קצין לשעבר: "צה"ל נעזר בדיווחי הקול היהודי"

לאחר שעלה פרוייקט ההדסטארט של הקול היהודי להקמת מערכת תחקירים, קיבלנו באתר פנייה מעניינת מאברהם (שם בדוי), קצין משוחרר שסיפר כי הוא מבקש לתמוך באתר לאחר שהכיר אותו במסגרת שירותו הצבאי באוגדת איו"ש.

אברהם שירת באוגדת איו"ש בתור קמב"ץ של אגף הגמ"ר, שאחראי על הגנת היישובים והקשר בין ההתיישבות לצבא.

לדבריו, בעבודתו ובפרט בסיכומי השבוע וההמלצות שהגיש למפקד האוגדה, היה הקול היהודי אחד המקורות המרכזיים, גם להבנת הלכי הרוחות בהתיישבות, וגם להשלמת פרטי אירועים שלא דווחו בשום מקום אחר, ואף לא בחמ"לים הצבאיים.

"בתפקיד שלי הייתי אחראי לתעד את כל האירועים המבצעיים שקורים בגזרה, להיות מעודכן, לעדכן את המפקדים, את קצין הגמ"ר של האוגדה, הפיקוד, מפקד האוגדה ולפעמים אפילו את האלוף", סיפר אברהם.

"המפגש שלי עם הקול היהודי היה בעצם פעם בשבוע. היינו כותבים הערכת מצב שאותה היינו מעלים למפקד האוגדה, מציגים אותה בפני כל הקציני מטה של האוגדה, מה קורה בהתיישבות מבחינת הלכי רוח ומבחינת אירועים ביישובים".

איך סופרים זריקות אבנים?

"היינו כותבים את הערכת המצב הזאת על בסיס הנתונים שקיבלנו במהלך השבוע מהחטיבות, וגם היינו מאמתים את הנתונים שלנו עם נתונים מכל מיני מקומות אחרים, ובין המקורות המרכזיים זה האתר של הקול היהודי.

הייתי צריך את כל האירועים שהיו בדיעבד לתעד, להבין מה היה, לראות שהם מקבלים מענה נכון מבחינתנו ולהמליץ המלצות", סיפר.

"במפגש הזה של הערכת מצב בעצם כל נציג באוגדה כל בעל תפקיד אומר בעצם מבחינתו מה היה בגזרה השבוע מה ההמלצות שלו לשבוע הבא מה הדגשים, ובעקבות זה מפקד האוגדה מחליט מה כדאי לעשות בשבוע הבא, ואיפה להתמקד יותר, ואיפה להקצות את הכוחות שיש לנו.

אחד המקומות המרכזיים שהייתי נעזר בהם זה האתר של הקול היהודי. שהייתי נעזר בו לצורך שלושה דברים.

דבר ראשון, בעיני וגם בעיני המפקדים זה להבין מה הלכי הרוח בשטח.

היינו קוראים את הכותרות והראיונות, אם האנשים מודאגים או פחות מודאגים, אם האנשים מרגישים בנוח להסתובב בגזרה, יש אמון כלפי המערכת הצבאית או שנפגע האמון, ובעקבות זה יודעים איך להתייחס לדברים שקרו בשטח".

"לפעמים יש אינטרסים להחליק אירועים"

"דבר נוסף שהיינו נעזרים באתר זה להשלים פרטים על אירועים", מספר אברהם. "אם זה כל מיני פרטים על הנפגע, שלפעמים את הצבא זה לא כל כך מעניין מה הסיפור של הנפגע או מה הרקע האישי שלו.

בנוסף, כמעט תמיד יש איזה דיווח שהתפספס, אם זה בגלל טעויות תמימות, ואם זה בגלל כל מיני שיטות. לדוגמה, איך סופרים זריקות אבנים? יש גישה שאומרת שאם לא מצאו אבנים על הכביש ומי שהתקשר לא עונה אז מתייחסים כאילו אין אירוע, אבל בפועל יכול להיות שהמדווח לא עונה כי עכשיו הוא בטראומה או שהוא עסוק עם המשפחה שלו וזה שלא מצאו אבנים על הכביש לא אומר שלא היו זריקות אבנים.

בפועל היה אירוע ומבחינת היומנים של הצבא הוא לא נספר, אבל מבחינת הקול היהודי הוא כן נספר. וזה משהו שמסתבר יותר מאוחר.

הצבא באיזשהוא שלב כבר מפסיק לעקוב אחרי דיווחים כאלה, והקול היהודי בגלל שהוא בקשר עם התושבים האירוע הזה כן נכנס לתיעוד אצלו, אז זה גם כן היה משלים לנו דיווחים מכל מיני נסיבות כאלה. מה גם שלפעמים יש אינטרסים לכל מיני דרגים בשטח להחליק אירועים", הוא מציין.

"הייתי אוסף מידע להבין מה קורה בשטח. אם יש במקום מסויים הרבה אירועים אז שולחים תגבור עושים מבצעים עושים פעולות ומגבירים את הביטחון."

איך זה נראה כשילדה נשרטת מאבן

"הנושא השלישי שהיינו לוקחים מהאתר הזה זה הרבה מאוד חומר, כגון תמונות וראיונות עם הנפגעים וככה היינו משלבים את זה במצגת כדי שכל הנציגים של האוגדה ייראו בעיניים שלהם מה באמת קרה בשטח. איך זה נראה כשילדה נשרטת מאבן כשרכב נרגם באבנים. זה עוזר מאוד מאוד לחבר את הדרגים שיושבים במשרדים אל השטח.

בהתייחסות שלנו לאתר הקול היהודי אני יכול להגיד שהמפקדים שלי כולם הכירו אותו המפקד שלי שהגעתי לתפקיד המליץ לי להסתכל באתר ולהישען עליו, כל מה שכתוב באתר התייחסנו אליו מאוד ברצינות, ממש.

מבחינתנו הוא לא היה כמו כלי תקשורת אחרת אחר, שמנפח את הדיווחים שלו, ידענו שמה שכתוב בקול היהודי כנראה היה. היה וזה מה שהיה והיינו ממש מתייחסים לזה במאה אחוז רצינות ואמינות.

זה ידוע שנעזרים באתר של הקול היהודי להערכות מצב ולהבין מה קורה בשטח עוד לפני שהייתי בתפקיד ואני יודע שנעזרו באתר הזה עוד אחרי שעזבתי את התפקיד ואני מעריך שעד היום נעזרים בו המפקדים מכירים אותו ונעזרים בו, אפילו באופן שוטף", הוא אומר.