ילדות לצידו של הרב אליהו זצ"ל

דוד המלך אומר בתהלים: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו".

בימינו, שטף מים רבים של דעות כוזבות ותרבויות שווא הגיעו אלינו בהצפה גדולה ומאיימים להשכיח מאתנו מי אנחנו ומה חיינו.

לכן כל כך חשוב לשאת עיננו לקדושים אשר בארץ המה, להיזכר מה הם באמת חיים אמיתיים.

החל מתקופת ילדותי זכינו לגור בשכנות לאילן הגדול הרב מרדכי אליהו זצ"ל, להתאבק בעפר רגליו ולשתות בצמא את דבריו. אז לא היה אינטרנט, וב"ה גם טומאת הטלוויזיה לא היתה לנו.

חיינו כמו בתוך סוג של גן עדן בעוה"ז. כל חיינו היו סובבים סביב מרן הקדוש. כשראינו את השמחה שקרנה מפניו בזמן שהיה מברר הלכה, את ההתלהבות מכל דבר הלכה,  הבנו שדבר ה' זו הלכה זה הדבר החשוב ביותר.

בערב שבת לא היינו הולכים לבית הכנסת אלא לביתו של הרב, ומתלווים אליו בדרכו לתפילה.

בדרך היו שואלים אותו שאלות והרב היה עונה לשואלים מתוך אמון ואהבה. מתוך קשר עצום לנותן התורה. פניו המאירות באור התורה הטביעו רושם אדיר בנפשותינו.  כשגדלנו ונחשפנו לעולם, שיתפנו את הסובבים אותנו בפסקי מורנו הרב. וכשאמרו ששיטתו מחמירה, לא הבנתי. הרי ראיתי נהרה אדירה של שמחה!  ראינו רוגע, שלווה, נחת וישוב הדעת מופלג! 

סבלנות אין קץ הייתה לו, אהבת ישראל ואיכפתיות מכל יהודי באופן שלא ניתן לתיאור. ענווה ושפלות יחד עם הנהגת מלכות, בבחינת "מאן מלכי רבנן". את שמחת המצוות שהייתה לו, לא ניתן להמחיש. הוא היה ממש התגלמות הפסוק: "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב"

כל דקה היתה מדודה ושמורה אצלו, סדר היום שלו היה עמוס בעבודת ה' של עמל התורה והפצתה. והכל היה בפקחות ובזהירות עצומה. כל מילה שהייתה יוצאת מפיו הייתה שקולה ומדודה, והייתה בו זהירות מופלגת בכבוד הזולת.

מורנו הרב זצ"ל מעולם לא התערב במחלוקות, לא היה מעיר הערות מכאיבות או משפילות. הרב היה שותק למחרפיו ולא עולב בהם בחזרה, מוחל על כבודו ומחזיר טובה למבזים אותו.

האמון שנתן בכל נשמות ישראל היה לנו ללימוד. התורה היתה אצלו יקרה מפנינים, לא היה מעניין אותו כסף ולא כבוד אישי, רק להיטיב עם נשמות ישראל את הטוב האמיתי, אין טוב אלא תורה. ממנו ספגנו מה עיקר ומה טפל. מהיחס האבהי והרחום שלו לילדים למדנו כמה חשוב לתת חום ואהבה לילדינו, להחשיב ולייקר אותם,  מתוך תמיכה והקשבה ותשומת לב מרובה. 

תורתו הייתה מתוך חיבור לכל גווני עם ישראל, בלי להיות כבול לציבור מסויים. כפי שאמר: "חבר אני לכל אשר יראוך. אנחנו לא שייכים לאף אחד, ואנחנו שייכים לכולם".  נקי ממחלת הגלות של חלוקה לעדות, נקי מזלזול בעדות אחרות,  וכל גווני עם ישראל מצאו אצלו אוזן קשבת.

בתוך עולם מבלבל ראינו אמת של תורה מאירה. ביום ההילולא הלב עולה על גדותיו בהצפת געגועים לאור  תורתו.  הלוואי ונזכה ללקט פירורים משולחנו הטהור ומדמותו הכבירה, זכותו יגן עלינו