ב-1 ביוני 2012 מזהה כוח צה"ל סימני חדירה סמוך לכיסופים, הכוח שמוקפץ למקום נתקל באש אויב מהירי נהרג סמל ראשון נתנאל מושיאשוילי מאשקלון הי"ד. המחבל שהרג את נתנאל היה פעיל הג'יהאד אסלאמי שצה"ל טען כי פעל באופן עצמאי כשחתך את הגדר, נכנס לשטח ישראל, וארב לכוח צה"ל. בתגובה לפיגוע - בהתאם למדיניות של הטלת האחריות על חמאס - תקף צה"ל אתרים לייצור אמל"ח במרכז הרצועה ומנהרות טרור של חמאס והג'יאהד. אירועי הטרור על גדר הגבול או דרך סיני נמשכו: ב-9 ביולי בשעות הערב נורתה אש מקלעים מכיוון רצועת עזה לעבר צומת יד מרדכי, לא היו נפגעים אך נגרם נזק לכלי רכב שחנו במקום. שבוע לאחר מכן פתח מחבל מאותו מקום באש לעבר כוח צה"ל סמוך לגדר הביטחון באזור מחסום ארז, הכוח השיב באש לעבר המחבל והרג אותו.
ב-18 ביוני נהרג בפיגוע בגבול ישראל-מצרים סעיד פשאפשה, ערבי-ישראלי שעבד בבניית הגדר בגבול מצרים, ממארב של מחבלים. הפיגוע אירע יומיים לאחר ש-2 רקטות גראד שנורו מסיני נמצאו סמוך למצפה רמון ובאילת. צה"ל הגיב לפיגועים שיצאו מעזה בתקיפות ברצועה, בעקבות תקיפה של מוצב הזרוע הצבאית של חמאס בשכונת זייתון, חמאס לקח אחריות לראשונה מזה זמן רב על שיגור רקטות על בסיס זיקים. כך נולד סבב חדש, כשהפעם חמאס מוביל את הירי והג'אהד האסלאמי נשאר להסתכל מהצד. המחבלים ירו למעלה מ-160 רקטות, בעיקר לעבר שדרות נתיבות ואשקלון. גם סבב זה הסתיים בהסכם רגיעה בתיווך מצרים, כשחמאס טענו כי "הודיעו לצד המצרי על מחויבותם לשקט הדדי, בתנאי שהאויב הציוני ידבק בה". בראיון שנתן עמוס גלעד - מאדריכלי תפיסת הביטחון ומי שהוביל את המגעים עם מצרים, הוא נשאל על הקשר בין הניצחון של מורסי בבחירות במצרים לחזרת החמאס לירי הרקטות הוא טען כי "ההרתעה עדיין קיימת, והעובדה שחמאס לא פעל זמן רב לא נבעה מאהבתו הגדולה אלינו" "הם מבינים היטב שצה"ל יכול לנקוט פעולות רחבות כדי להגן על אזרחיו, והם לא מעוניינים בהידרדרות".
מאחורי הקלעים נמשכו פעולות חשאיות לעיכוב קצב ההתחמשות של חמאס, מחטיפת דיראר אבו סיסי, מהנדס טילים של חמאס באוקראינה בפברואר 2011, ועד לחיסול כמאל רנאג'ה ,אחראי לוגיסטיקה בהברחת אמל"ח לרצועה בסוריה ביוני 2012, ותקיפה באוקטובר 2012 של מפעל אמצעי לחימה בסודאן שייצר תחמושת שהוברחה לעזה. למרות זאת התפיסה בישראל היתה כי השקט ברצועה יציב. ביולי 2012 ניבא מאיר דגן ראש המוסד כי "בטווח הקצר האתגר הצבאי מול ישראל נעלם ל־3–5 השנים הבאות. אני לא יכול להתעלם מהטווח הארוך, שם האידיאולוגיה האסלאמית יכולה לתרגם פעולה נגד ישראל גם למהלכים צבאיים, אבל הסבירות כרגע נראית לי נמוכה".
למרות הסבב שבו השתתפה חמאס במאמר ב'הארץ' טען אבי יששכרוף כי מאחורי הקלעים התפתח תיאום ביטחוני חלקי בין ישראל לחמאס: "הפעילות במעבר מוכיחה עד כמה ריקות מתוכן סיסמאות חמאס בדבר "ג'יהאד" או לחימה בישראל. בכל מובן אפשרי, חמאס משתף היום פעולה עם ישראל, באופן לא ישיר, כדי לשמור על שקט ברצועה ועל פעילות כלכלית סבירה". יששכרוף סיפר כי "המעבר החופשי של סחורות לרצועת עזה, דרך ישראל ודרך המנהרות, יצר תנופת בנייה אדירה ברצועה". ה"תיאום הביטחוני" הגיע באותם ימים לרגע שיא אבסורדי כאשר באישור מתפ"ש נכנס גיסו של אסמעאיל הנייה לטיפול רפואי בבי"ח בלינסון יחד עם אשתו סוהילה -אחותו של ראש ממשלת חמאס.
באוגוסט 2012 משתלטת קבוצה של כ-25 מחבלים מארגוני הג'יהאד העולמי על מוצב מצרי באזור רפיח ועל נגמ"ש ומשאית מצריים איתם הם מתקדמים לעבר מעבר כרם שלום במטרה לבצע פיגוע בישראל. המשאית התפוצצה על הגדר והנגמ"ש הצליח לחדור כקילומטר לשטח ישראל עד שהושמד ע"י מסוק קרב, לחיילי צה"ל לא היו נפגעים, אבל בפיגוע נהרגים 16 חיילים מצריים, האירוע יהפוך לנקודת מפנה במדיניות המצרית בסיני. מיד לאחר הפיגוע התכנסו ממשל חמאס וראשי מנגנוני הביטחון בעזה לדיון חירום, הנייה מנהיג חמאס בעזה גינה את הפגיעה בחיילים המצריים והביע תנחומים למצרים ולמשפחות ההרוגים. מצרים סגרה את מעבר רפיח והזרימה כוחות צבא נוספים לסיני למבצע כנגד גורמי הג'יאהד שהתמקמו בסיני, בנוסף החל חיל ההנדסה המצרי בהריסת מנהרות הברחה בין רצועת עזה לסיני - מנהרות ששימשו יציאת פעילי טרור עולמי מעזה לסיני, למעשה, נהרסו מנהרות "בלתי חוקיות" - כלומר, כאלו שלא היו בשליטת חמאס, מי שהוביל את המבצע היה שר ההגנה המצרי דאז עבד אלפתאח אסיסי.
ב-26 באוגוסט נורו 3 רקטות גראד לשדרות אחת פגעה במפעל בשדרות, רקטה שנייה נפלה במפעל באזור שער הנגב והשלישית בשטח פתוח סמוך למבנה מגורים. למחרת, ביום פתיחת שנת הלימודים שוב שלושה רקטות בשעה 8 בבוקר. - שעת תחילת הלימודים. בסך הכל באותו שבוע אותרו 12 נפילות. על ירי הרקטות לקח ארגון ג'יאהד עולמי בשם "לוחמי הקודש בירושלים רבתי", בעזה דיווחו שבחמאס הגבירו את האכיפה נגד הארגונים שביצעו ירי רקטות, צה"ל תקף בתגובה ברצועה 'בסיסי טרור', חלקם של חמאס, כחלק מהתפיסה של ה"אחריות השלטונית" של חמאס על הנעשה ברצועה. תפיסת העולם של צה"ל היתה שחמאס אינו מעוניין ליזום ירי לעבר ישראל, אך יש 'להעניש' אותו (בצורה מינורית - בדרך כלל תקיפה של נכסים ריקים) על פיגועים שיוצאים מהרצועה.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
והפיגועים של ארגוני הטרור ה'קטנים' נמשכו: באירוע קטלני ב-21 בספטמבר נהרג חייל צה"ל נתנאל יהלומי ז"ל מנוף איילון, במתקפה של מחבלים על כוח צה"ל בגבול ישראל-מצרים בהר חריף, המחבלים שחוסלו היו מצוידים בחגורות נפץ כמו כן היו ברשותם מקלע ושלושה מטולי RPG. ב-7 באוקטובר תקף צה"ל בעזה אופנוע עם מחבלים במטרה לסכל פיגוע, בעקבות החיסול ירו מחבלי חמאס וג'אהד איסלאמי עשרות פצצות מרגמה לעבר יישובי מועצה אזורית אשכול.
ב-23 באוקטובר הגיע לביקור ברצועת עזה אמיר קטאר. זה היה למעשה הביקור הראשון של מנהיג מדינה בעזה מאז שחמאס השתלטה על הרצועה, והיה בו מסר ברור לחיזוק חמאס. דובר משרד החוץ בירושלים אמר לסוכנות רויטרס שישראל "נדהמת" שקטאר תופסת צד: "מעולם לא ראינו את האמיר מבקר ברשות הפלסטינית". מנהיג קטאר נכנס לעזה דרך מעבר רפיח, שקושט לכבוד האירוע בדגלי פלסטין, חמאס וקטאר. גולת הכותרת של הביקור הייתה השקת מיזמים ענקיים לשיקום עזה, שעלותם כרבע מיליארד שקלים במימון קטאר, ובמרכזם הנחת אבן הפינה ל"עיר חאמד" על שמו של האמיר שנבנתה במערב חאן יונס על חורבות יישובי גוש קטיף: גני טל וקטיף.
הביקור הוליד את "הוועדה הקטארית לשיקום רצועת עזה" שבראשה עמד שגריר קטאר ברצועה מוחמד אל-עמאדי, הוועדה הזו שהוקמה למורת רוחה של ישראל, עוד תהפוך לשחקן מרכזי בכל מה שקשור ליחסי ישראל-עזה. "הביקור מתקיים למרות כל הניסיונות להותיר את עזה מבודדת מיתר האומה הערבית והאסלאמית", ושובר "המצור הכלכלי והמדיני שהוטל על רצועת עזה על ידי אויב אכזר, שביקש להכניע את הפלסטינים". אמר הנייה בטקס הנחת אבן הפינה. "לא נוותר על גרגר אחד מירושלים או מיתר האדמות הפלסטיניות. אנו מכריזים היום על ניצחונו של העם הפלסטיני על המצור". בישראל לא אהבו כמובן את הביקור שמעון פרס אמר "זה לא יעלה על הדעת שיבוא אמיר יתן להם מיליוני דולרים והם יירו רקטות", אבל לא בטוח שהטיעון הזה שכנע את חמאס או קטאר.
יומיים לפני ביקור אמיר קטאר חגג חמאס את יום השנה לעסקת שליט. ברחבי הרצועה התפרסו אלפי חמושים של הזרוע הצבאית של חמאס בצעדות ומפגנים צבאיים. בטקס מרכזי בעזה הוקרן סרט מיוחד המתעד את אירוע החטיפה.אבו עוביידה, דובר הזרוע הצבאית של חמאס, אמר במסיבת עיתונאים ברפיח, שעסקת שליט הוכיחה לכל את צדקם דרכם בטיפול בסוגיית האסירים. "האויב הישראלי לא ייכנע אלא רק על ידי ההתנגדות". אבל לא רק בעזה, גם נתניהו ציין את התאריך והתפאר בדף הפייסבוק שלו ב'הישג' של עסקת שליט שאז עוד נתפסה כדבר שיש להתגאות בו.
השינוי שחל במעברים בעקבות חילופי השלטון עם מצרים בא לידי ביטוי גם עם יציאתה של משלחת מטעם חמאס בראשות בכיר החמאס מחמוד אלאזאהר לביקור באיראן ובלבנון, המשלחת נפגשה בלבנון עם אנשי חיזבאללה ובאיראן עם נשיא איראן אחמדינג'אד אלזהאר הדגיש את "הדבקות באופציית ההתנגדות נגד התוקפניות הציוניות באזור ובפלסטין". לעומת היחס שקיבלה חמאס מקטאר והדלתות שנפתחו במצרים, בסוריה סגר השלטון את משרדי חמאס המרכזיים בדמשק. בהודעה רשמית, שפרסמה חמאס נאמר, כי מנגנוני הביטחון הסוריים פרצו למשרדי תנועת חמאס בדמשק ובכלל זה גם ביתו ומשרדו של ח'אלד משעל מנהיג חמאס. לדברי ההודעה החרימו הסורים את תכולת המשרדים, החליפו את המנעולים ונעלו אותם והחרימו מכוניות.
ב-23 באוקטובר, בבוקר שבו ביקר אמיר קטאר בעזה, נפצע קצין צה"ל זיו שילון, מ"פ בגבעתי באורח בינוני עד קשה מפיצוץ על גדר המערכת סמוך לכיסופים. שר הביטחון אהוד ברק התייחס לתקרית הקשה ואמר: "אנחנו לוקחים את האירוע הזה בחומרה רבה, צה"ל יידע להגיב בצורה הנכונה ובעיתוי הנכון על האירוע הזה". ההסלמה המשיכה כשלמחרת נפלו יותר משישים רקטות ופצצות מרגמה בשטח ישראל, אותם ירה חמאס כתגובה לתקיפות של צה"ל בתגובה לירי רקטות. אבל כבר בחצות נכנס הסכם 'הרגעה' חדש בתיווך מצרי. למרות ה'הרגעה' הרשמית, בפועל המחבלים לא הפסיקו לירות, וצה"ל המשיך בתקיפת יעדים מהם זיהה כוונה לירות לעבר ישראל. בראיון שנתן יעלון - השר לעניינים אסטרטגיים, באותו יום, הוא אמר: "זו לא הפעם הראשונה בה לאחר שאנחנו מכים בחמאס הוא פונה למצרים ומבקש הפסקת אש. תשובתנו היא קבועה בארבע השנים האחרונות: שקט יענה בשקט. אי פגיעה בחיילינו ואזרחינו והפסקת פעילות הטרור ברצועה תיענה בשקט מצידנו".
"בסופו של דבר תפקידנו בתור ממשלה לרווח בין ההסלמות הללו עד כדי כך שבסוף זה ייפסק", אמר יעלון, "את זה אנחנו עושים באמצעות גביית מחיר כבד מהחמאס. בסופו של דבר החמאס ביקש את הפסקת האש כי המחיר שגבינו היה כבד". לטענת יעלון "בעבר תושבי הצפון אמרו שההתקפות עליהם צריכות להיפסק אחת ולתמיד ובסופו של דבר הן נפסקו". "החמאס שילם מחיר כבד וזה מה שעצר את סבב ההסלמה". אבל דיבורי הרהב האלו לא החזיקו מעמד זמן רב - כעבור ארבעה ימים תקף חיל האוויר חוליית מחבלים שעסקה בהכנות לשיגור, בתקיפה נהרג גם פעיל חמאס ובעקבות כך התחדש ירי הרקטות, חמאס לקחו אחריות על מטח של 30 רקטות בתגובה ל"תוקפנות הציונית המתמשכת נגד הרצועה"
רק שבוע קודם ב-15 באוקטובר כתב ראש הממשלה בנימין נתניהו פוסט בפייסבוק שבו התפאר בכך שנמנע ממלחמה. "במהלך הקדנציה לא עשינו מלחמות מיותרות. לא עשינו מלחמות בכלל. בשבע השנים שאני מכהן לא הייתה מלחמה הייתה ירידה במפלס הטרור… לא היתה מלחמה כי שידרנו עוצמה". על העיקרון הזה חזר נתניהו 7 שנים לאחר מכן בראיון לעמית סגל וירון דקל (4 באפריל 2019) כשנשאל למה הוא לא מיישם את ההבטחה למוטט את שלטון חמאס אמר "עשינו הרבה בעזה, לא כבשנו אותה כי היינו צריכים להחזיק ולקחת עוד שני מיליון פלסטינים תחת רשותנו או לתת את זה למישהו. שוחחתי עם מנהיגים ערבים רבים, אף אחד לא התנדב", "אינני יודע אם נצליח להגיע לשקט ארוך טווח, אבל דבר אחד אני יודע – אני לא עושה מלחמות מיותרות. אני מפעיל את הכוח שצריך ואני מוכן לשלם את המחיר הפוליטי".
כעת, למחרת פציעתו של זיו שילון, דיבר נתניהו בצורה קצת אחרת כאשר פיזר איומי מלחמה: "אנחנו לא בחרנו בהסלמה הזאת ולא יזמנו אותה, אבל אם היא תימשך אנחנו ערוכים לפעולה הרבה יותר נרחבת והרבה יותר עמוקה. בכל מקרה אנחנו נמשיך בסיכול המונע. מי שמתכוון לפגוע באזרחי ישראל צריך לדעת שדמו בראשו". גם שר הביטחון ברק הבטיח "צהל ערוך לכל פעולה שיידרש". בצה"ל הפריזו באיומים: "מי שחושב שמבצע עופרת יצוקה יחזור על עצמו טועה ומטעה. זה יהיה משהו אחרי לגמרי. הנחיית הרמטכ"ל היא לא להתכונן למלחמות העבר, אלא למלחמות העתיד". ציטט אמיר בוחבוט מוואלה "גורמים צבאיים".
בשבועות הבאים הסלימו ניסיונות הפיגועים לאורך הגדר: ב-6 בנובמבר התפוצץ מטען על כוח צה"ל סמוך לקיבוץ נירים, שלושה חיילים נפצעו באורח בינוני. יומיים לאחר מכן הופעלה מנהרת תופת שנחפרה מתחת לציר הסמוך לגדר הביטחון על כוח שסרק אחרי מטענים על הגדר, הזרוע הצבאית של חמאס לקחה אחריות על הפיצוץ. ב-10 בנובמבר נפגע ג'יפ סיור של צה"ל מטיל קורנט, הג'יפ עלה באש חייל אחד נפצע קשה, ו-2 נוספים באורח בינוני. בעקבות הפיגוע התחיל סבב נוסף - שלישי בתוך חודש - שהחל ב-10 לנובמבר והסתייים ב-13 במובמבר במהלכו יותר מ-120 רקטות שוגרו לעבר הדרום.
ההחלטה על היציאה למבצע "עמוד ענן" התקבלה כבר ב-13 בנובמבר, אבל מכיוון שאת מכת הפתיחה של המבצע הוחלט לבצע בסיכול ממוקד של אחמד ג'עברי - רמטכ"ל חמאס הועברו לכלי התקשורת מסרים על חזרה לרגיעה וסיום סבב הלחימה כדי להונות את חמאס. ראש הממשלה נתניהו גם יצא לסיור ברמת הגולן שנועד למעשה לתת לחמאס תחושה כי מוקד ההתעניינות אינו רצועת עזה. למחרת ב-14 בנובמבר פתח צה"ל במבצע "עמוד ענן" עם חיסול מוצלח של רמטכ"ל החמאס ומי שהיה אחראי על חטיפת גלעד שליט אחמד ג'עברי, וסדרת תקיפות של של מאגרי רקטות פאג'ר 5 שעל פי הודעת דובר צה"ל "גרמו לנזקים משמעותיים למערכי השיגור התת-קרקעיים ולמחסני אמצעי הלחימה של ארגוני הטרור ברצועת עזה".
המבצע יצא לדרך אחרי שישראל כבר איבדה שליטה על הנעשה: ארגוני טרור קטנים יזמו עוד ועוד פיגועים דרך סיני, חמאס יזם פעולות טרור דרך סיני או על הגדר, ופעולות סיכול ומדיניות גביית המחיר הריבוני מחמאס נענו בסבבים של ירי רקטות שהלכו ונעשו תכופים. שר הביטחון אהוד ברק הכריז במסיבת עיתונאים על מטרות המבצע שכללו ארבעה סעיפים די מעורפלים: 1. "לחזק את ההרתעה של מדינת ישראל מול ארגוני הטרור הפועלים ברצועה". 2. "להנחית מכה קשה על מערך שיגור הרקטות של ארגוני הטרור". 3. "להנחית מכה קשה על חמאס וארגוני הטרור האחרים הפועלים ברצועה. 4. לצמצם (ככל הניתן) את הפגיעה בעורף הישראלי". יותר ממה שהיה במטרות המבצע הרשמיות, בלט מה אינו חלק מהמטרות: לא היה בהן שום יעד הקשור למיטוט חמאס.
חמאס הגיב כרגיל במטחי רקטות: ביום הראשון למבצע נורו כ-40 רקטות, רובן לבאר שבע. למחרת נורו מטחי רקטות לעבר אשדוד, אשקלון, באר שבע, אופקים, גן יבנה, קרית מלאכי ויישובי המועצה האזורית אשכול. שתי רקטות פגעו בבתי מגורים בקרית מלאכי, מאחת הפגיעות נהרגו 3 תושבים: איציק אמסלם, אהרון סמדג'ה ומירה אשרף הי"ד. בעלה של מירה אשרף - שליח חב"ד בניו דלהי נפצע קשה. ההישג הגדול של חמאס מבחינתו היה הירי במהלך המבצע - לראשונה - לעבר גוש דן. במהלך מבצע עמוד ענן נורו 4 רקטות ארוכות טווח לתל אביב ואחת לירושלים. בראשון לציון רקטה פגעה לראשונה בדירה בגוש דן (קומה שישית בבניין מגורים) וגרמה נזק רב.
הרמטכ"ל הורה להניע כוחות רגלים ושריון לעבר הרצועה, לקראת אפשרות של כניסה קרקעית - שלא הייתה. במבצע, שארך בסופו של דבר שמונה ימים צה"ל פעל רק מהאוויר. היעדים של חיל האוויר בעמוד ענן כללו: חוליות שיגור, משגרי רקטות, ומבנים של סמלי שלטון - שהותקפו לאחר שכבר פונו. בעקבות הביקורת על "עופרת יצוקה" צה"ל הגביל מאד את השימוש בארטילריה, והשתמש בחימוש מדוייק. המבצע שהיה ממוקד וכיררוגי לא שיבש את החיים ברצועת עזה, ותוך כדי המבצע התקיימה ההלוויה של ג'עברי כשאלפי תומכי חמאס צועדים בהלוויה שיצאה מבית החולים "שיפא". הפעילות הכירורגית עוררה זעם רב. רוני דניאל הפרשן הצבאי של חדשות 13 קרא להפעיל את דוקטורינת הדאחייה בעזה. ח"כ בן ארי קרא בהפנה במהלך המבצע "בעזה אין חפים מפשע. מה זה מאתיים גיחות רק חמש עשרה הרוגים? אנחנו רוצים חמש עשרה גיחות עם אלפיים הרוגים" - ציטוט שהפך לחלק מהאישום נגדו. בן ארי גם נאם נגד הסכם: "צריך להפוך את עזה למגרש חניה, עוד הסכם זה עוד סבב, צריך להפסיק את זה אחת לתמיד".
לצד הלחימה בעזה פעל חמאס לנסות ולהבעיר את השטח ביהודה ובשומרון. גם ביישובים הערבייים במדינת ישראל ובאוניברסיטאות התקיימו הפגנות תמיכה בעזה. בעיצומו של מבצע עמוד ענן התקיים כינוס של מפלגת רע"מ - הזרוע הפוליטית של התנועה האסלאמית. במהלך הכינוס צפו הנוכחים בהקלטת שיחה עם דובר חמאס פאוזי בארהום, שפנה לנוכחים והודה להם על תמיכתם בתושבי עזה. "אנו בעזה סובלים מהכיבוש הציוני", אמר להם בארהום, "כל הזמן מפציצים אותנו. הגיע הזמן לשחרר את פלסטין למען השאהידים. נמשיך בג'יהאד עד הניצחון". לקראת סיום המבצע מחבל בעל תעודת זהות כחולה הניח מטען חבלה באוטובוס בתל אביב, בפיגוע נפצעו עשרים וארבעה אזרחים.
ב-21 בנובמבר, לאחר שמונה ימי לחימה, הוכרזה הפסקת אש שנקבעה לשעה 21:00. כרגיל, גם אחרי כניסת הפסקת האש נפלו עוד עשרה רקטות, אך עד השעה 23:00 השתרר שקט. את המגעים להפסקת אש הובילה מצרים, הפעם בראשות נשיא מצרים מורסי, איש האחים המוסלמים. הדרישות של חמאס וג'יהאד האסלאמי כללו התנגדות לקיום שטח חיץ (פרימטר) ברצועה, התרת דיג, והפסקת סיכולים ממוקדים - מה רצו ארגוני הטרור להשיג במניעת הפרימטר? את זה יגלו רק במבצע "צוק איתן" שנתיים מאוחר יותר. על ההבנות הכריז שר החוץ המצרי כאמל עמרו במסיבת עיתונאים משותפת עם הילרי קלינטון. על פי הודעתו של שר החוץ המצרי, הוסכם כי הצדדים יפסיקו את כל פעולותיהם ההתקפיות וכי תוך 24 שעות יחלו דיונים אודות הסכמות רחבות יותר.
בנאומו של נתניהו הוא אמר כי שוחח עם נשיא ארה"ב והם סיכמו ש"כדאי להעניק הזדמנות להפסקת האש", שר הביטחון ברק אמר "המטרות הושגו במלואן- החמאס והג'יהאד קיבלו מהלומות כואבות". לפי צה"ל נפגעו במהלך המבצע 30 "פעילים בכירים" בחמאס ובג'יהאד האסלאמי, מרכזי פיקוד, קרוב לאלף משגרים תת קרקעיים, מאות מנהרות, 42 חדרי מבצעים ובסיסים ו 26 מפעלים לייצור אמל"ח. צה"ל טען כי במהלך המבצע יכולת השיגור של חמאס נפגעה קשות ויכולת השיגור לטווח בינוני הושמדה כמעט לחלוטין, צה"ל חשב כי זו מכה קשה שתרתיע את ארגוני הטרור.
הצטרפו לעדכונים מהקול היהודי:
בוואטסאפ >>
בטלגרם >>
בראיית חמאס, 'עמוד ענן' היה ניצחון שלהם, מכיוון שחמאס לא נכנע ולא הוכרע. חמאס הצליח לשמור לאורך המבצע על יכולות לייצר ירי רקטות, ולשגר רקטות ארוכות טווח לירושלים וגוש דן באופן סמלי. אמנם רוב רקטות הפאג'ר 5 שהוברחו מאיראן ויכולות להגיע לגוש דן ולירושלים הושמדו במכת הפתיחה, אבל למחבלים נותרה "יכולת שיורית" שאפשרה טפטוף לגוש דן.
עם סיום הסבב חמאס ארגן "צעדות ניצחון" ברחבי הרצועה. באחת הצעדות צעד בכיר החמאס מחמוד אלזהאר לבוש מדים צבאיים וחמוש ברובה. ברחבי עזה נתלו כרזות תודה לאיראן בארבע שפות: ערבית, פרסית, אנגלית ועברית כשברקע משגרים המסמלים את הרקטה האיראנית פג'ר 5. מטרתן הייתה "להדגיש את התפקיד המשמעותי, שמילאה איראן בלחימה באמצעות הסיוע הצבאי והכספי לארגוני הטרור"
המשמעות המרכזית של מבצע "עמוד ענן" בסופו של דבר הייתה ההשלמה של ישראל עם שלטון חמאס בעזה. המבצע הוכיח כי בישראל - בממשלת שמאל ובממשלת ימין, בדרג הצבאי ובדרג המדיני לא מאמינים בחיסול שלטון חמאס."הפסקת האש היא הרמת דגל לבן של ממשלת נתניהו וכניעה לטרור. במקום לתת לצה"ל לכסח, ממשלת ישראל יוצאת מהמבצע הזה עם זנב בין הרגליים" הגיבו חברי הכנסת מיכאל בן ארי ואריה אלדד. גם יו"ר האיחוד הלאומי אורי אריאל תקף את הממשלה: "צפינו בהצגה עצובה, שמנסה לתרץ ללא הצלחה את הכניעה המבישה של ממשלת נתניהו-ליברמן. תושבי ישראל מרגישים היום נבגדים והם יודעים שעוד ירגישו על בשרם בצורה כואבת את ההססנות של הממשלה״.
אבל ביקורת על סיום מבצע עמוד ענן הגיעה לא רק מימין. "תהום פעורה בין ההבטחות של הממשלה מאז כינונה להביא למיטוט חמאס. המציאות שנוצרה היא שחמאס זכה בהכרה בינלאומית וכלל-ערבית", אמר חיים רמון, שקרא להיכנס לעזה. "עם כל הכאב, זה תפקידו של צבא להיכנס לעזה, למוטט את שלטון חמאס וליצור מציאות כמו בחומת מגן. אחרי תקופה מסוימת שנהיה שם נקרא לגורמים בליגה הערבית ובקהילה הבינלאומית לקבל את השלטון על הרצועה", אמר רמון, שהיה מאדריכלי אוסלו.
נתניהו הגיב לאכזבה מסיום המבצע: "אני יודע שיש אזרחים המצפים לתגובה חריפה עוד יותר. אנו ערוכים גם לזה. אנחנו בוחרים, כפי שעשינו במבצע הזה, להחליט מתי לפעול, נגד מי לפעול וכיצד לפעול, עכשיו אנחנו נותנים הזדמנות להפסקת אש. זה הצעד הנכון בעת הזאת למדינת ישראל, אבל אנחנו ערוכים גם לאפשרות שהפסקת האש לא תקוים ואנחנו נדע ונדאג לפעול לפי הצורך". "התוצאות של המבצע בראייה ארוכת טווח עתידות להתבהר, ואני מניח שבכל יום שיחלוף יהיה ברור יותר לצד השני מה באמת קרה לו. אני מציע לא להיבהל, לא להתרגש ולא להיות מתוסכלים מכל מיני הפגנות. התוצאות עוד תדברנה בזכות עצמן" אמר הרמטכ"ל בני גנץ.
מי שניסח היטב את הביקורת משמאל היה ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין. בראיון שנתן בינואר 2013 שעסק בעיקר בהתנגדות לכוונה של נתניהו וברק לתקוף באיראן, הוא האשים את נתניהו בחיזוק חמאס וביקר בצורה חריפה את תוצאות מבצע "עמוד ענן": "אם אני מסתכל איפה היה החמאס לפני שחיסלנו את אחמד ג'עברי ויצאנו למבצע 'עמוד ענן' ואיפה הוא היום, אז מבחינה מדינית הוא במקום הרבה יותר טוב". "חמאס ירה על תל-אביב, על ראשון-לציון ועל ירושלים, ויצא יחסית בזול. מבחינת האזרח הפלסטיני הממוצע ברחוב זה הישג אדיר. אף אחד לא העז לעשות כאלה דברים בעבר". "מבחינת חמאס, ישראל קיימה איתו משא ומתן; המנהיג שלו חאלד משעל, שלא יכול היה להיכנס לרצועה לפני כן, נכנס אליה; הלגיטימציה שחמאס מקבל ברמה הבינלאומית גברה; ולמרות כל התקיפות של מדינת ישראל, היא מצטיירת כמי שחששה להיכנס לרצועת עזה".
לצד הביקורת החריפה, דיסקין לא הציע דרך שונה לטיפול בחמאס. הוא פעל בכל הכוח נגד תקיפת הגרעין באיראן, וטען שגם אם יהיה לאיראנים גרעין זה לא התרחיש הגרוע ביותר, אלא "ההתפוררות הפנימית", לגבי עזה הוא תמך בהרגעה: "עדיף כרגע ללכת למהלך של הרגעה ביטחונית ברצועת עזה לפרק זמן ארוך ככל הניתן, ובינתיים ננסה לפתור את הבעיה הסבוכה של הגדה". הדרישה המרכזית של דיסקין הייתה הקמת מדינה פלסטינית. אם בוחנים את הטענות של יובל דיסקין שהיה מהראשונים לנסח את הטענה שהפכה לימים נפוצה בחוגי השמאל שנתניהו חיזק את חמאס כדי להחליש את הרש"פ, ניתן להבחין כי לצד טענות נכונות ומדוייקות על הדרך של נתניהו ברצועת עזה, כלל לא היו לו פתרונות רלוונטיים אחרים, היתה שם מטרה אחת בלבד: קידום הקמת מדינה פלסטינית.
מבצע עמוד ענן - שיקף את תפיסת העולם של נתניהו וצה"ל באותם ימים - "כיסוח דשא" - כפי שהיא נוסחה במאמר של אפרים ענבר ואיתן שמיר שפורסם באותם ימים ע"י מרכז בגין-סאדאת ונקרא ""כיסוח הדשא" - האסטרטגיה של ישראל להתמודד עם סכסוכים מתמשכים ובלתי פתירים". המאמר ניתח את תפיסת העולם הדומיננטית בישראל לטענת מחבריו, והציג את הביקורת על המבצעים שניהלה ישראל כביקורת שלא מבינה "את הרציונל הישראלי מאחורי השימוש בכוח צבאי, ואינו מעריך נכון את השינויים שחלו בהערכת האיומים של ישראל וחשיבתה האסטרטגית". על פי כותבי המאמר, אל מול האיום של "ארגונים חמושים לא-מדינתיים" שתפס תאוצה החל משנות ה-90, "ברור כי בטווח הקצר אין בעליונותה הצבאית של ישראל כדי לכפות עליהם שינוי של עמדותיהם הבסיסיות", ולכן תפיסת הפעולה של ישראל היא "כיסוח הדשא של יכולת אויביה, ללא כל יומרה לפתור כך את הסכסוך". לצד ניסיון להשיג הרתעה באמצעות הארכת משך ההפוגות בין הסבבים - הפוגות שמשדרים לאויביה ניצחון ו"כי יעד ההשמדה שקבעו לעצמם אינו בר-השגה".
לטענת מחברי המאמר "גישתה של ישראל שונה באופן מובהק מהגישות שמלמדות האקדמיות הצבאיות במערב", שמציעות שתי אסכולות: תפיסה אחת המתמקדת באויב, ובנטרול הכוח הצבאי. ותפיסה שניה המתמקדת באוכלוסייה ובשלילת התמיכה של המחבלים, לעומת זאת "ישראל אינה חותרת לניצחון או לסיום הסכסוך", אלא דוגלת ב"התנתקות משטחים ששכנו בהם אוכלוסיות עוינות", ו"העדפה של תגובות קצרות, בדרך כלל באמצעות תקיפות אוויריות, שבהן יש לישראל עדיפות מכרעת ושליטה מלאה בגורם ההסלמה". "מרכיב נוסף בגישת “כיסוח הדשא” הוא פעולות מנע, המונעות אספקת כלי נשק מתקדמים לחיזבאללה ולחמאס".
"רק במקרים שבהם פעולות-הנגד השגרתיות והמצומצמות-יחסית של צה”ל לא מנעו המשך התקפות על ישראל, עשוי צה”ל לפתוח במבצע בקנה-מידה גדול, שיכול לכלול גם מתקפה קרקעית, במטרה לפגוע ביכולות הצבאיות של הארגונים". "חרף המחיר הגבוה שאותו מנסה צה”ל לגבות מן האויב, אין לו ציפייה שהמבצע יביא לעלייתה של מנהיגות מתונה או לירידה מהותית ברצון הבסיסי של היריב להילחם בישראל. ההישג היחיד שניתן לצפות לו הוא הרתעה זמנית, ולכן יש תמיד צפי לסבב אלימות נוסף בעתיד". "מנקודת מבטה של ישראל, הרתעה אינה בהכרח הרתעה מוחלטת, אלא יותר הרתעה מצטברת שנועדה לדחות ככל האפשר כל סבב של אלימות".
דברים דומים כתב לימים יגל הנקין על מצב הסיום שחיפשה ישראל בסיום מבצע "צוק איתן": "חמאס מוחלש אך לא 'ממוטט". על הסיבות לכך כתב הנקין: "מחיר הדמים של כיבוש הרצועה והחשש להשתלט שוב עליה ולשלוט בה בממשל צבאי... המלווה את ישראל מאז ההתנתקות, שגם אלה שהתנגדו לה אינם ששים לשלוט בעזה מחדש. השנייה היא האפשרות שיעלה גורם ‘קיצוני עוד יותר’".
במאמר ב-Military Strategy Magazine על מבצע "עמוד ענן" נטען כי "לממשלת ישראל אין 'מדיניות חמאס'. במקום זאת, ההתנהגות המדינית והצבאית של ישראל, במיוחד בנוגע לחמאס ברצועת עזה, היא חלק מ"מדיניות עזה" גדולה יותר". מדינת ישראל (בהובלת נתניהו וברק) יישמה למעשה מדיניות שמשלימה עם שלטון חמאס בעזה, כשהשאיפה שהוא יחיה לצד ישראל כשהלחימה נשמרת "במצב נסבל". המאמר מצטט "פקיד ממשלתי בכיר" שהסביר ש"חמאס הוא הישות הפוליטית בת-קיימא היחידה שקיימת ברצועת עזה שמסוגלת להיות אחראית על האינטרסים הישראליים. כעת, אם תפגע בו חזק מדי ותשמיד אותו, תמצא את עצמך ללא יריב פוליטי אמין ואחראי ברצועה". "חמאס רוצה שקט יחסי כדי להמשיך ולחזק את כוחו. ישראל שואפת לגבולות שקטים כדי להמשיך להתמקד בפיתוח החברתי-כלכלי שלה. חמאס זקוק לישראל כדי להישאר בשלטון בעזה, וישראל מעדיפה שחמאס ישמור על השליטה ברצועת עזה כל עוד הוא עושה זאת בהתאם לרצונות הביטחוניים של ישראל". מטרת המבצע לפי מאמר זה היתה "להזיז את חמאס לכיוון שישראל חפצה בו, באמצעות הפעלת כוח צבאי מוגבל, כנגד הנשק, תשתיות אמל"ח, והלוחמים".
דווקא בעיתון "הארץ" שיבחו את נתניהו. "המבצע בעזה: עוד שלב בתחזוקת ההרתעה של ישראל" כתבו עמוס הראל ואבי יששכרוף. "בתל אביב מקווים שכעת חמאס ישנה את פניו ויהפוך לארגון פרגמטי, אחראי, שיעסוק יותר בבעיות השלטון ופחות בטרור. ייתכן שזו אופטימיות מוגזמת, אך בכל מקרה, חמאס צפוי לעבור שינוי משמעותי, גם בשל סבב הלחימה האחרון עם ישראל, אבל לא רק בשל כך" כתבו בהארץ.
"בפני ישראל עומדים לכאורה שני פתרונות קיצוניים למציאות הבלתי נסבלת בגבול הרצועה: היא יכולה להפיל את שלטון החמאס בעזה באמצעות מהלך צבאי רחב וממושך, או לנסות להגיע עמו להסדר ארוך טווח", הם הסבירו. "הפתרון הראשון, אינו ישים כרגע. ישראל חוששת מהשלכותיו: נפילת חיילים רבים במהלך קרקעי, הרג מסיבי, לא מכוון של אזרחים פלסטינים, שסופו דו"ח גולדסטון נוסף ואובדן מוחלט של הלגיטימציה הבינלאומית, כיבוש ארוך טווח של 1.5 מיליון אזרחים וסכנה ממשית לנתק מוחלט ביחסים עם מצרים, ירדן וטורקיה. גם האפשרות השנייה לא נראית ממשית בשלב זה. אידיאולוגית, נדמה שהחמאס ימאן להשלים עם הסדר רשמי לטווח ארוך, אפילו אם כל משמעותו תהיה אי-התקפה". "בהעדר פתרונות מרחיקי לכת, ישראל בוחרת בתחזוקת ההרתעה: בכל פעם שהעניינים יוצאים משליטה, היא מכה בחמאס בתקווה שהמהלומה תהיה קשה דיה כדי לאפס את המאזן, ולהרתיעו מפני הפרות נוספות של הרגיעה, לפחות לזמן מה." הסביר עמוס הראל את הרציונל לחלופות למבצע בעזה.
גם המאמר של העורך אלוף בן פרגן לנתניהו: "יעדי "עמוד ענן" הושגו - אם ההסכם יכובד". "ישראל מייעדת לחמאס בעזה תפקיד דומה לזה שממלא בשבילה חיזבאללה בלבנון: שמירת הגבול, נצירת האש ואכיפה קפדנית של השקט על ארגונים חמושים אחרים. ההסדר הזה לא נשען על אהבה, הכרה הדדית או זהות אידיאולוגית, אלא על שיתוף אינטרסים המגובה במאזן אימה". לטענתו "ישראל חיסלה את קבלן המשנה שלה" כאשר חיסלה את ג'עברי שכן "ישראל דרשה מהחמאס לקיים את הפסקת האש בדרום, ולאכוף אותה על שלל הארגונים החמושים ברצועה.. בתמורה לאכיפת השקט, שמעולם לא היתה מושלמת, מימנה ישראל את שלטון החמאס דרך הזרמת שקלים במשאיות משוריינות לבנקים בעזה, והמשיכה באספקת שירותי תשתית ורפואה לתושבי הרצועה… עכשיו טוענת ישראל שקבלן המשנה שלה לא מילא את חלקו ולא קיים את השקט המובטח בגבול הדרומי. הטענה השגורה נגדו היתה שהחמאס לא מצליח להשתלט על הארגונים האחרים, למרות שאינו מעוניין בהסלמה".
עיון בחוברת המאמרים שפרסם "המכון למחקרי ביטחון לאומי" (inss) לסיכום עמוד ענן יכול ללמד כי גם במִילְיֶיה הצבאי לא היו קולות שיאתגרו את התפיסה של ההכרה בשלטון חמאס, וה'אחריות המדינתית'. גיורא איילנד תקף את ההתנגדות הישראלית לביקור אמיר קטאר ברצועה: "ככל שהמצב הכלכלי בעזה ישתפר, ככל שיוקמו שם יותר תשתיות אזרחיות, כן תהיה הממשלה שם מרוסנת יותר בכל הקשור לירי על ישראל". איילנד גם הציע להסיר את המצור הימי על הרצועה ולהכיר בשלטון חמאס. "העובדה שבישראל איננו "אוהבים" את שלטון חמאס או מעדיפים שמישהו אחר ישלוט בעזה — אסור שתהיה מתורגמת למטרות מדיניות".
גם מאמרו של אודי דקל שעסק בשינויים במשטר המצרי קרא לשמור על הסכם ההבנות שישמור על "השקט והיציבות לאורך זמן". מאמר הסיכום של מנהל המכון עמוס ידלין זלזל בחגיגות הניצחון של חמאס ורק דרש תגובה חריפה יותר על כל הפרה של חמאס, כדי לשמר את עקרון האחריות של חמאס. גם ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי קרא לבחון הכרה בחמאס, ולוותר על הדרישה שחמאס יכיר בזכויתינו. "אם נפנה לאפיק ההשלמה עם המציאות – אפשר שהחמאס יצעד במשעול שבו עברה ממלכת ערב הסעודית ועברה מצרים, גם זו תחת ממשל האחים המוסלמים".
חמאס יצא מעמוד ענן מחוזק. קודם כל בשל ההכרה הישראלית דה-פקטו בשלטונו, אך הרווח המרכזי של חמאס היה מסמך ההבנות שפרסם שלטון האחים המוסלמים במצרים, שכלל הסכמה של ישראל לחדול מפעולות צבאיות בשטח הרצועה ומחיסולים. המשמעות הייתה גם נסיגה והפסקת הפעולות בפרימטר - רצועת הביטחון ברוחב 300 מטרים בצד החמאסי של הגבול, שבה פעל צה"ל נגד מטעני נפץ ומנהרות, ומנע התקרבות לגדר. ואכן, לאחר מבצע עמוד ענן השקיע חמאס בשחיקת הפרימטר הסמוך לגדר. מיד עם סיום המבצע התחילו התקהלויות של עשרות 'אזרחים' (שהיו כמובן מוכוונות ע"י חמאס) צמוד לגדר. כבר ב-23 בנובמבר (יומיים אחרי הפסקת האש) התקרבו כ-300 עזתים לגדר, והחלו להתפרע ולהזיק לגדר. צה"ל ביצע ירי הרתעתי, והאירוע חזר על עצמו כעבור יומיים. במקביל החלו חקלאים פלסטיניים לעבד אדמות חקלאיות בסמוך לגדר הביטחון.
ב-8 בדצמבר, כשבועיים לאחר סיום מבצע עמוד ענן, הגיע מנהיג חמאס חאלד משעל לביקור ראשון (!) ברצועת עזה. משעל הגיע דרך מעבר רפיח לרגל יום השנה ה-25 לייסוד תנועת חמאס. משעל קרא במהלך ביקורו לחיסול ישראל: "לא נוותר על אף סנטימטר מפלסטין הערבית והאיסלמית". "פלסטין היא מהים ועד הנהר. הג'יהאד וההתנגדות הן הדרך האמיתית לשחרור. פוליטיקאי אמיתי נולד מרחם ההתנגדות". "נשחרר גם את ירושלים ס"מ אחרי ס"מ." "היום זו עזה ומחר זה רמאללה ואחר כך ירושלים, חיפה ויפו", אמר.
בעצרת שנערכה בעזה הונח על במה באורך 33 מטר דגם ענק של טיל מסוג M75 שחמאס עשה בו שימוש במהלך מבצע "עמוד ענן", כשירה אותו לעבר גוש דן. מנהיג חמאס בעזה הנייה התפאר בניצחון של חמאס לטענתו במצע בעמוד ענן "ניצחון המערכה האחרונה בעזה הושג הודות להיערכות עמוקה ומתמשכת". לדבריו, "אלפי הלוחמים שנמצאים מתחת לאדמה ומעליה הם אלו שהכינו את הניצחון במערכה. האחדות של פלגי ההתנגדות ושל חלקי העם הובילה אף היא לניצחון בעזה" הנייה גם נשבע, כי לא יישאר זכר למדינת ישראל "לא בעזה לא בגדה לא בירושלים ולא בפלסטין ההיסטורית"
בישראל, העדיפו שלא להקשיב למה שנאמר לגמרי במפורש בעזה והמשיכו לספר לעצמם כי חמאס יצא מורתע ממבצע עמוד ענן. השקט המוחלט של ירי הרקטות מעזה תרם לעצימת העיניים. במבט לאחור לא ניתן להתעלם מן הדמיון המצמרר הקונספציה שבה אחזה ישראל והמהלכים שקידם חמאס לאחר מבצע 'עמוד 'ענן' לתקופה שבין מבצע "שומר חומות" או לפניו לטבח שמחת תורה. בעוד ישראל היתה עסוקה בסבבי רקטות, והאמינה בכך שלחמאס יש אינטרס לשמור על רגיעה כדי לבסס את שלטונו, בחמאס שקדו על "התוכנית הגדולה" - הפלישה לישראל.
