. זאת תפיסת עולם שבאמת לא קולטת שהחטופים והכאב העצום הזה של האנשים שמתבוססים בתוך עזה ומעונים, הם רק צוהר קטן להבין מול איזה רוע אנחנו מתמודדים. מדובר בעיוות חשיבה שמצטט בפאתטיות את מצוות פדיון שבויים ואת החמלה של התורה והיהדות. וזה לא באמת יעזור להסביר להם איזו מניפולציה הלכתית ורגשית הם עושים בשם התורה.
אז עזבו עכשיו את זה שהכל בסוף יהיה לטובה ושגם אם חלילה יהיה כאן עוד יחיא סינואר ימח שמו כתוצאה מעסקת המחבלים המטורפת הזאת, עם ישראל ינצח וכו' וכו'. זה לא מעניין כרגע. זאת גם לא שאלה אם יהיה עוד שבעה באוקטובר כי למדנו שזה לעולם לא חוזר באותה עוצמה אלא תמיד בעוצמה גדולה יותר. זאת מתמטיקה מובהקת לאורך כל עשרות השנים האחרונות. אין באמת איך להתבלבל.
"הכל לטובה" זאת אמת גדולה שאומרים אך ורק כשנגמר באמת מה לעשות. עכשיו הכל לרעה. איש אמונה שלא יודע לצפות את הרע כתוצאה מבחירה לא נכונה, הוא לא איש אמונה.
בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר חזקה עליכם שהחשבונות הפוליטיים והמשחקים הפופוליסטים הם נקודה זניחה בתוך האחריות העצומה שאתם מתנהלים בתוכה. אני מאמין באמונה שלימה שאתם שוקלים היטב את צעדיכם ויושבים ומתפללים לה' להכריע נכון כרצונו. לא מתיימר לעמוד במקומם. ובכל זאת מהמקום הקטן שלנו, כזה שלא עומד מול הלחצים, של טראמפ ושל נתניהו וגם לא מול האפשרות שחלילה תקום כאן ממשלת שמאל – חשוב להזכיר שיש קו אדום שבו לא עושים חשבונות ארוכי טווח. זה יפה שאתם מתייעצים עם רבנים ואנשים חכמים אבל את הכוח להכרעה הזאת תוכלו בסוף למצוא רק בתוככם כמנהיגים.
אסתר המלכה ידעה שהיא שורפת לעצמה את כל הקשרים הפוליטיים העוצמתיים שבנתה אם היא ניגשת לעצור את המן מול אחשוורוש. זאת הייתה התאבדות פוליטית שגם רבני הדור דאז לא יכלו לתמוך בה. אבל היא הבינה שהאופציה היתה שואה. וכשיש אופציה כזאת אז היא מבינה כאשר אבדתי אבדתי.
נזכיר את מה שאתם יודעים כמו כולנו: החמאס הוא לא בר משא ומתן. אסור לדבר איתו על חטופים ועל הפסקת המלחמה. על כלום. אם ירצה ירים ידיים. אסור לתת לו שום סיוע הומניטרי. אסור לרחם עליו. אסור לעצור. אם הסיוע הזה היה נבלם הוא היה מרים ידיים.
איטמו את האוזניים מהקמפיין חסר האחריות שמתחולל בחוץ עם כל הכסאות הצהובים ופטפוטי התקשורת שכבר מזמן לא רלוונטית למציאות. עברנו את זה בעסקת שליט. מתו כתוצאה מהקמפיינים האלה אלפי יהודים.
האם שוברים את הכלים במקרים כאלה? ברור. מתי אם לא עכשיו?
אתם רוצים לגמור כמו אורלב שבעזרת שבועיים של דחיית היציאה שלו מהממשלה, נתן לשרון את השהות שהיה צריך כדי להתארגן ולייצר לו רוב, ומשם האירוע התגלגל לגירוש הנורא מגוש קטיף? יש מצבים שלא ממצמצים ולא משתהים. מציבים גבול.
זה בכלל לא משנה אם זה התפקיד האחרון שלכם, כאשר אבדתם אבדתם.
אם החרש תחרישו תהיה לנו שואה נוספת. זאת לא שאלה. זאת לא הערכה. זאת מתמטיקה. זה מדע מדוייק. הערבים מריחים את החולשה שלנו כמו כרישים רעבים. מצרים מתבוננת בשקט לראות מה יתרחש כאן. ערביי ישראל לומדים אותנו. אין כאן מה להתבלבל. לפעמים הולכים על כל הקופה. מסירות נפש מזערית אל מול הרוע שברור שיתפרץ שוב במלא עצמתו.
נתניהו מכיר היטב את תורת המשחקים מול השותפים שלו. הוא מזהה את הפחד מלהפיל ממשלת ימין ומנצל את זה. אפשר לבלום אותו עם העסקה הזאת אם תהיה כאן נחישות. ליכודניקים הציבו גבול! סמוטריץ' תציב גבול!
איך נצא מזה? יד ה' לא קצרה מלהושיע. איך אומרים בסוף התהליך? "הכל יהיה לטובה".
חמאס הוא בר מוות. ועזה חייבת להיות יהודית. אין שום מוצא. אין שום חשבונות.
