רבי אברהם אלימלך פרלוב הי"ד נולד בשנת התרנ"א לאביו רבי ישראל מסטולין ולברכה שיינדל בתו של רבי דוד מזלטיפולי. בד' באדר תרפ"ב נישא לחוה בת דודו, ולאחר נישואיו נשאר להתגורר כמה שנים אצל חותנו בזלטיפולי בטרם שב עם רעייתו לסטולין. לאחר פטירת אביו ועל פי צוואתו, נתבקש על ידי החסידים למלא את מקום אביו בסטולין. הצדיק סירב, ורק לאחר לחצים מצד חותנו ומצד רבי ישראל מטשורטקוב הסכים להתמנות כאדמו"ר בקרלין. כשפלשו הנאצים לעירו שהה הרבי בארץ ישראל, בה ביקר ארבע פעמים ביקורים ממושכים. כששמע זאת, ביקש לחזור לעירו כדי לעודד את היהודים שם. חסידיו ניסו לעצור בעדו, אך הרבי התעקש לחזור ולא להשאיר את חסידיו לבד. בספינה האחרונה שיצאה חזר הרבי לפולין ונרצח שם בי"ד בחשוון תש"ג.
בשהותו של רבינו בשנת תרפ"ה בעיה"ק טבריה, התאכסן בבית הרה"ח ר' אברהם ברוך לאהד ז"ל ואמר להרה"ח ר' מאיר דוד שוטלאנד ז"ל שיצא אל החסידים ויתן להם יין.
שאלו ר' מאיר דוד: כמה יין לתת להם?
אמר לו: תן להם רוטל יין.
ואם יבקשו שני רוטל? המשיך רמ"ד להקשות.
תן להם שנים, ענה רבינו.
ומה יהיה הפועל יוצא מזה? ממשיך רמ"ד לשאול.
ענה לו רבינו זיע"א: זיי וועלין מאכין א ברכה [הם יברכו על היין].
אמר רמ"ד: זה אני יודע, אבל וואס וועט פון דעם ארויס קומען [מה יהיה הפועל יוצא מזה]?
ישתו לחיים! ענה רבינו.
אמר רמ"ד שוב שגם זה הוא יודע, אבל רוצה לדעת את הפועל יוצא מזה...
אמר לו רבינו: אצל בני אהרן כתיב שמיתתם נגרם, מחמת שנכנסו שתויי יין למקדש. והלא קשה: הרי עוד לא היו מצווים על האיסור של כניסה למקדש שתויי יין, ורק לאחר שבני אהרן נענשו ציוה הקב"ה לאהרן הכהן על האיסור! אלא, הוסיף רבינו, בני אהרן לא רצו לשתות יין סתם. ידעו הם את הסוד הטמון ביין, ורצו לתקן הדבר על פי הסוד. למעשה, היו צריכים להמתין לאביהם אהרן הכהן, והם לא חיכו ועל כן נענשו – מפני ששתו לפני הזמן.
נמצא, שתיקון היין נלקח מהכהנים וניתן לישראלים, ולכן כשישראלים שותים יין בכוונה לתקן את התיקון הנ"ל הם מתקנים גם את הפגם שפגמו בני אהרן. ובפרט אם נותן היין נותן בכוונה הנ"ל הוא מתקן את הפגם הנ"ל. לכן, הוסיף רבינו זיע"א לרבי מאיר דוד, אם תתן יין בכוונה הנ"ל זה יהיה הפועל יוצא שעל ידך יתוקן התיקון הנ"ל.
רבי מאיר דוד, שניסה בעקשנות לסחוט מרבו את סוד היין, נותר לכאורה וחצי תאוותו בידו. אמנם הוא יודע כעת כי נדב ואביהוא נכשלו בו, ולכן על החסידים לשתות יין במקומם, אך הסוד עצמו נשאר חתום כבקבוק חדש.
בכדי להבין מעט ממנו, נפתח בפירוש הזוהר לפרשת אחרי מות. שם נאמר, כי חטא בני אהרן היה בהקדמת עבודת השמחה לעבודת היראה. פירוש דומה לזה של הרבי מקרלין מופיע שם מעט לאחר מכן, ולפיו החטא נעוץ בכך שלא התייעצו עם אביהם קודם לכן. הקשר בין הפירושים פשוט: לו היו בני אהרן מבינים את חשיבות היראה והחשש מלגשת אל האלוקים, היו מחכים ומתייעצים עם אביהם בטרם נכנסו אל הקודש בשמחה פורצת גדר.
אף שהשמחה, ובפרט כזו המלווה בשתיית יין, נראית בדרך כלל כרגש גשמי ואנושי, ישנו בשמחה גם ממד של דבקות עזה מאוד, של "רצוא" ללא "שוב". אצל נדב ואביהוא גברה כל כך השמחה הזו, עד שמתו בקרבתם לפני ה' מרוב "נעימות ערבות ידידות מתיקות" (כלשון האור החיים הקדוש). היראה מרסנת את תנופת הרצוא ומזכירה לאדם להתבטל לרצון ה' ולהנכיח אותו בעולם.
ר' מאיר דוד שואל שוב ושוב מה יצא משתית היין, מתוך חשש שיינם של החסידים הוא כזה של בני אהרן, הפורץ את הגבולות בלא לשוב ולבנותם. רבי אברהם אלימלך מסביר לו, כי לאחר מות נדב ואביהוא התפצלו התפקידים: תפקיד הכהנים הוא להתמקד ביראה ובביטול, והשתיה בשעת העבודה נעשתה לאיסור חמור. לעומתם, תפקיד הלויים והישראלים הוא לשיר ולשמוח, לצאת מגדרי העולם ולהתקרב לה'.
לאחר פיצול התפקידים, מספיקה כוונתו של המוזג הירא כדי לפעול את הביטול הרצוי אצל השותה, ושמחתו של השותה לתקן ולבשם את יראתו של המוזג, העלולה להישאר קפואה וחסרת חיים. אולי משום כך, נוהגים חסידים רבים שלא למזוג לעצמם כוסית לחיים, אלא לבקש מאדם אחר שימזוג לכוסם – מלבד בשתייה של מצווה, כקידוש של שבת למשל. כאשר השתיה היא שתיה של מצווה, מאירה בה ממילא נקודת הביטול וניתן לשמוח ללא חשש, ובפרט בשבת השייכת מצד עצמה ל"מוחין דאבא", שהם הביטול.
אז אם אתם קוראים את הסיפור בשבת, קחו לכם כוסית. וביום חול? תמיד טוב להתוועד ביחד... לחיים לחיים!
