ניתוח נתוני לחימה של צוותי הקרב שלחמו בעזה, בצירוף עדויות מפקדים שהגיעו לידנו חושפים כיצד שינוי טקטי שיזמו מפקדים בשטח בתו"ל הצה"לי בלחימה בשטח בנוי, יצרו תפנית אסטרטגית בתמונת הקרב בעזה, והביאה לצמצום דרמטי בנפגעים * לוחמה בשטח *שהיה* בנוי
באופן טבעי לנתונים ולתמונה שעולים מהתחקיר שלפניכם ישנן משמעויות רגישות. כשסופרים הרוגים זה אירוע מאוד לא נעים שעלולות להיות לו השלכות למשפחות של גיבורים ענקיים שנפלו בקרבות. בגלל הרגישויות האלה בין היתר התלבטנו רבות כיצד ואם נכון להביא בפני הציבור את הדברים. ההחלטה לעשות זאת התקבלה ממקום אחד: חשיבות המידע לשיפור פני הקרבות הבאים שכולנו מבינים שעלולים לפרוץ מחדש בכל רגע.
כל לוחם שמסר את הנפש הוא עולם ומלואו. בנוסף, צוותי צמ"ה והנדסה פעלו במסירות נפש גם ביחידות נוספות בפעילות דומה, ואין בכתבה זו כדי להטיח ביקורת בלוחמים או במפקדים, אלא בעיקר לשים זרקור על השיטה והיכולות ששוכללו בחטיבת גבעתי, שיטה שהוכיחה עצמה כיעילה ושומרת עד כמה שניתן על חיי הלוחמים ותורמת באופן קריטי להכרעת האויב בשטח הלחימה מבלי יכולת לשוב אליו.
כמובן שמטבע הדברים, מטעמי ביטחון מידע, לא פירטנו בכתבה את כלל שיטות העבודה והפעולה, אך התמונה הכוללת מלמדת שככל שהתקדמה הלחימה ברצועת עזה, ובעיקר בצפון עד להפסקת האש, נראה כי בצה"ל הלכה וחלחלה ההבנה – הרס שיטתי משנה את פני המערכה. משיחות ואיסוף נתונים שערכנו בקול היהודי עולה כי הצק"ח של חטיבת גבעתי הגיע לשכלול המירבי של השיטה, דבר שהתבטא באופן ברור במספרי הנפגעים הנמוכים יחסית לחטיבה בלחימה בצפון הרצועה ומוכיח את יעילותה.
אחרי שנה של לחימה ופשיטות חוזרות ונישנות, ב-6 באוקטובר 2024 יצא צה"ל למבצע בצפון הרצועה שמימש באופן חלקי את עקרונות "תכנית האלופים" במטרה לרוקן את צפון הרצועה.
בשונה מפשיטות קודמות שבהן המחבלים נכנסו למנהרות או נסוגו וחזרו לאחר שצה"ל יצא מהמרחב, בפעולה זו בצפון הרצועה צה"ל כיתר למעשה את המחבלים במטרה להשמידם לאחר שכלל אזרחי האויב יצאו מהמרחב. המחבלים מצידם ניסו לפגוע כמה שיותר בכוחות צה"ל.
בדיקה שערכנו בקול היהודי מציגה מספרים שמלמדים באופן מובהק על כך שהמספר המועט ביותר של נפגעים, בפער משאר החטיבות, היה בקרב צוות הקרב החטיבתי של גבעתי.
כאשר מנתחים את הסיבות לכך עולה כי השיטות שייבאו בחטיבה מהפעילות בדרום הרצועה והלכו ושוכללו, עמדו בבסיס ההצלחה. הגורמים – פיצוץ שיטתי, השקעה מסיבית בצמ"ה, אך בעיקר ההחלטה שההתקדמות בשטח תיעשה לאחר שיטוח מוחלט של השטח הבנוי שבו הסתתר האויב, והכנסה של כוחות למבנים תיעשה באופן מינימאלי במיוחד רק לאבטחת הכלים או למשימות מיוחדות.
שיטה זו התאפיינה בהפעלה ייחודית של כלי הצמ"ה ולוחמי ההנדסה שבפיצוץ מבנים והריסתם המוחלטת בידי כלי הצמ"ה הביאו להיעדר יכולת של המחבלים לשהות בשטח הסמוך לכוחות, הן בשל היעדר מקומות מסתור והן מחשש לפגיעה מפיצוץ חומרי הנפץ.
במשך שנים צה"ל התרגל לפעול בשטח בנוי כאשר המחבלים הן ביהודה ושומרון והם בלבנון ובעזה מנצלים את עקרונות מוסריים שהוטמעו בצה"ל, כדי לפגוע בלוחמים או להימלט מפניהם.
המצב הביא לפיתוח ושכלול שיטות לוחמה בשטח בנוי בפעולות כירוגיות, המבוססות על כוחות מיוחדים בעיקר, ומביאות לסיכון אדיר ללוחמים בשטח.
כך, לוחמים שצריכים להיכנס למבנה, מסתכנים הן בכניסה אליו בו יש חשש למלכוד המבנה, פירי מנהרות ומחבלים המסתתרים בתוכו, והן באבטחה של המבנה בצורה 360 מעלות לאחר השליטה בו. כך גם אבטחת הכוחות הפועלים מחוץ למבנה צריכה להיות ב360 מעלות כיוון שהסכנה אורבת בכל פינה.
כל חייל זוטר כמו מפקד בכל הדרגות מכיר היטב את הפקודה המתסכלת אחרי כיבוש יעד כזה או אחר: "הכוח יגן בגזרתו". שמשמעותו המבצעית כניסה ל'מוד' הגנה בתוך איזור לחימה ולמעשה להפוך את היתרון של התוקף לחיסרון בכך שהוא הופך להיות מעתה הפגיע והנחות.
תפיסת הקרב הזאת גרמה למקרים הרבים שבהם מחבלים חזרו למבנים מהם יצאו הכוחות, ותקפו את החיילים שעסוקים בהגנה על עצמם, מאחור.
מה שהשתנה בלחימה ברצועת עזה והשתכלל עוד ועוד בעיקר בידי חטיבת גבעתי, היה שינוי התפיסה וניסיון מירבי לייצר שטחים סטריליים באמצעות השמדת בתי האויב באופן שיטתי וסדור.
חטיבת גבעתי הצליחה במהלך הלחימה לשכלל ולייעל את יכולות ההנדסה של הצק"ח (צוות הקרב החטיבתי). הדבר נעשה באמצעות פיתוח והשקעה גדולה ביחידת הצמ"ה - יחידות הכלים ההנדסיים ובראשם הd9 העצמתי, הן מבחינת משאבים, כח אדם פתרון בעיות ולמידה אינטנסיבית, והן באמצעות צוותי הנדסה שערכו פיצוצים רחבי היקף כצעד מקדים לכניסת הכוחות למרחב, באופן שהימם את המחבלים, פגע ברבים מהם וביכולתם לשהות בשטח. למעשה יחידות הכלים ההנדסיים ששימשו עד כה כלי עזר לפתיחות צירים ופינוי, הפכו לחלק משמעותי מבניין הכוח הלוחם.
כך זה עבד: במקום להגיע לשטח ואז להתקדם בית ולאחריו לעוד בית, להותיר חיפויים - וכך להמשיך מרחוב לרחוב - כפי שעבד התו"ל עד כה, בשיטה שהתהוותה תוך כדי לחימה הכוחות התבססו בנקודה בטוחה מחוץ למרחב הבנוי ומשם החלו בהרס שיטתי של הרחובות. לפני כניסת החיילים הגיעו כוחות הצמ"ה והחבלה וטיפלו במתאר שהולך להיכבש בית אחרי בית באופן שניקה את השטח גם ממחבלים, גם ממטענים וגם מאיום הצליפה מנקודות נסתרות. רציונל העבודה היה שככל שהשטח יהיה חשוף ונקי יותר, ההתקדמות תתאפשר באופן מהיר יותר ובטוח יותר.
באופן ההתקדמות הזאת החזית היחידה שאיתה מתמודד הכוח הוא החזית לפנים והוא כמעט ולא צריך להשקיע בהתמודדות עם האגפים ולאחור. העיקרון הפך להיות פתאום כל כך מתבקש - אם תהרוס את הבית הבא הוא לא יהווה עליך איום והסיכוי שהמחבלים יפגעו בך ייפחת באופן דרמטי.
כלי הצמ"ה למעשה הרסו באופן שיטתי את המבנים באזור, מה שהקל על היכולת לאבטח את העבודות וצמצם באופן משמעותי את מקומות המסתור למחבלים. למחבלים לא היו בתים לחזור אליהם.
אופן הלחימה הכל כך הגיוני הזה נוצר אחרי אינספור מקרים שבהם כוחות מקבילים קיבלו אש מהגב ומהאגפים שלהם בתוך הרחובות תוך כדי התקדמות מבית לבית. מעדויות שאספנו, במקומות אחרים שבהם היתה שיטת פעולה שונה, נותרו בשטח גדרות מבנים, עצים וכד', דבר שהוביל למספר תקריות בהן מחבלים בחסות מקומות המסתור פגעו בלוחמים.
כניסת לוחמים למבנים אמנם עדיין נצרכת גם באופן הלחימה הזה, בין היתר כדי לאבטח את כוחות ההנדסה, אך הדבר הביא את הסיכון למינימום, שכן מעבר לסדרת הפעולות שמבצעים בכל מקרה לפי הנוהל בטרם כניסה למבנה (ומטבע הדברים לא נפרט כאן), מדובר בסדרי אבטחה יעילים יותר.
כמובן שבסופו של דבר אירועים בהם נפגעו חיילים הושפעו ממשתנים ומרכיבים שונים, מאמצעי מיגון, מצורת לחימה של אויב, ועוד. וגם שיטות הלחימה השונות קשורות למטרות, קצב התקדמות נדרש ועוד. ולכן כאמור אין בנאמר בכתבה זו כוונה להפנות אצבע מאשימה אלא ניסיון להצביע על השיטות שהוכיחו את עצמן כיעילות ואכן גם אומצו תוך כדי לחימה על ידי יחידות נוספות.
בטרם נגיע למספרי ההרוגים לפי צק"חים, נציין כי אין בכתבה כל יומרה לתחקר אירועים פרטניים, ובודאי שישנן סיבות וגורמים נוספים לתקריות עם הרוגים, אולם המספרים הגדולים מדברים בעד עצמם, ומלמדים על פער שיכול להוכיח את היתרון המובן מאליו.
כאמור, הלחימה בצפון הרצועה התחילה בסוכות האחרון, ב-6 באוקטובר, כשכוחות צה"ל נכנסו לסבב נוסף בג'באליה שבה פעלו כבר פעמיים. הפעילות בצפון הרצועה הושפעה מתכנית האלופים שפורסמה במטרה לשנות את שיטת הפשיטות שהפעיל הרצי הלוי מתחילת המלחמה ואפשרה למחבלים לסגת ולחזור לפי תנועות צה"ל.
הלחימה החלה באזור מחנה הפליטים ג'באליה שנחשב למעוז הזרוע הצבאית של חמאס, אשר למרות הסבבים הקודמים נשארו שם עשרות אלפי תומכי חמאס ובעקבות כך נותרו איזורים גדולים שאליהם צה"ל לא נכנס בפשיטות הקודמות.
באופן כללי העבודה של צה"ל בתמרונים מתנהלת על בסיס צק"חים (צוות קרב חטיבתי) שמאגד כוחות מסופחים שמשלימים את יכולות הלחימה ומשלבים שריון, חי"ר והנדסה. כך למעשה הושאלו גדודים מחטיבות מסוימות לטובת צק"חים של חטיבות אחרות.
הפעולה החלה בכיתור מחנה הפליטים באמצעות שני צוותי קרב חטיבתיים של שריון – צק"ח 401 וצק"ח 460 (שפעלו 20 יום ויצאו מצפון הרצועה) ונמשכה בצפון הרצועה כולל בית חאנון ובית לאהיה עד לכניסת הפסקת האש לתוקף ב-18/1/25.
כשבועיים לאחר תחילת הלחימה הצטרף צק"ח גבעתי ב-18/10/24, וזאת לאחר מספר חודשים ברפיח ובציר פילדלפי שם התמחו בחישוף שכונות, דבר שהביא ניסיון ושכלול של שיטות הפעולה של החטיבה. כשמקביל צק"ח 460 סיים בהמשך במועדים שונים כפי שנפרט, הצטרפו גם צק"ח נחל וצק"ח כפיר.
הנתונים שאספנו מבוססים על מה שפורסם באופן גלוי בידי דובר צה"ל וכלי התקשורת, ועל שיחות עם לוחמים, אבל אנחנו גם מודעים לאפשרות כי ישנן טעויות או דיוקים. ובכל זאת כאמור המספרים הגדולים הם מספיק מובהקים כדי ללמד על היתרון שנותנת השיטה – לימוד שיש בו חשיבות לעתיד, בפרט לקראת חזרה ללחימה.
כאמור צוות הקרב החטיבתי של חטיבת השריון "עקבות הברזל" 401 לחם בצפון הרצועה בג'באליה ובבית חאנון מתחילת הלחימה ועד הפסקת האש במשך 105 ימים. איתו פעלו גדוד ההנדסה 601, גדוד שקד של גבעתי, ויחידות נוספות. עפ"י הנתונים שאספנו ודיווחי דובר צה"ל, בקרבות נפלו מהצק"ח הזה 14 לוחמים גיבורים ו-8 לוחמים נפצעו קשה. בקרבות נהרג גם מפקד החטיבה אחסאן דקסה מפיצוץ מטען חבלה בנקודת תצפית שאליה הגיע.
לצד צק"ח 401 פעלה בתחילת המבצע בצפון הרצועה גם חטיבת השריון 460, שספגה במשך כשבועיים 6 נופלים גיבורים בשני אירועים קשים.
צוות הקרב החטיבתי של חטיבת כפיר הצטרף ללחימה בצפון הרצועה ב-2 בנובמבר, יחד עם גדוד שריון של חטיבה 188, וכוחות הנדסה ולחם בג'באליה, בית חאנון ובית לאהיה עד ל-5 בינואר (64 ימים). מהנתונים שאספנו עולה כי בקרבות איבדה החטיבה 13 לוחמים גיבורים ו-6 לוחמים נפצעו קשה.
ב-28 בדצמבר הצטרף גם צוות קרב חטיבתי של חטיבת הנח"ל לאחר 7 חודשי לחימה ברפיח. צק"ח הנח"ל לחם בבית חאנון שבצפון הרצועה 23 ימים עד להפסקת האש יחד עם גדוד שריון מחטיבה 401. לחטיבת הנח"ל 13 נופלים גיבורים שנפלו בקרבות בצפון הרצועה, ו-18 פצועים קשה.
חטיבת גבעתי כאמור הצטרפה ללחימה בצפון הרצועה ב-18 באוקטובר ולחמה במרחב ג'באליה עד להפסקת האש במשך 92 ימים, מעט פחות ממספר ימי הלחימה של צק"ח 401. לצוות הקרב החטיבתי של גבעתי הצטרפו גדוד 9 מחטיבת השריון 401 וגדודי הנדסה, לצד פלוגת צמ"ה ייחודית שהוקמה במהלך הלחימה ברפיח, ופיתחה יכולות ייחודיות בהריסת המבנים.
על פי נתוני דובר צה"ל שליקטנו בלחימה בצפון הרצועה לחטיבת גבעתי 4 נופלים גיבורים, רובם לא מאש אויב, ו-6 פצועים קשה ב-92 ימים.
כאמור, לחטיבת גבעתי שספגה לא מעט נופלים בחודשי הלחימה הראשונים, גרף שיפור משמעותי, המושפע כאמור ממרכיבים רבים, אבל ללא ספק גם משיטת העבודה של שיטוח השטח הבנוי באופן שיטתי ומלא.
יש שישאלו האם השיטה של כניסה לאחר הריסה לא גרמה להאטה בקצב ההתקדמות. גורם ביטחוני ששוחחנו עמו ובדק את הסוגיה אומר כי להיפך – קצב ההתקדמות של צק"ח גבעתי עם כלי הצמ"ה היה מהיר בהרבה מיחידות מיוחדות שעסקו בטיהור בתים שלוקח זמן רב יותר.
כדי להעתיק את השיטה ולהצליח להטמיע אותה בלחימה של צה"ל, צריך גם שינוי ראש – שעל פי לוחמים ששוחחנו איתם בהחלט קיים אצל הלוחמים והמפקדים שנמצאים בשטח עד רמת מפקדי האוגדות. התקווה היא כי הרמטכ"ל החדש ואלוף פיקוד החדש יצטרפו להבנה זו.
מהלך רוחבי שכזה דורש גם בניית כוח, גיוס כוח אדם, הכשרה, רכישת כלים והתאמה שלהם לצרכים הייחודיים של הלחימה, כדי שבאמת יתאפשר לשטח תמיד לפני שנכנסים, ולהחליף את הלוחמה המסוכנת בשטח הבנוי שנותן יתרון לאויב, להרס שיטתי שגם פוגע ביכולת הלחימה של האויב וגם מכריע תודעתית את האוכלוסייה התומכת בו.
וכך לצד בטחון הלוחמים, קצב הקרב והשינוי התודעתי, בשוך הקרבות התגלה ששיטת הקרב הזאת גם שינתה לבלי הכר את מראה הרצועה. מה שלימים יתגלה כמרכיב משמעותי במה שעיצב את תפיסתם של הגורמים המדיניים - כאן ובעולם - בצורך למצוא פיתרונות אסטרטגיים שונים לחלוטין ממה שהכרנו, לתושבי הרצועה.
